כל מי שאי פעם שירת בצבא כבר יודע שבמערכת שמתבססת כולה על היררכיה וכוח, אין מנוס מהתקלות אקראית בפקודות טיפשיות, לרוב כאלה שלא העלית על דעתך שבאמת הצליחו להשתחל לחוקי מטכ"ל. לרוב זה עוד משעשע – כך למשל האיסור להתחבק בבסיס לפי פקודת "השילוב הראוי", או העובדה שאסור לחייל להוציא שום דבר מגנים לאומיים. לפעמים זה כבר פחות סימפטי, למשל כשהעובדה שאסור לעלות על טרמפים קצת מתנגשת עם כך שאין תחבורה ציבורית שמגיעה עד הבסיס עצמו, אלא רק עד הצומת המרוחק ממנו בחמש דקות נסיעה.
מסתבר שחוקים צבאיים מוזרים הם לא המצאה ישראלית: גם בספרי החוקים של צבאות העולם אפשר למצוא לא מעט נהלים הזויים, ולאורך ההיסטוריה, גם מצביאים ומנהיגים גדולים פלטו פקודות מוזרות במיוחד. אספנו לכם רשימה משעשעת במיוחד של פקודות ונהלים ביזאריים ומצחיקים, כאלה שעדיין תקפים בימינו וכאלה שלא – רשימה שמוכיחה שלא תמיד מתקיים קשר ישיר בין דרגות והיגיון.
"כוון לעבר האויב". וואללה
לחיילי צבא ארה"ב אסור להסתובב בבסיסים עם מטריה, גם אם יורד גשם זלעפות. הפתרון היחיד המותר: מעיל גשם.
בוייטנאם, בניסיון לשמור על סדר ומשמעת, הורה מפקד יחידה כי על כל החיילים להצדיע לקצינים בכל עת ובכל הנסיבות, גם אם הם בעירום מלא. כן, משום מה היה חשוב להכניס את זה לפקודה.
"כוון לעבר האויב": מתוך הוראות לשימוש במטול רימונים אמריקאי.
במהלך אימונים גופניים בצבא ארה"ב, אם חייל כורע על ברכיו, מתכופף או יושב – אזי הוא זקוק לטיפול רפואי. כך שגם אם רצתם עכשיו 6 ק"מ, סיימתם ואתם מתיישבים על הרצפה כדי לשתות כוס מים, צפו לרופא.
וצבא ארה"ב לא מפסיק להפתיע: איפושהו, באחד מיותר ממאה אלף המסמכים הצבאיים הכוללים פקודות ונהלים, מצוין כי "רק אדם אחד רשאי להשתמש במקלחות ובתאי השירותים בכל עת".
"לרוב לא מומלץ לנטוש מעל אזור שהרגע הפצצת": מתוך מדריך של חיל האוויר האמריקאי.
"היזהר מבנות יפות באולמי ריקודים"
עצה שניתנה לטייסים בחיל האוויר המלכותי של בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה: "כשנדמה שהתנגשות היא בלתי נמנעת, התאמצו לפגוע באובייקט הרך והזול ביותר, בעדינות ובמהירות נמוכה ככל שניתן". אחלה רעיון.
"אל תיגע בשום דבר כשאין בכך צורך. היזהר מבנות יפות באולמי ריקודים ובפארקים, שעלולות להיות מרגלות, כמו גם מאופניים, אקדחים, מדים, סוסים מתים וגברים השוכבים בדרכים – הם לא שם במקרה": מתוך מדריך סובייטי לחיילי חי"ר משנות ה-30'.
בספר החוקים הבריטי: "כל הזכרים הבריטיים מעל לגיל 14 יתאמנו בחץ וקשת בכל סוף שבוע; על יישום ההוראה יפקח בכיר בכנסיה המקומית". מקור החוק בימי הביניים, כשלא היה צבא בריטי סדיר.
בין 1860 ל-1916, הוראות הנראות והלבוש בצבא הבריטי דרשו בתוקף מכל חייל לטפח שפם. בהוראת המלך מספר 1,695 צוין במפורש כי "שיער הראש יהיה קצר. הסנטר והשפה התחתונה יגולחו, אבל לא השפה העליונה". מי שגילח את השפם, אגב, עמד בפני תקופה לא נעימה בכלא ויקטוריאני.
שנ"צ, בפקודה!
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ב-1862, הורה הגנרל אמברוז בורנסייד לחייליו, שמספרם עמד על 12 אלף, לחצות את הגשר מעל הנחל שהפריד בינם ובין 400 חיילי הדרום. חיילי הצפון הלכו, אם כן, בטור צר למדי, מה שאפשר לחיילי הדרום להרוג אותם, אחד אחרי השני, ללא הפרעה. ההפרש בין הכוחות הלך והצטמצם, כשחיילי הצפון המשיכו ללכת כצאן לטבח בפקודת הגנרל, ואילו לחיילי הדרום הצטרפה תגבורת משמעותית. רק אחר-כך צוטט אחד הדרומיים, שהיה תושב האזור, באמרו כי "הם יכלו פשוט לחצות את הנחל ברגל. הם אפילו לא היו מרטיבים את החגורה". כך מנעה פקודה מטופשת אחת ניצחון סוחף שהיה יכול לסיים את מלחמת האזרחים שנתיים מוקדם יותר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, ב-1916, פקודה אחת חרצה את דינם של כ-60 אלף חיילים. ביום הראשון של הקרב על הסום, הורה הפילד מראשל דאגלס הייג לחייליו הבריטים, שבעבור רובם הייתה זו הפעם הראשונה בחזית, לצעוד לאורך שטח ההפקר בשורות מסודרות, על מנת להתכונן לקרב. אבל החיילים הפכו כמובן למטרות קלות במיוחד בעבור חיילי האויב שתפעלו את מכונות הירייה וירו בהם בקלות בזה אחר זה.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, כל חיילי צבא בעלות הברית קיבלו עותק של "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו, על מנת שיישאו אותו בכל עת.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, העונש בגין הומוסקסואליות בצבא הצרפתי היה הוצאה להורג.
ב-1865, הורתה המלכה ויקטוריה לצי המלכותי של בריטניה לשלוח שש ספינות קרב לבוליביה ולהטביע את צי מדינת האויב. האדמירלים הצביעו על העבודה שלבוליביה אין קו חוף ועל כן גם לא צי, אז המלכה ויקטוריה פקדה שיביאו לה מפה וזוג מספריים. אז היא פשוט חתכה את בוליביה מהעולם.
במהלך מלחמת מקסיקו ב-1836, לפני שטקסס הייתה חלק מארה"ב, כמה אלפי חיילים תחת פיקודו של שליט מקסיקו סנטה אנה נותקו על ידי הטקסנים משאר צבאם. למרות זאת, הורה השליט סנטה אנה לצבאו להמשיך כרגיל ולתפוס סייסטה, כלומר תנומת צהריים, ב-15:30. המהלך הלא חכם הזה אפשר לטקסנים, על אף שנפלו במספרם מהמקסיקנים, לסיים להקיפם ולמעשה להפיל אותם תחת מצור. סנטה אנה, אגב, שכח אפילו לקפח כמה מהחיילים ולהציבם כזקיפים בזמן שחבריהם ישנים להם בנחת, משל היו חבורת זאטוטים בגן ילדים. זה נגמר בכ-600 אבידות בנפש למקסיקנים, לעומת 39 בלבד לטקסנים. סנטה אנה עצמו נלכד, על אף שפשט את מדיו כדי שלא יזהו אותו – כיוון שחייליו המשיכו להצדיע לו, מה גם שהוא היה היחיד שלבש תחתונים ממשי. הוא חתם על הסכם לפיו הצבא המקסיקני ייסוג, ובכך נפרדה טקסס סופית ממקסיקו, והכל הודות לשנ"צ מפואר, בפקודה.