אחד החוקים שלומד כל חייל עוד מימי הטירונות הוא שלא שואלים "למה", ושאם שואלים, במקרה הטוב תתקבל תשובה גרועה, במקרה הפחות טוב לא תקבל תשובה ובמקרה הגרוע תקבל שבת. אזרנו אומץ, בחרנו את חוקי הצבא ההזויים שמלווים חיילים יום-יום ושאלנו ברב חוצפתנו "למה?". לא נשארנו שבת.
למה חיילים חייבים ללכת עם גומיות בשולי המכנסיים?
נוסח הפקודה: "חייל או חיילת הזכאים לנעליים גבוהות יכניסו את הסרח העודף של השרוך לתוך הנעליים ויהדקו את המכנסיים מעל הנעליים באמצעות גומיות. (הגומיות יהיו בצידם הפנימי של המכנסיים)"
הגומיות בשולי המכנסיים ("גומיות בנעלים") הן לכאורה חלק בלתי נפרד מהתלבושת הצבאית ורובנו נתייחס לחייל שהמכנסיים שלו לא מתוחים על ידי גומיות כחייל מרושל שעושה דווקא למפקדים ולמערכת. ונשאלת השאלה, מה המטרה של זה? הרי אין שום צו אופנתי חוץ מהצו הצבאי שמצווה ללכת עם גומיות בנעליים.
תתפלאו, אבל יש תשובה הגיונית ביותר לקושיה הזו:
המטרה של הגומיות בנעלים היא יצירת סגירה הרמטית של תחתית המכנס בכדי למנוע מקוצים, חול, אבק ומזיקים לעקוץ ולדקור ועל מנת להגן על הרגלים, ולא פחות חשוב מזה - להגן על מה שביניהם. סיבה נוספת לגומיות היא מניעת היתפסות של שולי המכנסיים בקוצים או מכשולים בדרך בזמן הסתערות או ריצה בסבך.
בצה"ל, בנוסף להסבר הפשוט הזה, מסבירים לחיילים את האפקט הפסיכולוגי: המכנסיים המתוחות משוות לחייל מראה קשוח, ממושמע ומרתיע יותר. פתרון הגומיות בנעלים, אגב, ראה בצבאות שונים, כולל בצה"ל, וריאציות שונות. כך לדוגמא בצבא הבריטי ובצה"ל בראשית ימיו חיילים היו לובשים לרגליהם חותלות בכדי לגשר על הפער שבין הנעל לשולי המכנס וכדי למנוע חדירת מזיקים ושריטות.
גילוח – על שום מה?
נוסח הפקודה: "שערות ראשו של חייל יהיו קצרות. חייל לא יסתפר תספורת מדורגת, וכן לא יגלח חלקים משיער ראשו ולא יגדל בלורית או ציצית שיער ארוכה וחורגת מהקו האחיד של תספורתו... חייל יגלח פניו מידי יום לפני מסדר הבוקר או בטרם יציאתו למקום שירותו. בסדרות אימונים, בשדה או בתנאי תעסוקה מיוחדים, יתגלח בשעות שיקבע מפקדו"
גם כאן, רובכם קיבלתם את התשובה הצה"לית השחוקה - "כדי ליצור מראה אחיד", אבל האמת נעוצה בשחר ההיסטוריה האנושית. עוד בתרבויות עתיקות הלוחמים היו צריכים להיות עם שיער ראש ופנים מגולח. סיפרו לכם שמדובר באחידות בין חיילים, אז סיפרו לכם. הסיבה היא פרקטית.
שיער הוא מתכון לצרות – הוא יכול להישרף, הוא יכול להיתפס במכשולים, הוא מושך מזיקים (החל בג'וקים וכלה בכינים), האויב יכול לתפוס את החייל מאחור ושיער ארוך מדי יכול לפגוע בראיה ולהפריע לפנים. מכל הסיבות האלו, השתרשה התספורת הצבאית עוד מימי קדם.
כשחוקרים את תקופת המלכים, אחד מסיפורי "תסבוכת השיער" המוכרים ביותר הוא סיפורו של אבשלום, בנו המורד של דוד המלך, שברח מאנשיו של אביו כשהוא רכוב על פרד, עד שראשו נתפס בענפי עץ אלה שעבר תחתיו. הפרדה הבוגדנית המשיכה לרוץ והוא לעומת זאת, נותר תלוי בין שמיים לארץ, כאשר מה שאוחז אותו לעץ הן מחלפות ראשו. אנשי דוד המלך מצאו אותו מהר מאוד. במקרה שלו, חבל שלא הקפיד יותר על תספורת צבאית.
אגב הוותיקים (מאוד) מביניכם ודאי יעידו שלא מדובר במשהו עקבי. בשנים הראשונות של צה"ל קידשו את הבלורית ("יפי הבלורית והתואר") וגם היום חיילי מילואים יכולים להגיע למילואים בלי לגלח את שיער הראש. אבל העיקרון הוא אותו עיקרון – כשאתה חייל, שיער ארוך מפריע.
קלפים בצבא – אסור
מעטים יודעים, אבל משחקי קלפים בצבא הם ריטואל אסור. אם העברתם שירות צבאי שלם במשחקי שיט-הד או "יניב", דעו לכם שעברתם על החוק הצבאי. סביר להניח שאתם שואלים את עצמכם – אבל מה הבעיה עכשיו?
כאן נכנס העיקרון הצה"לי הידוע – יש ספק אין ספק. משחקי קלפים, כך מאמינים בצה"ל, יכולים לעודד תרבות הימורים בקרב החיילים, מה שאינו חוקי במדינת ישראל ובאופן כללי אינו רצוי על ידי הצבא. מהסיבה הזו, החוק הצבאי היבש אוסר שימוש בקלפי משחק בבסיסי הצבא, לא משנה באיזה משחק מדובר.
מה כן מותר? שש-בש.
איזה ממרח אסור להחזיק במקרר הצבאי?
ביחידות עורפיות, לרב יהיה במשרד מקרר לרווחת חיילי היחידה בכדי שיוכלו לאכסן בו את המזון לו הם יזדקקו במשך שעות הרעב המתות. במקררים צבאיים מותר שיהיה כמעט כל סוג מזון כשר, למעט, שימו לב – מיונז.
לא לכולם ברור מה רע במיונז ומה הבעיה הכרוכה באכילה שלו. כאן יש סיפור מאוחרי האיסור:
בשנת 1995 אירע מקרה מצער בבסיס של צה"ל בדרום כשטבח יצירתי משהו, החליט לפנק את כל חיילי הבסיס בממרח מיונז מעשה ידיו. המיונז שהוגש לחיילים, כך מסתבר, הכיל לא מעט חיידקי סלמונלה שגרמה לזיהום חיידקי חמור בקרב לא פחות מ-260 חיילים בבסיס. אחד מהם אף נפטר כתוצאה מזיהום חיידקי שמקורו בסלמונלה שהיתה מצויה בביצים.
מאז ועד היום, החוק הצה"לי "יש ספק, אין ספק" פועל שעות נוספות והמיונז הפך להיות כמעט "מוקצה" בין כתלי בסיסי צה"ל. הספק לגבי צנצנת מיונז הוא לגבי מתי היא נפתחה וכמה זמן בילתה מאז מחוץ למקרר. במידה ויש לכם מיונז במקרר היחידה, צפו פגיעה.
סקס בצבא? אין תשובה ברורה
מסתבר שסף המבוכה של הצבא הוא מהמנמוכים שקיימים לעומת כל ארגון אחר. הוא מוכיח את זה בהצטיינות בכך שהפקודות פשוט לא מסוגלות להתייחס באופן ישיר לעצם העניין ולהגיד האם קיום יחסי מין בין חיילים בתוך כתלי בסיסי צה"ל - מותר, או אסור. ההסבר הכי "הגיוני" שמצאנו לשאלה עוסק במניעת המבוכה שעלולה להיגרם לחיילים בעקבות אקטים מיניים שקיימו, מבוכה שעלולה לפגוע בתפקוד שלהם מאוחר יותר במסגרת התפקיד. הסבר נוסף הוא צמצום הסבירות של יחסי מין המעורבים עם יחסי מרות.
בפקודות מטכ"ל לא מופיעה פקודה ברורה שאוסרת באופן חד משמעי קיום יחסי מין בתוך בסיסי הצבא, אלא פקודות שיכולות לאסור את מה שבדרך, כמו איסור נוכחות של בנים במגורי הבנות וההפך. לצורך העניין, התלונה יכולה להגיע עוד הרבה לפני שיוצרים מגע.
אנחנו מודים, לא קנינו את זה. וזה המקום לומר - אם חיילים לא יעשו סקס בתוך הבסיס, הם יעשו את זה מחוץ לבסיס. עכשיו תנסו למנוע מבוכה או יחסי מין שמערבים יחסי מרות.
הכפתור האחרון - נועד להישאר פתוח
נוסח הפקודה: "יש לרכוס את כל כפתורי החולצה, פרט לכפתור העליון, שאותו ניתן להשאיר בלתי מכופתר. ניתן לקפל את שרוולי החולצה, וזאת בתנאי שיקופלו עד מעל המרפק, לפחות. שולי החולצה יוכנסו בתוך המכנסיים"
אז מה העניין כאן? בסך הכל כפתור, לא? אז לא: הכפתור העליון של חולצת המדים הוא למעשה כפתור מצוקה. חייל שחש מצוקה שהוא לא יכול להביע מחשש שיפגע או כי גורם כלשהו מאיים עליו, יכול לרכוס את הכפתור האחרון של החולצה ובכך לסמן לסביבה שמשהו לא בסדר. כך לפי צה"ל.
בנוסף, כשחייל נהרג, רוכסים את הכפתור העליון של החולצה שלו כדי לסמן שהוא מת.
נרגילה בצבא
נוסח הפקודה: "חל איסור להכניס או להחזיק נרגילה בבסיסי צה"ל. חל איסור להחזיק או להשתמש בנרגילה במהלך פעילות צבאית או יחידתית, אף אם הפעילות מתקיימת מחוץ לבסיס או ליחידה"
אז מה, סיגריות מותר אבל נרגילה לא? הצבא, שאוסר שימוש בסמים, איתן בדעתו. הפקודות שלו מונחות על פי האיסור לעישון סמים, וכך האיסור של עישון נרגילה בצבא נובע מהאפשרות של הכנסת חשיש או סם אחר לראש הנרגילה.
יש עוד פקודות בצה"ל שאינן ברורות לכם? תרגישו חופשי לשאול בטוקבקים, בפייסבוק של פז"ם או במייל שלנו - pzm@mako.co.il - ואנו מבטיחים לחפש את התשובה.