הרבה מאוד כסף נשפך עם השנים בכל הקשור למחקר ופיתוח של טכנולוגיה צבאית. הרים של דולרים על כלי הנשק הטובים ביותר, אמצעי התקשורת או סתם אמצעים שיהפכו את חייו של החייל לנוחים יותר. בדרך כלל הצבא, איזה שלא יהיה, שומר את הסודות שלו קרוב לחזה כמו יד טובה במשחק פוקר. אבל בסופו של דבר ובדרך כלל אחרי הרבה שנים’ זה מוצא את הדרך אל מחוץ לבסיס והופך את חייו של האזרח לטובים יותר, בטוחים יותר ולפעמים סתם מגניבים הרבה יותר.
מטף הכיבוי
בצל ימי הקיץ הבוערים, לא יכולנו שלא להתחיל ממטף הכיבוי. לא הרבה יודעים זאת, אבל מי שהמציא את המטפה הוא סרן ג'ורג' מאנבי, קצין במיליציה בריטית. זה קרה אי שם בשנת 1813, והמטף הורכב מכלי נחושת גלילי שהכיל שלושה גלונים של אשלגן פחמתי ואוויר דחוס. זה היה פתרון נייד ורציני ראשון לכיבוי האש שהתפשטה פעם אחר פעם בשדה הקרב. אגב, הבחור היה אובססיבי בכל הקשור לבטיחות והיו למטף שהמציא לא פחות מ-5 התקני בטיחות שונים. המטפים שאנחנו מכירים היום פועלים פחות או יותר על פי אותו עיקרון של סרן מאנבי.
מזרק האפיפן
מזרק האפיפן הנו מזרק קפיצי קל ונוח לשימוש, המיועד לטיפול מידי בתגובה אלרגית. הוא נראה כמו מזרק האטרופין שנמצא בערכות המגן של מלחמת המפרץ, רק יותר צבעוני וידידותי. האפיפן מכיל בתוכו אפינפרין-אדרנלין – חומר טבעי שהגוף מפריש ברגע של מצוקה ולחץ. היום ניתן לראות את המזרק הזה בכל אמבולנס, אצל ילדים אלרגיים ובשנים האחרונות גם בבתי הספר והגנים. כל זה קורה רק בזכות הד"ר שלדון קפלן, שפיתח את המזרק הזה בימי המלחמה הקרה כדי לטפל בחיילים. עד לזמן הפיתוח של ד"ר קפלן, נאלצו להסתדר עם בקבוקונים, גומיות ושלל דברים שלא הבטיחו מינון מדויק. ההמצאה שלו הבטיחה מינון מדויק וגם מהיר, מה שמתאים כמובן גם לאזרחות.
המיקרוגל
מסתבר שהמיקרוגל אותו ניתן למצוא היום בכל בית, פותח ממש במקרה. הסיפור התחיל בפיתוח מכ"ם לזיהוי עצמים ממרחק, באמצעות שידור גלים אלקטרומגנטים (גלי רדיו) וקליטתם חזרה לאחר שפגעו בעצמים. המערכת פותחה לצרכים צבאיים, לשם איתור כלים של האויב, גם בתנאי ראות קשים. לא נתיש אתכם בסיפורים ההיסטוריים של המכ"ם, אבל איפשהו בתחילת שנות ה- 40 של המאה הקודמת, מדען וממציא בשם פרסי ספנסר, שעבד על פיתוח סוג מכ"ם חדש, הרגיש שהשוקולד שהוא החביא בכיס החולצה שלו נמס בכל פעם שהוא הפעיל את המכ"ם. רוב האנשים היו נבהלים מזה שהם סופגים קרינה, אבל אדון ספנסר הבין בדיוק מה הייתה השפעתם של הגלים האלקטרומגנטים על השוקולד שלו, והמציא את תנור המיקרוגל. אם שאלתם, אז המוצר הראשון שהכניסו למיקרו היה פופקורן. אח"כ ניסו עוד כמה מוצרים שהתפוצצו, אבל בסופו של דבר הבינו איך להשתמש בו, כמו שאתם יודעים. חברת ריית'און, זו שמייצרת בין השאר טילי פטריוט, רשמה פטנט על המיקרו.
המחשב
רוב בני האדם לא יכולים לראות את חייהם, הפרטיים והמקצועיים, מתנהלים בלי המחשב. בגדול, הדבר הזה שנקרא מחשב הומצא לפני מאות שנים, אבל תכלס זה היה גוש ברזל שהופעל על ידי בני אדם וכל שידע לעשות זה לנקב חורים בכרטיסיות. במלחמת העולם השנייה, הבריטים נכנסו לתמונה כשחיפשו כלי שיסייע להם לפצח את האניגמה, מכונת ההצפנה של הצבא הגרמני. הם בנו את הקולוסוס שהיה למעשה המחשב האלקטרוני הראשון. הוא אמנם היה בגודל של חדר ענק, אבל עשה את העבודה.
הרדיו
הראשונים להשתמש ברדיו, אחרי שלב הניסויים, היו הצרפתים והבריטים שהעבירו בניהן מסרי מורס, כחלק מהשת"פ הצבאי שבין המדינות. תהילת העולם של הרדיו הגיעה אחרי שהצליחו להעביר קשר מעבר לאוקיינוס האטלנטי, זאת לאחר שהוכח כי הקימור של כדור הארץ לא מפריע לתהליך ההעברה. די מהר הטכנולוגיה הזו שתפשטה בין יחידות הצבא, הגוף היחיד שהיה יכול לשלם ולהחזיק את המכשירים של אותם ימים. אבל אותה מתכונת צבאית החזיקה זמן מאוד קצר והרדיו הוריד את המדים ועבר לאזרחות. לאחר שחרור הוא עבר מספר שיפורים והפך לנפוץ במיוחד לאחר המצאת הטרנזיסטור. את ההמשך כולנו כבר מכירים.
תכנית החלל
ב- 1958 שוגר לחלל הלוויין הראשון של ארה"ב, אשר נבנה על ידי מדענים מאוניברסיטת אייווה. הוא הצליח להגיע לחלל רק בזכות הטיל הגרעיני של צבא ארה"ב, היופיטר סי, אותו ייצר בן השאר ורנר פון בראון, שלא הרבה זמן קודם לכן פיתח טילים עבור היטלר. באותה השנה בדיוק נאס"א הגיעה לעולם והמדענים שלה המציאו לוויינים, חלליות ושלל מוצרים שבזכותם אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים. החל מלדבר אחד עם השני ממרחק רב, ועד לאכול אוכל ממוזער שבמקור נועד לאסטרונאוטים. לפחות על פי המדענים, אנחנו כבר יכולים לתכנן גם את טיסת התיירות שלנו לחלל.
מל"טים
השבוע פורסם באתרי חדשות כי אזרח אמריקאי נעצר משום שפתח באש והפיל מל"ט. אותו אזרח טען להגנתו שהמל"ט צילם את בתו משתזפת בגינה, או משהו כזה. איך שלא יהיה, דבר אחד ברור - הכלי הזה שהמציאו כדי להציל חיי אדם, להביא מודיעין וגם להרוג בצורה של סיכול ממוקד, השתלט על חיי האזרחים. כבר שנים רבות שהם מופעלים על ידי צבאות העולם, אבל הכוכב שלהם החל לזהור רק בשנות ה- 80 פחות או יותר, אחרי שהם הפכו גדולים יותר וקטלניים הרבה יותר. אלפי מחבלים חוסלו בכל העולם על ידי מל"טים ואין מבצע צבאי שמל"ט לא מלווה אותו. היום ניתן לראות אותם בשימוש של מהנדסי ערים, חברות אבטחה פרטיות, רשתות תקשורת, גופי רפואה ואיפה לא. יש שאומרים שאנחנו אפילו עוד לא בשיא.
צילום דיגיטלי
טוב, מיותר לציין שהדבר הזה נפוץ בכל מקום, מגדול ועד קטן. למעשה, פחות ופחות בני אדם זוכרים את עידן הפילים וה"שקל לפיתוח". השינוי והקדמה הגיעו לראשונה בזכות התמונות שצולמו מלווייני ריגול של פעם. המצלמות שהותקנו עליהם היו מצלמות פילם וכאשר סרט הצילום היה מלא, הוא היה נפלט מתוך המצלמה לתוך קפסולה וזו הייתה נזרקת מהחלל לכיוון כדור הארץ. במרחק של 20 אלף מטרים מכדור הארץ, היה נפתח מצנח והקפסולה הייתה נאספת מאזור הנחיתה. אחרי מספר שנים הוחלט לתפוס את הקפסולות באוויר, ואת זה עשו מטוסי הצבא שחיברו להם וו מיוחד, בעזרתו תפסו את מצנח. רק מה, רוב המטוסים פספסו ועד היום יש בתחתית הים כמויות אדירות של צילומי בסיסי סובייטים. לכן הוחלט לשכלל את השיטה. לקראת סוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, החל בארצות הברית הפיתוח של עולם הצילום הדיגיטלי לטובת הריגול הלווייני, כאשר את סרטי הצילום הפרימיטיביים החליף חיישן שהמיר את התמונה לקובץ דיגיטלי, אותו שגרו באמצעות תקשורת לוויינית. לקחו עוד כמה עשורים והטכנולוגיה הזו הגיעה לכל טלפון חכם שיש בעולם.
GPS
גם את האפליקציה הזו אתם יכולים למצוא היום בכל מכשיר זעיר או טלפון חכם, שוב, בזכות הצבא. מערכת הניווט הלוויינית פותחה על ידי מחלקת ההגנה של ארה"ב, לאחר שעלה צורך במשהו שיכוון טילים בליסטיים למרחק עצום. זה קרה עוד הרבה לפני שהמשפט "מחשב מסלול מחדש" הפך לחלק מחיינו. מחלקת ההגנה האמריקאית מנעה במשך שנים רבות את השימוש האזרחי במערכת ואף הצפינה את האותות מהלוויינים. אבל, עם הוזלת מחירי המקלטים, שזה בעצם מכשירי ה-GPS הנתונים לשימושינו כיום, פתחו האמריקאים את השימוש במערכת גם לשימושים של צבאות נוספים, בעלי ברית כמובן כמו ישראל, ובהמשך גם אזרחיים כפי שהם מוכרים לנו כיום.
האינטרנט
האינטרנט פותח על ידי DARPA, לאחר שהיה צורך באמצעי לתקשורת ולאחסון מידע בצבא ארה"ב. בשנות ה- 70 זו הייתה תשתית ישנה שנועדה להעברת הנתונים בין הרשתות, אולם רק בשנות ה- 80 הם פיתחו דרך אחרת, שלא נלאה אתכם בפרטיה, שהפכה את האינטרנט למה שאנחנו מכירים כיום. למרות שהוא היה איטי מאוד, האינטרנט הצליח לסייע באחסון כמויות אדירות של מידע ובהעברת תקשורת בצורה מוצפנת ובטוחה. מספיק בטוחה עד כדי שנועדה לשרוד גם תקיפה גרעינית. האמריקאים שמרו על הסוד הזה כמו בונקרים, עד שהוא דלף והגיע לפייסבוק ולטוויטר שלנו. לכו תדעו מה עוד הם מסתירים שם במעבדות של הצבא.
