בקרב לא מעט ישראלים התקבלה בימים האחרונים תחושה שמבצע שומר החומות ישנן יותר נפילות ופגיעות רקטות בערי ויישובי ישראל ביחס לסבבים קודמים, בעיקר בערים כמו אשקלון ובאר שבע, ועלתה השאלה אם ישנה בעיה עם הכיסוי ההגנתי של מערכות כיפת ברזל.
התחושות של האזרחים מובנות, אולם בחינה של הנתונים מלמדת שמערכת כיפת ברזל הצליחה לשמור על אחוזי יירוט גבוהים. על פי הנתונים האחרונים שפרסם הצבא, לעבר מדינת ישראל כבר שוגרו למעלה מ-4,000 רקטות בפחות מ-11 יממות. בצוק איתן לשם השוואה שוגרה כמות של קרוב ל-4,000 רקטות ב-51 ימים (!).
כ-3,000 מהרקטות שנורו במבצע הנוכחי חדרו לשטח ישראל. השאר נפלו בתחומי עזה והביאו לנפגעים בנפש. מאלו שחדרו, למעלה מ-1,500 היו אמורות לפגוע בתחומי הערים ואותן כיפת ברזל אמורה ליירט. השאר נפלו בשטחים פתוחים ואותן המערכת לא מיירטת.
מהסך הכולל הזה, על פי נתוני הצבא האחרונים שפורסמו, כ-72 רקטות לא יורטו ונפלו בתחומי הערים, כלומר כ-95 אחוזי הצלחה ביירוט הרקטות ששוגרו מעזה. מערכת כיפת ברזל מצליחה אם כן להגן בהצלחה על אזרחי המדינה.
מנגד יש לציין שכדי להתגבר על מערכות כיפת ברזל, ארגוני הטרור בעזה השקיעו בשנתיים האחרונות מיליוני דולרים וביצעו ניסויים רבים בשדרוג מערך הרקטות שלהם. חלק מאותם ניסויים הם השיגורים המוכרים לעבר הים של עזה בזמני שיגרה.
עיקר ההשקעה היתה בכמות המשגרים, פיתוח וייצור משגרים רב קניים ומספר גדול של רקטות. המטרה של אלה הייתה לייצר מטחים גדולים שיגיעו ממספר זוויות שונות וכך יחדרו את החומה של מערך ההגנה האווירית.
ביום הראשון למבצע שומר החומות שוגרו לעבר העיר אשקלון 167 רקטות במטח אחד. גם לעבר ערי המרכז שוגרו עשרות רקטות בכל מטח. כדי לעשות את זה הם ייצרו כמות גדולה של משגרים ולצד זה השקיעו סכומי עתק ושעות אימון רבות במערכת הפיקוד והשליטה שלהם, שבהחלט הוכיחה את עצמה במבצע הזה. כך קורה שלמרות כיפת ברזל, רקטות מצליחות ליפול בתחומי הערים.
בנוסף לזה הם גם ייצרו באופן עצמאי, ככל הנראה בסיוע איראני, משגרים רב קניים שונים. בתמונות שהפיץ חמאס ניתן לראות משגרים רב קניים בעלי יכולת לשגר 10-8 רקטות במטח אחד וחלקם גם 12. את המשגרים האלה הם שמו על מתקנים הידראולים בתוך בתי אזרחים, שטחים חקלאים ומתחת לאדמה.
יש לציין את ההשקעה הרבה שלהם בהסתרה ויכולת השינוע של רקטות למשגרים מבלי שיתגלו על ידי חיל האוויר ומערך החוזי והמודיעין של צה"ל. בנוסף הם בנו קבוצות של בורות שיגור, בכל קבוצה כזאת היו למעלה מ-10 משגרים שהופעלו יחדיו.
בנוסף לאמל"ח, בחינה של אחוזי היירוט מלמדת שחמאס וגא"פ הצליחו לשפר את יכולת הדיוק של הרקטות שלהם. אומנם לא מדובר באחוזים גבוהים, אולם גורמים במערכת הביטחון ציינו כי הם ערים לשיפור ביכולות הדיוק אחרי ההשקעה של ארגוני הטרור בנושא.
יש לציין שגם בישראל נעשו שדרוגים ועדכוני תוכנה למערכת כיפת ברזל, בשל המעקב המודיעיני אחרי הפיתוח של חמאס. אולם כפי שציינו לא פעם בהודעות הצבא, אין הגנה של מאה אחוז.
בשנים האחרונות פורסמו לא מעט כתבות על "בנק המטרות" של עזה. ואכן, פעילים רבים נפגעו לפני השיגור או כשהובילו רקטות. עוד הושמדו מהאוויר גם מחסנים מלאים ברקטות. אולם בחינה של המספרים מלמדת שחמאס וגא"פ הצליחו לשמור על רוב המאגר שלהם ולשגר כמעט באופן חופשי.
לשני הארגונים היו על פי הערכות של לפני המבצע 22,000 רקטות ביחד וצה"ל השמיד על פי הערכות בין 3,000 ל- 4,500 רקטות. המשמעות היא שהם הצליחו להסתיר את הרוב המכריע של הרקטות ולשנע אותן למשגרים. יכולת שצה"ל צריך להקדיש לה מחשבה רבה ולהפיק לקחים.
אגב, במהלך ימי המבצע גם מופצות ברשת תמונות שנטען כי אלו פצצות של צה"ל שהוטלו על מטרות בעזה ולא התפוצצו. בארגוני הטרור מפרקים את אותן פצצות ועושים שימוש בברזל ובחומר הנפץ כדי לייצר אמצעי לחימה כמו רקטות ומטענים. מדובר על פצצות במשקל של חצי טון או טון, משמע לא מעט חומר ייצור.