התקשורת גועשת: לפי דיווחים ברחבי העולם, בלילה שבין ראשון לשני תקף חיל האוויר הישראלי מחסן תחמושת איראני בסוריה. ברקע, ניתן להזכיר כי ישראל כבר הודתה באופן רשמי בכמאה תקיפות במדינה המדממת. אם ישראל אכן עומדת מאחורי התקיפות, לחימוש של חיל האוויר יש משקל משמעותי מאוד ביכולת לתקוף את התשתיות האיראניות ולהסב להן נזק ממשי אך כירורגי בהיקפו.
במאי 2015 דווח על עסקת ענק בין ישראל לארה"ב שכללה 50 פצצות חודרות בונקרים מדגם BLU-113 ו-700 פצצות חודרות בונקרים מדגם BLU-109, פצצות מונחות GPS שניתן לשגר ממרחק של 25 ק"מ. "ארה"ב מחויבת לביטחון ישראל", נמסר אז ממחלקת המדינה האמריקנית, "והאינטרס הלאומי האמריקני מחייב אותנו לסייע לישראל לפתח את היכולת להגן על עצמה".
חיל האוויר מחזיק גם את ה-GBU-39 של חברת בואינג הנחשבת למתקדמת במיוחד: בזכות כנפיים קטנות שנפתחות אחרי השיגור, היא גולשת למטרות בטווח שמגיע עד 100 ק"מ. המשקל הנמוך שלה - 129 ק"ג בלבד - מבטיח השמדה של המטרה תוך יצירת נזק סביבתי מינימלי, וגולת הכותרת: על פי דיווחים שונים, ניתן לתלות על כל מטוס 4 פצצות.
פצצה חכמה נוספת בחיל האוויר היא "ספייס" מבית רפא"ל, המאפשרת תקיפה מדויקת ממרחק 100 ק"מ. ה"ספייס-250" שוקלת 150 ק"ג בלבד, כך שמטוס F-16 אחד יכול לשגר 16 ממנה - וכל אחת מהן יודעת למצוא את המטרה ולפגוע בה בדיוק רב מבלי ליצור נזק סביבתי. המאפיינים שלה מעניינים כשלוקחים בחשבון את הדיווחים הקודמים על תקיפת האנגר איראני בלב בסיס סורי בו פועלים גם הרוסים.
מלבד הפצצות המתקדמות, חיל האוויר מפעיל גם טילי אוויר קרקע ארוכי טווח, אותם הוא יכול לשגר לעבר מטרות בסוריה משמי ישראל או הים התיכון. אך הפצצות והטילים המתקדמים לא מספיקים: ישראל צריכה לגבור על מערכות ההגנה האווירית הרוסיות המוצבות במדינה. לפי דיווחים זרים, טייסי חיל האוויר התאמנו ביוון על סוללות S-300 שמוצבות כיום בסוריה. "בזכות התרגיל שהתקיים ביוון, צבר חיל האוויר הישראלי כמות גדולה של מידע חשוב על מערכות הנ"מ של רוסיה ואף בחן את הטקטיקות שלו נגד אותן מערכות", ציינו בפרסומים הזרים.