הרס"רים בצה"ל תמיד סבלו מתדמית בעייתית: הרס"ר לנצח יהיה ה"איש הרע" של הבסיס לכאורה, אדם שרק הצל שלו מצליח לעורר פחד ואימה בקרב החיילים. תמיד איכשהו תדמיינו אותו עם שפם, לא מאוד רהוט ובעיקר אחד שלא מהסס להרים את הקול. אבל כל מי ששירת מספיק זמן בצה"ל הבין כנראה שמדובר בסך הכל בקלישאה שחוקה, ולא פעם הרס"ר הוא הלב הפועם של הבסיס. זה שדואג לדברים הבסיסיים ביותר שכל חייל צריך - מאוכל ועד מים חמים במקלחת - ולא פעם גם מי שמשמש כאוזן קשבת.
תראו את יהונתן ביטון, אחד המתמודדים הבולטים והצבעוניים ביותר בעונה השישית של מאסטר שף ורס"ר מרכז הציוד בבסיס תל השומר: העונה רק החלה וכבר הצליח יהונתן להפוך לאחד הפייבוריטים של השופטים (וגם שלנו), ואנחנו בהחלט צופים לו עתיד מבטיח בתכנית. לא יודעים מה אתכם, אבל אנחנו באופן אישי כבר משננים בעל פה את הציטוטים הבלתי נשכחים שלו, כמו "היוזמה, האחריות והשאיפה לשלמות הם שקובעים את האיכות" וכמובן שגם את "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח ההתמדה".
יהונתן התגייס לצה"ל בשנת 1998 ושירת כלוחם בגדוד נחשון, לימים חלק מחטיבת כפיר. במהרה הוא יצא לקורס מ"כים, היה מפקד במסלול ואז רס"פ. לקראת השחרור הוא יצא לקורס נגדי משמעת והפך לרס"ר הגדודי. את רוב שנותיו עשה ביחידות לוחמות בשטחים, ורק בשנת 2012 הגיע ליחידה הנוכחית שלו בתל השומר. הבית הוא בכלל בכרמיאל, ככה שממש אי אפשר להגיד עליו קל"ב.
"אני מאמין שלהיות מפקד זה מקצוע. ניתנה לי הזכות הזאת, ואת זה אני עושה באהבה", אומר לנו יהונתן. "יש סטיגמה על נגדי משמעת שהם אוהבים לטפל בחיילים רק בהיבט של המשמעת. אני לא במקום הזה. אני מאמין שכדי לטפל בחייל בהיבט המשמעתי חייבים לטפל קודם כל בזכויות שלו. כן, הוא צריך להיות ממושמע, אבל קודם כל יש לו זכויות. חייל שישן בבסיס ואין לו מים חמים במקלחת צריך להציק לרס"ר".
הוא מעיד על עצמו שהתחיל לבשל כבר בגיל צעיר, אבל המטבח תמיד היה רק בגדר תחביב. הוא אף פעם לא חשב על להיכנס גם למטבח הצבאי. "יש לי עוד תחביבים, אני גם צולל ומתופף, אבל אף פעם לא חשבתי להפוך את התחביב למקצוע העיקרי שלי ולהפך", הוא מסביר.
יהונתן (36) הכיר את אשתו בימים ששירת ביחידות לוחמות והמשפחה התרחבה עם העלייה בסולם הדרגות. כיום הוא כבר אב לשלושה, אבל נמצא רוב היום מחוץ לבית. "אני לא אשקר ואגיד שלא משלמים מחיר, המון פעמים שמתי את טובת הצבא על פני טובת המשפחה", הוא אומר. "גם היום יצאתי מהבית ב-4 וחצי בבוקר וניהלתי שיחה של פחות משתי דקות עם אשתי, וזה קורה כמה פעמים בשבוע. כן, האישה עושה קניות לבד ומטפלת בילדים לבד, וגם אם אני מגיע הביתה, זה רק בשבע בערב. אבל יש לי מפקדת טובה, תמיד אני אומר שבבסיס אני רס"ר ובבית אני עובד רס"ר", הוא צוחק.
החייל שגרם לי לבכות
דווקא למי שאמור להיות "מלך הדיסטנס" של הבסיס יוצא לא פעם לגעת בלבם של החיילים, ולפעמים אפילו לשנות את עולמם מקצה לקצה. יהונתן נזכר במקרה כזה: "היה חייל שהגיע אלי אחרי אינספור מקרים של נפקדות ועריקות. הוא כבר הלך לוועדה רפואית והיה אמור לצאת מהצבא על רקע נפשי. השליש של היחידה ביקש ממני לקלוט אותו לכמה ימים עד השחרור, אבל הבנתי שיש פה משהו גדול יותר. אמרתי לו, 'אתה הורס לעצמך'. אם תהיה מוכן לשרת תחתיי, אני אעזור לך'. הוא הסכים ופניתי לכל מי שצריך כדי לשקם את החייל בלי לשחרר אותו. לימים הוא הפך למש"ק משמעת מצטיין, לא היה לי עוד חייל כזה. הוא עשה את העבודה בצורה מרשימה, דאג לחיילים ועבד קשה מאוד. בכיתי כשהוא השתחרר", הוא נזכר.
"לדעתי יש לנו, המפקדים, זכות להיות דמות מחנכת ומעצבת לשלוש שנים. יש לנו אפשרות להוציא לחברה אזרחים טובים יותר. יש המון חיילים שהמערכת לא האמינה בהם, אז החייל אומר 'אם זה היחס, אני פשוט אצא לרחוב, לפשע'. המטרה שלי, שלנו, היא למנוע את זה".
בשבועות האחרונים הפך יהונתן מרס"ר אהוב אבל אנונימי למיני-סלב. בבית קפה או בסופר, קשה לו להתחמק מהמבטים המזהים, אבל את התגובות בפייסבוק הוא קורא בינתיים רק דרך הפרופיל של אשתו. "אנשים מאוד פרגנו וחיבקו, וזה עושה הרגשה מאוד טובה. אני שמח שגם בזמן קצר הצליחו להבין איזה דמות אני ומה אני משדר, וישר קלטו שהערכים חשובים לי".
אתה חושב שאתה שליח הרס"רים בתכנית?
"ממש לא. אני חושב שכל בעל מקצוע ובעצם כל בן אדם אחראי על לבנות את התדמית שלו בעצמו. הסטיגמה על הרס"רים הקשוחים מגיעה מהמקום שחייל לא אוהב שמעירים לו, אז ברור שהוא מפתח איזה סוג של שנאה. רס"ר הוא תמיד אחד בכל יחידה וחיילים יש המון, ולכולם יש זוג עיניים שבוחנות אותך ומחכות שתעשה טעות. בסוף בתור רס"ר יש לך המון השפעה על היחידה, ואם תדע לנווט נכון, להוביל את זה למקומות חיוביים ותמיד תראה את טובת החייל לנגד עינייך, מצבך יהיה טוב והסטיגמות האלה ישתנו".