ה-27 בינואר 1945 התחיל כמו יום רגיל עבור החייל הסובייטי איוון מרטינושקין בן ב-21, ככל שאפשר לקרוא לימי מלחמת העולם רגילים. אך אז מרטינושקין קיבל יחד עם היחידה שלו פקודה - לצעוד לעבר מחנה ההשמדה אושוויץ.
מרטינושקין , היום בן 91, שחזר עבור AFP את אותם רגעים בהם הוא נכנס למחנה שננטש על ידי הנאצים, מחנה בו נרצחו לפחות 1.1 מיליון בני אדם בשנים 1940-1945, מתוכם 90 אחוז יהודים. הוא מספר שהוא זוכר היטב את הדממה, את ריח האפר, את המרחב האינסופי, אך הזוועה האמיתית עדיין לא נחשפה בפניו. "רק הקצינים הבכירים שמעו על מה שמנעשה במחנה. אנחנו עוד לא ידענו כלום".
לא לקח להם זמן רב לגלות. אחרי שסרקו את המחנה כדי לוודא שהנאצים לא טומנים להם מארב, מרטינושקין וחבריו הבחינו בפנים המסתכלות בהם מעבר לגדר התיל. "היה קשה לראות אותם. אני זוכר את הפנים שלהם, במיוחד את העיניים שהסגירו את מה שעבר עליהם".
היחידה מצאה 7,000 אסירים שנשארו באושוויץ אחרי שהנאצים ברחו - היו אלה האסירים שהיו חלשים או חולים מדי כדי ללכת. הם מצאו גם 600 גופות של אסירים שלא שרדו את ההמתנה. עשרה ימים לפני כן, הנאצים פינו 58,000 אסירים בקור קיצוני, במה שזכה לשם "צעדת המוות" - במסגרתה הם היו צריכים ללכת מאות קילומטרים לוודז'יסלאב. הצעדה הקטלנית גבתה את חייהם של 15,000 אסירים.
לפני שברחו הנאצים ניסו להשמיד את הראיות לרצח העם שביצעו, אך כשלו בכך - מרטינושקין ויחידתו מצאו באושוויץ 370,000 חליפות גברים, 837,000 שמלות נשים, ו-7.7 טון של שיער אנושי.
לאחר הצלתם של האסירים על ידי חיילי הצבא האדום, מרטינושקין המשיך להילחם ויחידתו כבשה חלקים נוספים מפולין, אשר היו בשליטתו של הרייך השלישי. הוא נפצע פעמיים ולמד על סיום המלחמה כאשר שכב במיטה בבית חולים בצ'כיה. הוא חזר לאושוויץ מספר פעמים לאחר המלחמה, אבל טוען שבמשך כל הזמן הזה, אף אחד לא התייחס אליו ואל חבריו ליחידה כאל גיבורים. "התייחסו אלינו כאל חיילי המשטר הכובש, אבל אנחנו באנו לשחרר את פולין", אמר בעבר, ועתה הוא טוען שהוא מתכנן להשתתף באירועים שיציינו 70 שנה לשחרור אושוויץ.