לא מעט חיילים בצה"ל ממורמרים על זה שהבסיס שלהם רחוק מדי, שהיציאות ממנו דפוקות, שהם סובלים מהקרינה באנטנות שבו, שקר בו, שחם בו ושמסריח בו בגלל משרפות הפסולת של הפלסטינים בכפר ליד. זה כלום לעומת החיילים בבסיסים הבאים. האתר "PopularMechanics" ערך את רשימת 18 בסיסי הצבא המוזרים בעולם, הבאנו לכם את המיטב.
הבסיס עם היציאות הכי גרועות – בסיס חיל האוויר תול, גרינלנד
בסיס חיל האוויר "תול" שאחראי על מתן התרעה מפני טילים בליסטיים בין יבשתיים מתפרש על פני 800 מייל של הקוטב בצפוני, מה שהופך אותו לבסיס הצבאי הצפוני ביותר של ארצות הברית. בנוסף לאתגרים הנובעים מהאקלים הקיצוני באזור וממיקומו הגיאוגרפי, הגישה לתוך ומחוץ לבסיס אפשרית במהלך 3 חודשים בלבד במהלך השנה, כך שאספקה העיקרית לבסיס מועברת אליו בחודשי הקיץ בלבד.
הבניה הארכיטקטונית של הבסיס התמודדה עם תנאי הקיפאון והתזוזות הגיאולוגיות המאפיינות את האזור בכך שאף אחת מהתשתיות לא קבורה בקרקע, כל התשתיות מכוסות בשלוש שכבות בידוד וכל המבנים מאובזרים בפרוזדורים ארקטיים למקרה חירום. בנוסף ליציאות הגרועות של החיילים בבסיס (רק בחודשי הקיץ), להם אין מה לחכות לשעה חמש כי כידוע, ככל שמתקרבים לקטבי כדור הארץ הימים מתארכים.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
הבסיס הכי גדול – משטח הניסויים דאגוויי, אגם המלח ביוטה
חודשיים אחרי התקיפה בפרל הארבור, נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט מקים את משטח הניסויים "דאגוויי" על פני שטח של חצי מיליון דונם. בששים השנים שעברו מאז המשטח גדל לכדי 3.2 מיליון דונם – שטח המתקרב לגודלו של האי רודוס.
גודלו העצום של המשטח מאפשר לו להיות המשטח הראשון בעולם לבחינת מערכות הגנה מפני נשק כימי וביולוגי, כמו גם פצצות עשן. במהלך מלחמת העולם השנייה, המשטח שימש לתפקיד חיוני בפיתוח פצצות שנועדו להפציץ כפרים גרמניים ויפניים. לכן, הצוותים האמריקאים בנו במשטח דגמים מדויקים של כפרים גרמניים ויפניים, עד כדי שימוש ברהיטים זהים כמו אלו שנעשה בהם שימוש בבתים במדינות אלו. היום שרידי הכפרים הגרמניים זכו להיכנס לרשימת האתרים ההיסטוריים בארצות הברית.
מתקן צבאי על שונית אלמוגים – מתקן התמיכה הימי "דיאגו גרציה", ארכיפלג חאגוס
המתקן שמיועד לספק תמיכה לכוחות הלוחמים באפגניסטן ועירק, הוקם בשיתוף של ארצות הברית ובריטניה וממוקם על שונית אלמוגים קטנטנה כ-1,600 קילומטר דרומית להודו. כשמודדים אותו מקצה לקצה, ארכו הוא 54 קילומטר רבוע, אולם, שטחו הניתן לניצול הוא בסך הכל 28 קילומטר רבוע מכיוון שהוא ברובו שונית אלמוגים. החיילים בבסיס הזה משרתים רחוק מהבית, במרכז האוקיינוס, אבל בין המשמרות הם נהנים משעות צלילה בשונית אלמוגים קרובה לבסיס.
בנוסף לשמירה על נתיב גישה לעירק ואפגניסטן האי דיאגו גרציה משמש נקודת עגינה למערכת הניווט הלוויינית GPS וכתחנה לשינוע עצמים בחלל – הכל ב-28 קילומטר רבוע.
הבסיס הכי מסתורי – תחנת המחקר HAARP, אלסקה
HAARP היא תכנית אמריקאית לחקר אחת משכבות האטמוספירה. מדובר בפרויקט משותף לצבא האמריקאי, חיל האוויר האמריקאי ואוניברסיטת אלסקה. חוקרים במתקן עושים שימוש במשדר עוצמתי בתדר גבוה ומערך של 180 אנטנות לשיבוש זמני של היונוספירה בתקווה להניב יתרונות תקשורת והשרדות פוטנציאליים. עד כאן עקבתם? לא משנה.
מה שבאמת מעניין בבסיס הזה הוא חרושת השמועות המופרכות ותיאוריות הקונספירציות סביבו. המופרעת ביותר היא שהבסיס מתיימר לשלוט במזג האוויר במדינות מסוימות. בישראל לא היו נסחפים, היו אומרים שפשוט מדובר במפעל ליצור קרמבו.
הבסיס הקטלני בעולם – בסיס לוגיסטיקה קידמי בקרחון סיאצ'ר, קשמיר
במשך יותר מ-25 שנה, הודו ופקיסטן נלחמות על השליטה על קרחון סיאצ'ר שאורכו 80 קילומטר. שני הצדדים נערכו באזור במתקנים צבאיים, כאשר הגובה הממוצע שלהם הוא 4.8 קילומטר.
הכוחות הממוקמים באזור שבקושי מיושב באנשים מתומודדים יום-יום עם סכנה שאינה נגמרת. כשהפסקת האש של שנת 2004 נכנסה לתקפה, חיילים בשדה הקרב הגבוה בעולם המשיכו ללקות במחלת גבהים, התמודדו עם טמפרטורות מקפיאות ומפולות שלגים קטלניות. אין שיעור מדויק לחיי האדם שנגבו בקונפליקט הכאוב הזה, אך כמה משערים אותו בכ-5,000 איש, הרוב בשל תנאי האקלים הקשים. בעקבות המחסור בתשתיות באזור הזה, טייסי מסוקים שמגיעים לספק לכוחות באזור מצרכים בסיסיים מוצאים את עצמם פגיעים במהלך טיסות בתנאי מזג אוויר לא ידועים. לא ברור למה נלחמים על הקרחון הזה אם אף אחד לא יגור שם.
כיכבה ב"סטארגייט" – תחנת חיל האוויר "שיין" (Cheyenne), קולרדו
הבסיס התת קרקעי האייקוני מספק השראה לספרי מדע בדיוני ומעסיק מהנדסים מאז 1966. המתקן שממוקם כמעט חצי מייל מתחת לרכס גרניט, כולל מבוך של פיקוד החלל של חיל האוויר האמריקאי. הבסיס הרוויח את מקומו בתרבות הפופ האמריקאית כשהסדרה "סטארגייט" ליהקה את הר צ'יין כאתר תיירות קוסמי.
הבסיס היחיד מסוגו התמודד עם אין-ספור אתגרים הנדסיים ונועד לענות על דרישות שנראות כבלתי אפשריות כמו להיות מסוגלת לדמות מתקפה של תחמושת במשקל של מיליון טון. מדובר בפרויקט קשה בכל קנה מידה שהצריך שימוש בטכנולוגיות בניה שלא נעשה בהם שימוש קודם לכן בכדי שהאמריקאים יוכלו להתעלל בסלעי הגרניט הקשים על ימין ועל שמאל. את ההדף מכלי הנשק בהם עורכים ניסויים סופגות דלתות מאסיביות ותשתיות מתוחכמות ביותר. זה לא אחד המתקנים הכי סודיים שיש, אבל הוא ללא ספק מוגן בטירוף.
מחנה מגדל השטן – ג'יברלטר
מיקומים מסוימים לא מאבדים לעולם את חשיבותם האסטרטגית, לדוגמא, ג'יברלטר. היתרון האסטרטגי נובע ממיצר ג'יברלטר שמחבר את האוקיינוס האטלנטי לים התיכון. בנוסף לזה, האזור מהווה שטח אימונים מעולה לצנחנים, גלשנים ולוחמי מערות. תחת רחובות ג'יברלטר קיימת מערכת מנהרות מסועפת באורך של 85 קילומטר חצובה באבן גיר. בפינה הדרומית של ג'יברלטר יושב מרכז האימונים התת קרקעי בופאדרו שכולל שני מטווחי ירי באש, מבוך וכפר שמדמה שדה קרב אורבאני. בזמן שעשרות ומאות חיילים מתאמנים מתחת לאדמה, תושבי ג'יברלטר ממשיכים בשגרת חייהם.
לגבי השם - אין קשר למציאות.
הכי ידידותי לסביבה – בסיס חיל האויר "נליס", נבאדה
בסיס חיל האויר נליס הוא מתקן אימונים שפועל מאז שנת 1940. בשנת 2007 נחנך במקום השדה הסולארי הגדול בצפון אמריקה. יותר מ-6 מיליון תאים סולאריים פרוסים על פני 72,000 פאנלים שמזינים את הבסיס ב-30 מיליון קילו ואט לשעה. מעבר לעובדה שהחווה מספקת חשמל ירוק, היא בנויה כולה על מטמנת פסולת. חיל האוויר האמריקאי מעריך שהמתקנים חוסכים יותר ממיליון דולרים בשנה. פעילי ארגונים סביבתיים היו רוצים שהבסיס לא יהיה מוגדר כמוזר, אבל בנוף של מרבית הבסיסים הצבאיים היום, זה באמת בסיס יוצא דופן.