יחידת לוט"ר אילת היא יחידה קטנה ומשפחתית שמורכבת כולה ממילואימניקים תושבי אילת שהחליטו שהם לוקחים את משימת ההגנה על העיר לידיים. המצב בו הלוחמים מכירים אחד את השני מהבית אינו נדיר, אך בתוך כל החברים ביחידה, ישנם שלושה שהסיפור שלהם מתאים לתסריט של סרט הוליוודי: שמעון, עידו ויניב (שמות בדויים), אב ושני בניו התאומים שלוחמים זה לצד זה במסגרת היחידה.
הקשר של המשפחה עם לוט"ר אילת מתחיל בסוף שנות השמונים, אז שמעון, אב המשפחה, תושב אילת, הצטרף אל היחידה מתוך רצון להגן על הבית. "היחידה הוקמה בגלל הריחוק ממרכז הארץ והיכולת להגיע לאירוע בזמן נתון הייתה לוקה בחסר", הוא מספר. "היה צורך שהתושבים של הדרום יגנו על עצמם לפחות עד שתגיע עזרה. עם השנים נוצר מצב שהיחידה הדרומית היא יחידה לוחמת לכל דבר ומקבילה ביכולות שלה ליחידת עלית". לדברי שמעון, כשהיחידה הוקמה, לא היו לה כלי נשק ייעודיים והיא התבססה על הרבה תרומות והתנדבויות של תושבי הדרום. היום, היחידה עובדת עם אמצעים שלא מביישים אף אחת מהסיירות של צה"ל.
שמעון הוא אישיות צבעונית ומעניינת שכל חייו עסק בפעילויות אקסטרים. ברזומה שלו אפשר למצוא עיסוקים שהיו מסעירים לא מעט אנשים – מדריך צלילה בכיר, מדריך ירי, מפעיל טיולי ג'יפים בהרי אילת ופעלולן בסרטי הקולנוע שכולנו צפינו בהם – אנטוניו בנדרס וז'אן קלוד הם בין האנשים שהוא זכה לעבוד איתם ובנוסף לזה סרטי פרסומת בתקציבים של כמה מיליוני פאונדים, פעלולים לסדרת הטלוויזיה זינזאנה ועוד. זה לא הספיק לו. בנוסף לכל זה ואחרי שירות מבצעי חסוי במערכת הביטחון, הוא החליט להצטרף ליחידת לוט"ר אילת.
"אני תושב העיר והרגשתי חובה להיות חלק מהמערך שמגן על העיר הזו, התנדבות וצה"ל זה אחד הדברים הכי חשובים שיש לתת". שמעון, שכל חייו הם חוויית אקסטרים אחת גדולה, ניהל חיי משפחה במקביל לכל זה. במהלך הלידה של בנו הבכור הוא לא היה בבית ונפקד מהבית למשך תקופות ארוכות בשל פעילויותיו השונות. אשתו התרגלה בשלב מסוים לרעיון ופיתחה, לדבריו, חסינות. חמשת בניו גדלו למציאות שבה אבא יכול להיעלם ברגע אחד, שצריך לעזור לו להתארגן כשהוא הולך לצבא. הפסיכולוגיה גורסת שהכל מתחיל בילדות ובמקרה שלהם, זה באמת כך.
בניו התאומים, עידו ויניב גדלו בסביבת האבא הלוחם וכשהגיעו לגיל גיוס, בחר כל אחד מהם שירות קרבי ביחידה מובחרת – עידו ביחידת דוכיפת ויניב בשייטת 13, בה שירת לתקופה מסוימת. כשהשניים השתחררו זה היה ברור לכולם שההרפתקה הבאה שלהם היא קורס לוט"ר במתקן אדם וקליטה מידית ליחידת לוט"ר אילת. "השתחררתי ביולי 2005 ומיד לאחר מכן שובצתי בקורס לוט"ר", מספר יניב. "שיטת הגיוס של היחידה זה חבר מביא חבר למרות שגם אנשים שמתעניינים בשירות ביחידה, יותר ממוזמנים להגיע לראיון. כבן ללוחם ביחידה היה ברור שאני אמשיך באותה הדרך". עידו מוסיף: "אוטומטית התברגנו פנימה".
גודל האסון יכול להיות משולש
אחרי הקורס, הבנים שובצו ביחד ליחידה וכך בעצם ממשפחה אילתית אחת הגיעו שלושה לוחמים ליחידה הקטנה והאינטימית כל כך. לסיטואציה שבה בבית אחד יש שלושה לוחמים, יש משמעויות נלוות – בין השאר, באופן מתבקש גם הדאגה בבית והדאגה של האחד לשני. אחד האירועים הכי קשים שתפסו את השלושה בשירות ביחידה הוא הפיגוע שאירע לפני כשנתיים בציר 12 – אירוע שניכר שעדיין מהדהד וכואב לכל תושבי העיר אילת ושמהווה תזכורת צורבת לתפקידה של היחידה.
"זה היה אירוע ששלושתנו השתתפנו בו", מספר יניב. "באירוע הזה, כפקטור להתנהלות של לחימה, אתה יודע שסיכויי האסון הם פי שלוש יותר גדולים מכל אדם אחר. היחידה נועדה לחתור למגע ובמצב הנתון של אותו האירוע שלושתנו פעלנו ביחד ולא היה רגע אחד שבו חששנו או דאגנו וחתרנו למגע. רק לאחר ניתוח האירוע, הבנו שזה לא פשוט ואתה שם את הכל מאחוריך ואת היחידה לפניך, גם כשאתה נמצא עם פי שלוש סיכויי אבדות במשפחה שלך".
"לא חושבים על זה", מוסיף עידו. "לא חושבים על אסון. חושבים על הצד החיובי של הדברים. אתה לא נכנס עם פרנויות של מה שהולך לקרות. יש דברים שצריך לעשות. צריכים להיות מפוקסים, צריך ללכת במסלול ולהיות מוכנים לכל סנריו שיכול להתרחש".
שמעון, שלוחם ביחידה כבר 30 שנה, מוצא את עצמו מול הסוגיה הזו בתחושות מעורבות. "הייתה פעם אחת שנפגע מישהו והיה קשה לנשום, ואתה אומר לעצמך – רק שזה לא שלי. כשאתה מגלה שזה לא הבן שלך, זו הקלה, אבל זו הקלה נוראית – כי זה הבן של מישהו אחר", הוא מסביר בכאב. יחד עם זאת הוא מוסיף ואומר – "יש לי את היכולת להגן עליהם, זה הרבה יותר טוב מלחכות להם בבית. זה טיפה יותר קל".
איך מזהים אתכם בקשר?
"קוראים לי בשם הפרטי, לאחד הבנים קוראים בשם משפחה ולשני יש שם שמקשר בין השניים. ביחידה תמיד צוחקים ושואלים אותי, מה יקרה כשהאימא תתגייס ליחידה".