אל"מ (במיל') דוד רוקני, הקצין שהפך לסמל לאומי, הגיע החודש בפעם ה-30 לנהל את מצעד הדגלים בטקס יום העצמאות ה-64 למדינת ישראל. אל"מ (במיל') רוקני מגיע מצויד בנבחרת יחידה במינה של נגדים מפיקוד העורף, שעוזרים לו לבנות את הטקס החגיגי ביותר של השנה. "בכל שנה אני פוגש אנשים שונים, וההרגשה היא תמיד טובה", מעיד אל"מ (במיל') רוקני. לצדו של מנהל הטקס המיתולוגי עומד תמיד גם רס"ר הטקס, המפורסם לא פחות – רנ"ג (במיל') צדוק שוקר, שמשתתף בהכנות לטקס בפעם ה-33 בחייו. בין האנשים שהגיעו להתרשם ולפקח על החזרות היו רמ"ד טקסים באגף כוח האדם, סא"ל עודד נהרי, רע"ן משטר ומשמעת, סא"ל אורן אברהם, ושר ההסברה והתפוצות, חה"כ יולי אדלשטיין.
אירוע טראגי קטע את החזרות לטקס יום העצמאות והטיל אווירה גדולה של צער בקרב הדגלנים, חיילי צה"ל, הקצינים והנגדים שנכחו במקום. קריסת עמוד תאורה במהלך החזרות לטקס, שגרמה למותה של סגן הילה בצלאלי ז"ל, אחד הדגלניות, הביאה גם לפציעתם של כ-6 חיילים. אל"מ (במיל') רוקני, מנהל הטקס, שקושר בכל שנה קשר צמוד עם החיילים והחיילות, היה במקום בעת ההתרחשות.
"ראיתי את עמוד התאורה קורס"
הדגלנים הסתדרו ליצירת המבנה של סמל המדינה, מנורת שבעת הקנים, כשלפתע הבחין רוקני במחזה מחריד. "באותו זמן, עליתי למדרגות הטריבונה כדי לראות את הצורה שנוצרה ממבט – על. לפי תנועות החיילים ומבטיהם שהוסטו ימינה ושמאלה, הבנתי שמשהו קורה והתחלתי לראות את עמוד התאורה קורס", מתאר אל"מ (במיל') רוקני את שבריר השנייה שלפני האסון. מַגבּר הדיבור שמכריז תמיד בקול סמכותי "קדימה, צעד!" זרק מילים אחרות לגמרי לאוויר. "הכרזתי באופן אינסטינקטיבי שתי מילים בלבד: 'תברחו! אלוהים!', בקול רם, על רקע החיילים שכבר החלו לברוח", אומר רוקני. העצב והצער הפכו לנחלת הדגלנים, כמו גם לנחלתו של אל"מ (במיל') רוקני. "כל אדם ששומע על מקרה כזה מזדעזע", הוא אומר. לביתה של סגן הילה בצלאלי ז"ל הגיע פעמיים במהלך השבעה, וביקר גם את הפצועים בביה"ח.
בעקבות האירוע החליט יו"ר הכנסת ראובן ריבלין להדליק משואה יחד עם אימה של סגן בצלאלי ז"ל בערב יום העצמאות. "לא משנה מה ייתנו לאם, זה לא יפחית את כאבה. היא זו שגידלה את בתה 20 שנה, ואיבדה אותה", מדגיש אל"מ (במיל') רוקני בצער. למרות האמירה הזו, ביוזמתו תצוין גם בטקס מצעד הדגלים מחווה לזכרה. "יצרתי מבנה של דגלנים העומדים בחי"ת, אך המבנה הוא חסר. את המקום שבו עמדה הילה השארנו ריק מאדם, והצילום בטקס יתמקד במקום הריק הזה, כשהקריין יכריז על החסר", הוא מסביר.
למרות ההלם והצער, ואחרי שיחות תמיכה וחיזוק שנערכו בקרב משתתפי הטקס, מנהליו ומפקחיו, החזרות חודשו למחרת היום. "אני פחות מדבר עם החיילים, אלא יותר מכניס אותם לתלם. ברגע שמעסיקים אותם, קל יותר להתמודד ולהבין שלמרות הכל, החיים חייבים להימשך".