השבוע הודיע מפקד ההגנה האווירית של אירן, הגנרל פרזאד אסמעילי, על תרגיל ענק שתקיים אירן בחודש הבא. איסמעילי דיווח כי מדובר בתרגיל הגנה אווירי שיכלול את מרבית היחידות שתחת פיקודו וחלק ניכר ממטוסי חיל האוויר של אירן. תרגיל דומה, "הנביא הגדול 7", התקיים רק לפני חודשיים אולם באירן עובדים במלוא המרץ "כדי להתכונן לכל תרחיש חירום". עוד הוסיף איסמעילי, "היום המערכות שלנו מוכנות להתמודד בצורה טובה עם איומים אוויריים מודרניים", ודי ברור למי הוא מפנה את הדברים.
לא מעט מבצעים בטווחים ארוכים ביצע חיל האוויר הישראלי במרוצת השנים. פעמיים תקפנו כור גרעיני (מבצע אופרה בעירק ולפי פרסומים זרים, תקיפת הכור בסוריה); ביצענו תקיפה ארוכת טווח בטוניס באמצע שנות ה-80; ומבצעים רבים נוספים שחלק ניכר מהם לא פורסם מעולם. בכל המבצעים הללו החשש הגדול, מלבד כישלון המשימה, היה מפני מטוס שיופל וטייס שיפול בשבי. יש לדבר השלכות הרבה מעבר למבצע וסביר להניח שבזיכרון של כולנו חרוטים שמות כמו רון ארד או גלעד שליט שממחישים את גודל הצרה. התרגילים אותם מבצעת אירן נותנים לנו הזדמנות להציץ ולבחון את המערכות איתן יצטרכו טייסים ממדינה כזו או אחרת להתמודד אם וכאשר יתקפו באירן.
מטוסי הקרב כקו הגנה ראשון
מדיווחו של איסמעיל עולה שכמעט כל מטוסי הקרב של חיל האוויר ישתתפו בתרגיל. במידה ומבנה התקיפה יתגלה על ידי מערכות מכ"ם אירניות, יוכלו מטוסי הקרב לבלום את התוקפים עוד בטרם יחצו את הגבול האירני וכמובן שגם במהלך התקיפה עצמה.
המטוסים האירניים לא מהווים סיכון משמעותי – מדובר בחיל אוויר מיושן וגם המתקדמים שבמטוסי הקרב שלהם לא נחשבים כיריב קשה במיוחד למטוסי ה F-15I או מטוסי ה F-16I – אבל עדיין צריך לזכור שמי שיתקוף את אירן יגיע לשטח הביתי שלהם אחרי טיסה ארוכה ועם כמות דלק מוגבלת. בין מטוסי היירוט של חיל האוויר האירני יש את ה-F-14, שעל פי המכון למחקרים אסטרטגיים רק 35 מהם כשרים לטיסה מתוך 80 שרשומים בסד"כ. מטוסים נוספים שיכולים להוות בעיה הם מטוסי המיג 29, אם כי גם פה מדובר במטוס משנות ה-80.
כיום נמצאת אירן במגעים לרכישת מטוסי סוחוי 27 ו-30 מתוצרת רוסית ו-J-10 מתוצרת סין (שזכה לכינוי "הלביא הסיני" מפאת דמיונו למטוס הישראלי), אך בעולם מופעל לחץ אדיר כנגד אותן מדינות בכדי שלא ימכרו את המטוסים המתקדמים לאירן. מדי פעם מצהירים באירן על פיתוח של מטוס קרב חדש אך נראה שגם פה מדובר בגוף ישן של מטוס אמריקאי שעבר שדרוג ולא מעבר. על פי אתר Global Security, לאירנים יש 5,000 טייסים מאומנים היטב.
מערך הגנה אווירי רב שכבתי
מערך ההגנה האווירית בצבא אירן נחשב לגדול במיוחד והוא זה שיסכן באמת את מי שיחליט לתקוף באירן. חלק מהטילים נחשבים לישנים אך הם שודרגו על ידי התעשייה המקומית. בשנת 2008 הזרוע התפצלה מחיל האוויר, וכיום מדובר בחיל עצמאי במסגרת הכוחות המזויינים שכולל כ-18 אלף לוחמים.
חלק מטילי הנ"מ מוכרים לנו, כמו למשל ההוק שמשרת גם בישראל. מדובר בטיל מונחה מכ"ם די ישן שמגיע לטווח של 50 ק"מ, אם כי לא ברור עד כמה השדרוג המקומי שנעשה בשנת 2010 שיפר את ביצועיו. טיל נוסף לטווח בינוני שמוכר לטייס הישראלי זה SA-6, מולו התמודדנו כבר במלחמת יום כיפור. בזמנו אילצו טילים אלו את טייסי חיל האוויר לטוס בגובה נמוך, ואז הופלו רבים מהם על ידי תותחי נ"מ. לאירנים יש גם טיל נ"מ מסוג SA-5 שנחשב לטיל ישן אולם בעל טווח פעולה ארוך באופן חריג, משום שהוא מסוגל להפיל מטוס ממרחק של 300 ק"מ. על פי המכון למחקרים אסטרטגים באירן יש 4 סוללות. הטיל נחשב חלש כנגד מטוסי קרב אולם בעזרת מכ"ם שמגלה מטרות ממרחק של 600 ק"מ הוא מהווה סכנה חמורה למטוסי המודיעין, התדלוק ולמטוסי הבקרה ושליטה.
יש עוד לא מעט מערכת נ"מ בשירות הרפובליקה האסלאמית, אך זו שמדירה שינה ממתכנני התקיפה היא ללא ספק ה S-300. מדובר בטיל נ"מ בעל טווח של 150 ק"מ עם יכולת ליירט מטוסי קרב ואף טילים בליסטיים. מערכת המכ"ם מסוגלת לעקוב אחרי 100 מטרות בו-זמנית וליירט תריסר מטרות במקביל. המערכת צריכה חמש דקות בלבד כדי לעבור ממצב שגרה למצב מוכנות מבצעית ולשגר טילים. יתרון נוסף זה שהמערכת אינה זקוקה לפעולות תחזוקה מסובכות שמצריכות נטרול של המערכת, כך שזמינותה המבצעית לא נפגעת. בשל לחץ כבד הרוסים עדיין לא מכרו את המערכת למרות שהעסקה נחתמה כבר ב-2008, אולם בכירים רוסים הצהירו לא פעם שהמערכת תגיע בסופו של דבר לידי האירנים. יש לציין כי על פי הערכות יש לפחות ארבע מערכות שהאירנים הצליחו להשיג בדרך לא ברורה.
את כל אלה משלימים על פי המכון למחקרים אסטרטגים עוד אלפי תותחי נ"מ וטילי כתף, חלק מתקדמים במיוחד כמו ה SA-16. אירן הצליחה לבנות מערך הגנה רב-שכבתי כאשר כל שכבה מגבה את זו שמעליה ויוצרת כאב ראש לא קטן לטייסי התקיפה מי שלא יהיו. מערך ההגנה האווירית יכול לגרום לאבדות קשות וגם אם לא, מספיק שיגרמו למטוסים להפיל את החימוש הרחק מהמטרות בכדי שיבצעו את תפקידם.
מערך מכ"ם שמכסה כל פינה
מערך ההגנה האווירית של אירן מסונכרן בעזרת רשת מכ"מים שאינה נחשבת למתקדמת במיוחד, אך כזו שמתוחזקת היטב ועברה שדרוגים רבים לאורך השנים. בין המערכות ניתן למצוא מכ"ם סיני, JY-14 , שמסוגל לעקוב אחרי 100 מטרות במקביל עד לגובה 75 אלף רגל וטווח של 300 ק"מ. ומערכות נוספות כמו ה-Kolchuga, שכבר מגיעה לטווח של 800 ק"מ.
בשנת 2011 חשף גנרל איסמעיל שבאירן הצליחו לייצר מכ"ם בעל טווח של 3,000 ק"מ. מדובר במערכת שמקבילה ל"אורן ירוק", הישראלי אולם עדיין לא ברור אם המערכת הפכה למבצעית. אם זה נכון אז ברמה התאורטית לאירנים תהיה יכולת לזהות את המטוסים שימריאו מישראל מהרגע שיתנתקו מהמסלול. המערך האירני נחשב כבעל יכולת גבוהה ובכלל מעטות המדינות בעולם שמסוגלות לפתח ולייצר מכ"מים מתקדמים וארוכי טווח שיכולים לעקוב בו זמנית אחר מטרות מרובות ולהכווין לעברם חימוש.
קשה אך אפשרי
לאירן קווי הגנה חזקים, אך יש לא מעט דרכים שבאמצעותם ניתן להתגבר על מכשולי ההגנה. סביר להניח שבמדינת ישראל שומרים כמה קלפים טכנולוגיים קרוב לחזה ודי אם נזכיר את מבצע השמדת הטילים הסורים במלחמת לבנון הראשונה, ערצב 19, אחרי המכה הקשה של מלחמת יום כיפור. בצה"ל יש לא מעט מערכות שמסוגלות לשבש מכ"ם ובנוסף חימוש מונחה שנורה הרחק מחוץ לטווח טילי הנ"מ. לכל זה יש להוסיף כמובן את העסקה הישראלית לרכש 20 מטוסי חמקן F-35 ואת המשפט הצבאי שכל חייל ישראלי מכיר: "קו ההגנה לעולם יפרץ".