בשעת לילה מאוחרת הגיע יריב (שם בדוי), אז קצין ימ"מ צעיר ובהמשך קצין משטרה בכיר, לבסיס ה-GSG9, הימ"מ הגרמני. "הבסיס היה שקט, כמעט שומם", סיפר לי, "משהו שמלמד על ההבדל שהיה אז בינינו לבינם. שם זה עבודה". כשעלה הבוקר הוא החל להתאמן יחד עם אנשי הימ"מ הגרמני, כחלק משת"פ ביטחוני פורה שקיים בין גרמניה לישראל. פתאום הוא ראה אותם עם המדים והיכולות הגבוהות, עם כלי הנשק המתקדמים ובעיקר שמע את הפקודות בגרמנית. "אתה לא יכול להתעלם ממה שיש ברקע. זה ישר זורק אותך למחשבות על סבא שלהם, ואיפה הוא היה במלחמת העולם השנייה". יריב חזר לארץ אחרי עוד אימון מוצלח עם הגרמנים ובשנת 2009 נרשמה היסטוריה נוספת בשת"פ שבין המדינות. היה זה כאשר לוחמי ה-GSG9 הגיעו לישראל יחד עם טייסת המסוקים שלהם, כדי להתאמן בפריצה והשתלטות, חילוץ בני ערובה, ירי צלפים, ניווטים במדבר והתמודדות עם אירועי טרור, לצד לוחמי הימ"מ הישראלי.
70 שנים חלפו מאז שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי חיילי הצבא האדום, תאריך שסומן גם כיום השנה הבינלאומי לשואה. 70 שנים בהן הנכדים והנינים של הרוצחים למדו להכיר את הנכדים והנינים של הקורבנות ואף להתאמן איתם, ללמד אותם איך להילחם וגם ללמוד מהם לא מעט. הסיפור של יריב הוא רק דוגמה קטנה לשת"פ ביטחוני ענק שמתקיים בין גרמניה, החדשה אם תרצו, לבין ישראל שקמה כדי להיות בית לעם היהודי.
השת"פ הזה שהחל בחשאי ועם לא מעט ביקורת משני הצדדים, מתרחב ומתפתח מידי שנה. הוא כולל את כל תחומי הפן הביטחוני - עסקאות נשק, חילופי מידע, סיוע בתחום המודיעין ותחומים נוספים שמפוקחים באופן הדוק על ידי הצנזורה, עליהם לא ניתן לפרט, בין אם בגלל הסיווג ובין אם בגלל הרגישות ההיסטורית.
שריונרים כחול לבן לומדים על טנקים ומלחמה בגרמניה
היחסים הרשמיים בין ישראל לגרמניה כוננו באופן רשמי ב-1965, אבל כמו בלא מעט מקרים, יחסי הביטחון הקדימו אותם והיו למעשה הקרקע עליה צמח הקשר בין המדינות. כבר בתחילת שנות ה-50 הגיעו לישראל קציני צבא גרמנים שסייעו לצה"ל הצעיר בהקמה ובאימונים. כמו לא מעט צבאות זרים, צה"ל ביסס את תורת הלחימה של השריון שלו על זו של הגרמנים. נשק גרמני הגיע לפה כבר באמצע שנות ה-50.
יוזף שטראוס, מי שהיה חבר במפלגה הנאצית, היה אחד הגורמים העיקריים שסייעו בהעברת נשק לישראל. שטראוס טען באותן שנים כי צריך לעשות מעשה, "במקום סתם לבקש מחילה". באותן שנים נאסר על גרמניה לסחור בנשק, איסור שנאכף בחומרה על ידי משרד החוץ הגרמני, שהיה מעדכן ישירות את קנצלר גרמניה דאז, קונרד אדנאואר, בכל מה שקשור לקיום העסקאות.
למרות שזה היה זמן קצר אחרי מלחמת העולם השנייה, כבר בתחילת שנות ה-60 יצאו קצינים וחיילים של צה"ל להתאמן על מערכות נשק חדשות. הם עשו זאת בבסיסי צבא גרמנים, ששימשו את הלוחמים של המלחמה ההיא. באותה תקופה הם התאמנו בחשאי על מערכות נ"מ בגרמניה וזמן קצר לאחר מכן הגיעו לשם גם טנקיסטים ישראלים, שלמדו את תורת הלחימה של השריון.
"ליד בית הספר לשריון היה בסיס נוסף, של גדוד שריון, ששימש לאמונים משותפים. מפקד הגדוד היה סא"ל, בלי יד אחת ועם עין אחת מזכוכית, מזכרת מהחזית הרוסית במלחמת העולם השנייה. כשהוא התהלך בבסיס כל מי שעבר בסביבה היה מפסיק את עיסוקיו", סיפר לאתר חיל החימוש אל"מ בדימוס הרי אברהם, מחברי המשלחת הסודית. "הסא"ל הרצה לנו על התקפת גדוד שריון על כפר אויב , וזאת מניסיונו האישי", אמר.
ככול שחלפו השנים, כך הפכו היחסים לגלויים יותר ורחבים יותר. כאשר גרמניה המזרחית והמערבית התאחדו, זכה צה"ל למקור מודיעין אדיר. צבא מזרח גרמניה היה חמוש בנשק רוסי, שלא מעט ממנו הועבר על ידי הגרמנים לישראל. המשלוח הוסווה כמוצר חקלאי, אולם המכס הגרמני עלה על זה בתחילת 91, אז נתפסה אחת מאניות המשא. וועדה ממשלתית שהוקמה לחקירת הנושא הגיעה למסקנה שה BND, שרות הביון הגרמני, עמד מאחורי הפרויקט שמנוגד לחוק ולהנחיות הממשלה.
בהקשר לזה, מעניין לציין שבשנת 2003 התקיים בפעם הראשונה אימון משותף לחיל האוויר הישראלי והגרמני. זה קרה כאשר טייסי F-15 תרגלו קרב אוויר נגד טייסי מיג 29, ירושה ממזרח גרמניה ומטוס הדגל של חילות האוויר במדינות ערב. "לא היה קל לעכל שמטוסים ישראלים יערכו קרבות אוויר מול מטוסים גרמנים", אמר אז גורם בכיר. מאותה שנה, הטייסים הישראלים מתאמנים יחד עם העמיתים הגרמנים שלהם על בסיס די קבוע.
תרגיל אווירי נוסף שעלה לכותרות, התרחש בשנת 2011. הטייסים הגרמנים והישראלים התאמנו יחד בתקיפות ארוכות טווח, טיסות מבנה משותפות, תדלוקים באוויר וגם קרבות אוויר. סא"ל עופר, אז מפקד הטייסת, הסביר כי למרות ש"לא תרגלנו מעגל שלישי (איראן) באימון הזה, הוא בהחלט מסייע לנו לתרגול טיסות לטווחים רחוקים. אנחנו מכינים את עצמנו לכל המתארים".
רוב האימונים לא מגיעים כמובן לכותרות מהסיבות הברורות, אולם פרסומים זרים מלמדים על אימונים של יחידות קרקעיות כמו חי"ר ושריון, יחידות רפואה ויחידות שמפעילות מטוסים ללא טייס.
לחימה משותפת בטרור ומודיעין
אימון שכן הגיע לכותרות ומלמד על שיתוף הפעולה בתחום המודיעין והלוחמה בטרור, התנהל בשנת 2009. 60 לוחמי GSG9 הגיעו להתאמן בבסיס הימ"מ והגיעו יחד עם יחידות המסוקים שלהם. שתי היחידות התאמנו יחד ואף החליפו מידע שרלוונטי לתחום. "זה עורר רגשות עזים", אמר קולונל תומס, מפקד יחידת המסוקים של הימ"מ הגרמני. "מי היה מעלה על דעתו לפני כמה שנים, שיחידת GSG9 תהיה כאן ושמסוקים של משטרת גרמניה יטוסו מעל ישראל".
שנה לאחר מכן, התחילו להגיע לישראל מפעילי כטב"מים גרמנים, לפני סבב השירות שלהם באפגניסטן. לאחר שכטב"מ ההרון 1 הוכיח את עצמו בעולם, החליטו גם בצבא הגרמני לרכוש שלושה מסוגו, ומיד שלחו אותם לפעילות מודיעין באפגניסטן. על פי כלי התקשורת בגרמניה, כ-20 מפעילים עברו סדרת אימונים בישראל טרם נשלחו לאפגניסטן.
באותו הקשר, כדאי להזכיר את תגובת דובר צה"ל לפרסום חדשות 2, בנוגע לאימון של המפעילים הגרמנים בישראל: "בין ישראל לגרמניה קיימים קשרים דיפלומטים וצבאיים ענפים. קציני צה"ל נוסעים לגרמניה לקורסים והשתלמויות בצבא גרמניה, ובשבוע הבא עתידה להגיע משלחת גרמנית לארץ לצורך רכישת אמצעי לחימה".
על פי פרסומים זרים ובעיקר על פי כתבות תחקיר בדר שפיגל (שבועון חדשות גרמני), ישנו שיתוף פעולה הדוק גם בין המוסד הישראלי לBND, שירות הביון הגרמני. על פי שלל פרסומים, במוסד ישנו אגף בשם "תבל", שמופקד בין השאר על קשרים עם גופי ביון של מדינות אחרות, ביניהן כאמור, זה של הגרמנים. מדי פעם מתפרסמת בעולם ידיעה על מעצר של תא טרור באירופה, ולא פעם מציינים כי המוסד הישראלי היה זה שהעביר את המידע שהוביל למעצר.
נראה ששיתוף הפעולה הוא הדדי וכולל גם סיוע של הגופים אחד לשני במבצעי מודיעין שונים. בשנת 2006 ציטט העיתון "קלנר שטאט אנצייגר" פקיד בכיר לשעבר בשירות הביון הגרמני, שטען כי המוסד משתמש בדרכונים גרמנים למבצעים במזה"ת. על פי אותו בכיר, מי שמספק למוסד את הדרכונים, הם אנשי ה BND. נציין כי דובר שירות הביון אישר לעיתון כי אכן קיים שיתוף פעולה עם המוסד, אך סירב להתייחס למידע כי הוא גם סיפק למוסד את הדרכונים.
גרמניה, כך נראה, העבירה לישראל מערכות נשק מתוצרת רוסית, כדי שבצה"ל ילמדו איך בדיוק להתמודד איתה. אם נחזור למטוסי המיג 29 של חיל האוויר הגרמני, מלבד קרבות אוויר, הגרמנים גם אפשרו לטייסי חיל האוויר לטוס עליהם וכך ללמוד את נקודות התורפה שלהם. מעבר למטוסי קרב, הגרמנים העבירו לישראל גם טנקי T-72, טילים ושלל מערכות שנשארו במחסני צבא המזרח לאחר האיחוד.
החיילים הגרמנים זכו גם הם ליהנות מפירות השת"פ עם ישראל. משלחת של חיילים גרמנים שביקרה בארץ, למדה איך להתמודד עם אתגר הטרור - וממקור ראשון. הם סיירו בביסל"ח, בבה"ד 1, בבא"פ אליקים, בשיזפון ובסיסים נוספים. "יצא לנו לנהוג בטנק 'מרכבה סימן 4', להיכנס לפיר מנהרות בעיר המדומה בבא"פ אליקים וללמוד על לוחמה תת-קרקעית", סיפר אחד מהם לאתר זרוע היבשה.
ליכולות של הגרמנים, כמו גם לקשרים הטובים שלהם באזור, יש משמעות נוספת - תיווך במשא ומתן מול אויבינו. כמה מבכירי ה BND היו למעשה המתווכים בין ישראל לארגוני הטרור, בכל הקשור לשבויים ונעדרים. למעשה, הם ניהלו את אותם תהליכי משא ומתן. ברנד שמידטבאואר לדוגמא, היה המתווך בעסקת גלעד שליט ובעסקת החילופים של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל.
עוד נציין כי על פי פרסומים זרים שרותי הביון של המדינות משתפים פעולה בכל הקשור לנשק הכימי של סוריה, למשל, ובכל הקשור לאיסוף מידע נגד דאע"ש.
הרבה מאוד נשק
תחום נוסף שצד את עיני התקשורת פעם אחר פעם, הוא תחום עסקאות הנשק שבין ישראל לגרמניה. שתי המדינות נחשבות למרכזיות ומתקדמות בתחום, וכך גם הסחר בניהן. זה כולל הנחת ענק של 300 מיליון אירו, שהגרמנים העניקו לישראל ברכש של ספינות טילים חדשות. זה מצטרף להנחה משמעותית לא פחות, ברכש של צוללות הדולפין.
בשנת 2013 נחתם הסכם בין לוקהיד מרטין, חברת KMW מגרמניה והתעשייה האווירית, לשיתוף פעולה שמטרתו לייצר תותח עבור צה"ל. זאת במסגרת פרויקט התותח המתנייע הבא של חיל התותחנים, ה"קרדום". במקביל, הגרמנים מספקים לישראל מערכות נשק מתקדמות, כמו גם כלי נשק קלים, רובי צלפים, אקדחים ועוד. ישראל מנגד, מכרה לגרמנים מערכות שליטה ובקרה מתקדמות, מערכות הנחייה, מודיעין וכמובן שגם מטוסים ללא טייס. על פי כלי תקשורת בחו"ל, המדינות אף ייצרו יחד אמצעי לחימה שונים ומגוונים.
כמו שזה נראה היום, היחסים בין המדינות חזקים מתמיד למרות ואולי בגלל העבר. בעיקר בתחום הביטחוני, עיקר היחסים האלה מתנהלים הרחק מהעין הציבורית ולמדינות יש אינטרסים הדדים לשמור עליהם. בנובמבר האחרון, התארחה בארץ משלחת של חיילים גרמנים. האופטמאן מרטין באסטצ'ר, קצין גרמני שלחם באפגניסטן וחבר באותה משלחת אמר: "החוויות שלי משם והחוויות של הישראלים מהגדה המערבית, מרצועת עזה ומלבנון, הן ידע שצריך לחלוק בו כדי להתחזק". הוא הוסיף "בהתחלה היה מוזר מאוד להיות בישראל, מפני שצילה של ההיסטוריה והשואה עודנו קיים". חברי המשלחת הגרמנית ביקרו ביד ושם, "והידיעה שהסבים של כולנו, גם אם לא הסבים שלי ספציפית, לקחו חלק בזוועה הזו, נתנה לי פרספקטיבה על כל הנושא. פתאום הבנתי שיש משהו מיוחד במדינה הזו. האנשים כאן חזקים, הם כאן ויש להם עתיד".