שעת לילה מאוחרת וראש המוסד הכל יכול, צבי זמיר, עומד במגדל פיקוח בשדה תעופה גרמני. הוא צופה בחוסר אונים כיצד קבוצה של מחבלים מארגון ספטמבר השחור מובילים לעבר מסוקים שהוכנו מראש 11 ספורטאים ישראלים כשהם קשורים. הוא יודע שאסור לו להתערב והוא חייב לסמוך על לוחמים גרמנים חסרי ניסיון דווקא שם, דווקא על אדמת גרמניה.
"ידענו שהמבצע הזה נמצא כמה רמות מעלינו", אמר לימים בכיר גרמני. ואכן כך היה: הכוח הגרמני פותח באש צלפים ונכשל בניסיונו לחסל את המחבלים במכת האש הראשונה. קליעים עפים מצד לצד וזמיר רואה כיצד אחד הטייסים הגרמנים זוחל פצוע מהמסוק בו ישב כשאף אחד לא נגש אליו. ואז הסיוט מתרחש: המחבלים זורקים רימונים לעבר בני הערובה שישבו קשורים במסוקים. 11 יהודים נרצחים על אדמת גרמניה בכישלון שמוכר לנו כטבח הספורטאים במינכן.
בדיוק 40 שנה חלפו מאז אותו מבצע כושל. מטבע הדברים בישראל כמו גם בשאר העולם מעדיפים לזכור פעולות הרואיות ומוצלחות כמו למשל מבצע אנטבה, שחרור בני הערובה בשגרירות האירנית בלונדון או מטוס לופטנזה שנחטף לסומליה. אולם פעילות חילוץ בני ערובה נחשבת למורכבת במיוחד והיתרון הטקטי נמצא בדרך כלל בצדם של המחבלים, משום שאלה מחכים לכוח התוקף תחת המגן האנושי. לא מעט פעולות כושלות ידעו לוחמי יחידות מיוחדות בבגרותם. כאלה שעלו בחיי אדם רבים, השפיעו על מצבים מדיניים והיו לסיבה שבגללה הוקמו יחידות מיוחדות כמו הימ"מ בישראל ובמקרה הגרמני ה-GSG9.
אסון מעלות
בלילה שבין ה-12 ל-13 במאי 1974 חדרה לארץ חוליה של מחבלים מגבול לבנון. אחרי שרצחו אזרחית ישראלית ברכב וזוג נוסף בביתו, מצליחים המחבלים לחטוף 85 תלמידים מצפת שישנו בבית הספר "נתיב מאיר" שבמעלות. הם שולחים את אחד התלמידים בכדי להעביר את דרישתם לשחרר 20 מחבלים שכלואים בישראל. אחרי דין ודברים מקבלת סיירת מטכ"ל את הפקודה לפרוץ לבניין. צלף של היחידה יורה על אחד המחבלים אך הוא נפצע קל ומזהיר את חבריו. שאר הכוח שהופתע מהירי פורץ לבניין בצורה לא מסודרת. אחד מלוחמי היחידה זורק רימון זרחן ובגלל העשן צוות הפריצה עולה לקומה הלא נכונה. המחבלים מנצלים את המצב ופותחים באש על בני הערובה. התלמידים מתחילים לקפוץ מחלונות הבניין וצוות הפריצה חוזר לאחור ומחסל את המחבלים.
המבצע מסתיים בתוצאה קשה במיוחד: 22 הרוגים ו-68 פצועים, ככל הנראה חלקם מאש צה"ל. כתוצאה מהפעולה הקשה מחליטים להעביר את נושא בטחון הפנים למשטרה, שמקימה את המשמר האזרחי והימ"מ.
משבר בני הערובה באירן
במהלך המהפכה האסלאמית ששטפה את אירן בסוף שנות ה-70 משתלטים מאות סטודנטים על שגרירות ארה"ב בטהרן ולוקחים 52 מעובדי המקום כבני ערובה. כמעט חצי שנה מנסים האמריקאים לשחרר אותם במשא ומתן, וכשזה לא מתקדם לשום מקום הם מחליטים לצאת למבצע צבאי. הפעולה נחשבת למורכבת במיוחד ובמסגרתה הכוחות יקימו מתחם ובו שדה תעופה, משם יצאו הכוחות המיוחדים למבצע השחרור. בכך הם עוברים על חוק בלתי כתוב שקובע שמבצע קומנדו אמור להיות פשוט עד כמה שניתן.
מסוקים ומטוסי תובלה מגיעים לאתר הראשון בשם "קוד מדבר 1" ומהר מאוד המבצע משתבש. בשל סופת חול טייסי המסוקים מתקשים לתפקד ומפקדי הכוח מחליטים לבטל את המבצע. במהלך הנסיגה אחד המסוקים מתנגש במטוס תובלה ושמונה חיילים נהרגים. באנדרלמוסיה שנוצרה נוטשים האמריקאים מסוקים בשטח, כולל כאלה שלא נפגעו כלל (חלקם משרתים עד היום במסגרת חיל האוויר האירני) וכן חלק מהגופות. חמור מכך, הם משאירים מאחור מסמכים שכוללים את תכנית המבצע ושמות של סוכני CIA באירן. בני הערובה שוחררו רק אחרי 444 ימים של שבי. כתוצאה מהכישלון משנים את מבנה היחידות המיוחדות ומקימים בארה"ב את פיקוד המבצעים המיוחדים. הם מקימים את החטיבה האווירית 160 ("מתגנבי הלילה") ואת צוות 6 ללוחמה בטרור במסגרת ה-Navy Seals.
פעולת החילוץ של טיסה 648
ב- 23 בנובמבר 1985 חטפו מחבלים מארגונו של אבו נידאל מטוס נוסעים מצרי כנקמה על כך שמצרים לא הגנה על החוטפים של אקילה לאורו, שנחטפה חודשים קודם לכן בקפריסין. המטוס הונחת על ידי החוטפים במלטה, לשם שולחים המצרים את יחידה 777 - סיירת מטכ"ל שלהם. הכוח מחליט לפרוץ בעזרת חומר נפץ חור בגג המטוס בכדי לחדור למטוס מנקודה לא צפויה, לכאורה חשיבה יצירתית. רק שהמפעילים שמו יותר מדי חומר נפץ, וכתוצאה מהפיצוץ נהרגו 20 מבני הערובה. לוחמי היחידה פרצו למטוס מהחור שנוצר והחלו לירות לכל עבר כשהם הורגים ופוצעים עוד נוסעים. שאר הנוסעים נכנסו לפניקה וברחו בבהלה מהמטוס – רק בכדי להיות מטרה לצלפים של היחידה, שחשבו שמדובר במחבלים שבורחים. מתוך 88 נוסעים שהוחזקו 57 בני ערובה נהרגו והשאר נפצעו. כתוצאה מהטבח היחידה פורקה ולאחר מכן הוקמה מחדש, הפעם בליווי של מפעילים מכוח דלתא האמריקאית ו- GSG9הגרמנית. כיום לא ידוע על פעולות של היחידה אבל זה שלא שמענו עליהם רומז שאם הם ביצעו פעולות, זה היה בהצלחה.
טיסת פן אם 73 בפקיסטן
ב-5 בספטמבר 1986 נחטפה טיסה 73 של חברת פאן אם לאחר שהמריאה מהודו. הטיסה נחתה לחניית ביניים בפקיסטן ואז השתלטו עליה מחבלים מארגונו של אבו נידאל. במהלך החטיפה הצליח הטייס להימלט מהמטוס, מה שהשאיר את הנוסעים והחטופים תקועים על הקרקע כאשר הם מוקפים בקומנדו פקיסטני. אחרי 18 שעות ניסו הפקיסטנים לפרוץ למטוס כשהם מחופשים למאבטחים – אך נבלמו בירי כבד של המחבלים. מעדות של אחד הנוסעים עולה כי לאחר שהם נבלמו החוטפים ספרו 3,2,1 ואז זרקו רימון יד לעבר הנוסעים ופתחו עליהם באש. רק אז פרצו הפקיסטנים למטוס, אך מאוחר מדי; 24 נוסעים נהרגו ו-150 נפצעו, בעוד שכל המחבלים נתפסו כשהם בחיים. במרץ 2004 חשף הסאנדיי טיימס שהתוכנית המקורית של המחבלים, בהוראתו של קדאפי, הייתה לרסק את המטוס על תל אביב.
בני הערובה בתיאטרון במוסקבה
23 באוקטובר 2002, לא פחות מ-50 טרוריסטים צ'צנים משתלטים על תאטרון במוסקבה ולוקחים 850 אזרחים כבני ערובה. מלבד כמות החטופים הגדולה לרוסים יש בעיה נוספת בדמות מספר רב של נשים שנשאו על גופן חגורות נפץ. הרוסים שולחים למקום את היחידה ללוחמה בטרור, אלפא, מהטובות שביחידות הספצנאז. הם מנסים להתיש את החוטפים ביומיים של משא ומתן וכשזה לא עוזר מפקדי הצוותים מקבלים את הפקודה. בשל שטח בניין גדול וכמות בני ערובה הם מחליטים להזרים לאולם גז שירדים את כולם. אבל הם מזרימים יותר מדי גז ולאחר מכן התברר שמפקדי הפעולה לא הכינו אמצעי פינוי וגם לא ציר פינוי מסודר. כאשר הלוחמים פורצים למבנה הם מנטרלים דבר ראשון את הנשים המתאבדות עם כדור בראש. מאוד מהר ברור לכולם שמשהו לא בסדר ובני ערובה רבים מוטלים ללא דופק. בסך הכל נהרגו שם 117 בני ערובה, רק שניים מהם כתוצאה מירי. רבים נפצעים קשה וברוסיה מסרבים למסור פרטים על הרכב הגז הסודי מה שמקשה מאוד על פעולות הצוות הרפואי. ברוסיה פרץ זעם גדול וגם גל הביקורת הבין לאומית היה נוקב במיוחד. אך כמו שרק הם יודעים תחקיר הפעולה הוסתר ולא ברור אם הופקו לקחים, במיוחד לאור המקרה הבא שקרה שנתיים לאחר מכן.
בני הערובה בבסלאן
ב-1 בספטמבר 2004, שנתיים אחרי החילוץ הכושל במוסקבה, הצ'צ'נים מכים שוב כאשר הם משתלטים על בית ספר בעיר בסלאן ולוקחים כ-1,300 בני ערובה, רובם מטבע הדברים ילדים. כבר מהתחלה היה ברור שהפעולה תיכשל לאור העובדה שנשלחו לשם ערב רב של יחידות, חלק מהן כלל לא נועדו ללחימה בטרור. ב- 3 לספטמבר, אחרי יומיים של מצור, כוח הקומנדו הרוסי תכנן להיכנס למתחם כשהלוחמים מחופשים לאנשי צוות רפואי. המחבלים חשדו בהם ופתחו לעברם באש ואף הפעילו שני מטעני חבלה במבנה שבו הוחזק בני הערובה. כתוצאה מהירי נמלטו ה"רופאים" וכל החיילים שהיו באזור פתחו באש לכיוון בית הספר. המדהים הוא שהכוח הפעיל בין השאר טנק ומסוק קרב שירו לעבר בית הספר. התוצאה הייתה קטלנית: 11 חיילים נהרגו ואיתם עוד 331 בני ערובה, רובם ילדים.