ביום חמישי האחרון הגיעה ליר לוגסי בת ה-14 לבית העלמין הצבאי ברמלה, מלווה בבני משפחתה ובקרוביה, כדי לחגוג יום הולדת 30 לאחיה, עומרי (חיים) אלמקייס יעקובוביץ ז"ל. הנוכחים התקצבו סביב קברו של עומרי, וכל אחד מהם כתב מכתב שהוצמד לבלון והופרח לשמיים.
"החלטתי שבכל יום הולדת נחגוג לעומרי בבית העלמין. חשוב לי מאוד להנציח אותו בכל דרך, שידעו מי זה אחי, כמה הוא תרם למדינה ואיזו נתינה הייתה לו לזולת. זו גם סוג של אמירה לדעתי, שעומרי מבחינתי חי בתוכנו", הסבירה לוגסי. "הייתי מציעה לעוד משפחות שכולות לעשות את המעשה הזה, לא לתת לשכול לנצח אותנו אלא להתמודד איתו ולא לשכוח את האהובים שלנו. אחרי שסיימנו את הפרחת הבלונים, הלכנו כולנו הביתה ואכלנו מעוגת יום ההולדת שהכנו לעומרי".
ליר הייתה רק בת ארבע כשאחיה נהרג. "אני זוכרת שהייתי בבית עם אמא כשהגיעו האנשים מהצבא. לא ידעתי מי הם, רק הבנתי שקרה משהו. רק רציתי שיילכו. אחת השכנות לקחה אותי אליה ומאוחר יותר הבנתי שעומרי נהרג, שלא אראה יותר את אחי האהוב. מאותו רגע החלטתי שאעשה הכל כדי שכולם יכירו את מורשתו של עומרי".
עומרי (חיים) אלמקייס יעקובוביץ היה בן 20 במותו, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני. הוא נהרג ב-3.8.2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, כשכוח רגלי נכנס לאחד הכפרים. עומרי הספיק לדווח למפקדיו וללוחמים על תנועה חשודה. מחבלי חיזבאללה פתחו באש תופת, ואלמקייס ולוחם נוסף נפצעו באורח קשה מאוד מהפעלת המטענים. סרן ד"ר איגור רוטשטיין, שניסה להגיע אליהם ולהעניק להם טיפול רפואי, נהרג גם הוא. עומרי מת מפצעיו כעבור זמן קצר.
"הוא תמיד לקח אותי מהגן, שיחק איתי, כל זמן פנוי בילינו ביחד", נזכרת ליר. "היינו קשורים מאוד. הוא היה ספורטאי בנשמה ואהב מאוד לעזור לאנשים. אי אפשר שלא היה להתאהב באישיות שלו. אני מתגעגעת אליו מאוד. אפילו החדר שלו נשאר כמו שהיה. לפעמים אני נכנסת ומרססת עליי קצת מהבושם שלו".
לאורך השנים, בני משפחתו של עומרי הנציחו אותו במספר דרכים. אמו כתבה מכתב שהפך לשיר של מוש בן ארי, סטודנטים באוניברסיטת חיפה מקבלים מלגות על שמו, ובתיכון שבו למד בבית חשמונאי הפיקו סרט לזכרו. כמו כן, הוקם אתר אינטרנט שמספר את סיפור חייו.
בסוף השבוע העלתה לוגסי פוסט לזכר אחיה ובו סיפרה על חגיגת יום ההולדת בבית העלמין הצבאי. הפוסט זכה לאלפי לייקים, עשרות שיתופים ותגובות תומכות ומעודדות, ופורסם בין היתר בעמוד הפייסבוק "חיילים מצייצים". "קיבלתי הרבה תגובות מאנשים שלא הכירו את עומרי ודרך הפוסט שלי זכו לקרוא וללמוד על המורשת שלו, וזה באמת מה שהיה חשוב לי, שכולם יידעו מי היה עומרי. התרגשתי מאוד מכל התגובות", סיפרה לוגסי.
האם רוני הוסיפה: "הלוואי והייתי יכולה להביא את הבלון והמכתב לעומרי ולשמוע מה הוא חושב על מה שכתבנו עליו. הוא אהב מאוד את ליר ומאז מותו היא מקדישה את כל כולה, יחד עם המשפחה, להנצחת זכרו".