"מדוע לא התגייסת לצבא?", הטיח חובש כיפה סרוגה בנער חרדי שבחר להתייצב בשערי הישיבה במקום לבוא בשערי הבקו"ם. החרדי פלט תשובה כמעט אוטומטית בת שתי מילים: "כך נהגנו".
הדיון הציבורי על חוק טל, שמתעורר בימים אלו מחדש, הזכיר לד"ר ניסים ליאון מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן את הדיאלוג הקצר ששמע במקרה לפני מספר שנים. צירוף המילים "כך נהגנו", המתמצת את תסכולם של רבים מהנושאים בנטל השירות הצבאי, הדהים את ד"ר ליאון. "הוא לא ידע לתת שום תשובה הגיונית", אומר החוקר, "ולמען האמת זה גם לא היה חסר לו".
האם החוק יוארך בפעם השנייה?
חוק טל, שחוקק לראשונה לפני עשור במטרה להסדיר את הפטור משירות לצעירים מהמגזר החרדי, יעמוד בקרוב בפני הצבעה נוספת בכנסת על הארכתו בפעם השנייה, והדיונים בו צפויים להתחיל בימים הקרובים. קודם לכך יועלה החוק לדיון בממשלה, וכרגע לא ברור עדיין אם ראש הממשלה יבקש להאריך את תוקף החוק הקיים או להציג מתווה חלופי עוד טרם הדיון בכנסת. אך האם באמת קיימת חלופה טובה לחוק הקיים, שפרץ את דרכם של החרדים לעולם התעסוקה, מבלי לדרוך על אדמת הבקו"ם? תלוי את מי שואלים. על דבר אחד מסכימים כולם: החוק לא מילא את מטרתו – צמצום מספר החרדים ש"תורתם אמנותם" ושילוב יותר מבני המגזר במסגרת הצבאית.
בשנת 2002 חוקק בבית הנבחרים הישראלי את "חוק טל", על בסיס המלצות ועדה ציבורית בראשות השופט צבי טל. החוק קבע כי ניתן לדחות את גיוסם של בני ישיבות עד לגיל 22, אז יהיה זכאי כל תלמיד ישיבה ל"שנת הכרעה", שבמהלכה יוכל לבחור אם ברצונו להמשיך וללמוד, או לצאת לשוק העבודה. אם יבחר באפשרות השנייה יהיה עליו להתגייס לשירות מקוצר של 16 חודשים או לבצע שירות אזרחי במשך שנה. בפועל, רק מעטים ניצלו את האפשרות להתגייס לשירות מקוצר. עם זאת, ב-2007 הוארך תוקף החוק בחמש שנים נוספות.
"מעל לראשי הלומדים היה מגנט גדול בצורת צ' שתופס אותך ברגע שאתה יוצא מבית המדרש ומנסה לעבוד", מתאר ליאון. "בשלב כלשהו הבינו שיש כאן בעיה כלכלית – אוכלוסייה שלמה בעצם לא נכנסת לשוק העבודה. חוק טל בא לפתור את בעיית הגיוס, שהיא המחסום בין הגברים החרדים לבין עולם העבודה. הבעיה הקשה ביותר בחברה החרדית היא בעיית העוני, והשאלה הגדולה ביותר היא איך חרדי מסיים את החודש, ויותר מזה, איך הוא מחתן את ילדיו ותומך בהם כלכלית. כך, למעשה, הפכו החתונות לגורם מרכזי בשיקול האם להתגייס לצה"ל".
להעלות את הרמה
ההיסטוריה של מודל "תורתו אמנותו" כבר סופרה לא פעם: עם קום המדינה אושר הפטור לקבוצת לומדים מצומצמת של כ־400 "עילויים". זו תפחה עם השנים, ולאחר המהפך השלטוני ב-1977 נפרצה סופית גם המכסה שהגבילה את גודלה של "חברת הלומדים". בן לילה המיר כל חרדי בן 18 שהוא בר גיוס המיר את שירותו בצבא ההגנה – לטובת צבא ה'. אבל גן העדן התורני הפך לגטו כלכלי עבור החרדים, מאחר שברגע שבחור ישיבה עזב את המוסד ויצא לעבודה – הוא גויס לשורות הצבא.
למרות הכישלון שעליו מצביעים הנתונים, נראה כי החברה החרדית – עם החוק או בלעדיו – לא קפאה על שמריה בעשור האחרון בכל הקשור לגיוס בצבא. "בתוך החברה החרדית ובחברת הלומדים מתפתחת שכבה דקה של מעמד בינוני חרדי, שמבינים שהם צריכים לצאת לעבוד וחלקם בוחרים בצבא", מתאר ליאון. "השכבה הזאת חיה בקונפליקט פנימי שהיא מנסה לפתור. מדובר בכאלה שראו את לימוד התורה כעניין מרכזי. חשוב להבין שהסיטואציה הלמדנית, בין אם אתה באמת לומד ובין אם אתה רק יושב על ספסל בית המדרש, מסמנת אותך תחת הסטטוס הלמדני. בקרב אלה שהתגייסו, המתח בין מה שבחרת לבין העולם שממנו באת הוא לא פשוט בכלל".
כיום מציע צה"ל מספר מסלולים לשירות צבאי ייחודי לאוכלוסייה החרדית. במקביל להקמת ועדת טל בשנת 1999, התארגנה קבוצת רבנים חרדים ביוזמה חדשה לשילוב חרדים בצבא. הם נכנסו אל משרדו של ראש האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון דאז, תא"ל (מיל') יהודה דובדבני והציעו להקים גדוד חרדי לוחם. היום מונה גדוד "נצח יהודה" (המכונה גם "הנח"ל החרדי") כמה מאות חיילים, 70 אחוז מהם מהמגזר החרדי. הם משרתים במסגרת ייחודית, ללא חיילות בגדוד ועם התאמות נוספות לאורח החיים החרדי. נוסף על הגדוד הלוחם, נפתחו בשנה האחרונה שתי מסגרות חדשות של "נצח יהודה", לבעלי פרופיל שאינו קרבי, בחיל האוויר ובחיל הים. כל חיילי נצח יהודה מקדישים את השנה השלישית של שירותם להשלמת בגרויות או ללימודי מקצוע. בחמש השנים האחרונות הוקמו גם מסגרות שילוב חרדים (שח"ר), הפונות לחרדים בשנות ה־20 לחייהם שכבר התחתנו ומחפשים מקור פרנסה. בשח"ר עוסקים החיילים במקצועות טכניים בחיל המודיעין, בחיל התקשוב, חיל האוויר, פיקוד העורף ועוד.
לאחד ממייסדי "נצח יהודה", הרב דוד בלוך, טענות רבות לראשי הציבור החרדי. "הסיפוק שלי מפעילות הגדוד אינו מלא כי יש המון בחורים שמבחינה מצפונית ודתית היו אמורים לשרת והם לא משרתים בכלל", הוא אומר. "כל אדם בעל מצפון שאינו בן תורה צריך להרגיש שהוא לא יכול שלא לשרת, כמו מקבילו החילוני. רבותיי לימדו אותי שמי שתורתו אינה אמנותו – חובתו המצפונית להתגייס. עד שהקימו את 'נצח יהודה' היה צידוק מוסרי כלשהו שלא להתגייס אבל הטיעון הזה כבר לא קיים. בציבור החילוני קיים חשד שאי הגיוס של חרדים לצה"ל הוא לא מחמת לימוד תורה אלא מפרזיטיות בזויה".
לעומת הרב בלוך, ד"ר ליאון כלל אינו בטוח עד כמה הגדוד עוזר לצה"ל במשימת גיוס הציבור החרדי לשירות צבאי. "כשאתה הופך את גיוס הנוער הנושר לצה"ל לעניין עקרוני, זה משרת נהדר את חברת הלומדים", הוא מסביר. "האנרגיה שיוצאת במשא ומתן על הנושרים מרחיקה את גיוס הליבה החרדית, הויכוח על 'נצח יהודה' מסיט מהעיקר".
"ההצלחה או הכישלון של חוק טל לא קשורות לגדוד", מוסיף גורם צבאי המכיר היטב את פעילות הגדוד. "העובדה החשובה היא שלאורך זמן הגדוד מצליח לגייס את האנשים ולראיה, הוקמה פלוגה נוספת. עם זאת, נכון להיום בכל הגדוד יש לא יותר מ-20 חיילים שהגיעו לגדוד תחת תוקפו של חוק טל, כלומר החליטו להתגייס בגיל 22. אנחנו מרוצים מאוכלוסיית הגדוד והיא עושה את עבודתה נאמנה, אבל אנחנו שואפים לשפר את איכות המתגייסים. מבחינת הרמה הדתית, אנחנו מביאים היום את המדרגה התחתונה ביותר בחברה החרדית. יש תוכניות לשפר את המצב ואנחנו מקווים שזה ייתן תוצאות".
בתוך קבוצת המתגייסים הקטנה יחסית, ישנם חרדים מעטים שאף בוחרים לצאת לקצונה. ליאון משווה אותם לנשים שבחרו לפני כמה עשרות שנים לפתוח בקריירה, אז החשיבה המסורתית הצביעה על נשים כאלה שצריכות להיות בבית עם אחריות למשפחה. "זה מאוד דומה להכרעה שהחרדי עובר", הוא מסביר. "המתח שבין המשפחה לקריירה, עובר על אותו חרדי קצין, רק שבתפקיד המשפחה של האישה, נמצאת הקהילה החרדית". אולם בזמן שבמקרה הנשים הייתה תנועה אידיאולוגית שעודדה פיתוח קריירה נשית בצבא, בקרב הרבנים החרדים, יציאה לקצונה איננה נושא שמקבל תמיכה פומבית. "גם אם יציאה לקצונה תהיה חלק מההוויה של הקריירה של החרדי בצבא, זה יישאר קר ומנותק מבחינה רגשית מערכי צה"ל", מעריך ליאון, "מבחינתם, לחרדים יש אחריות שהיא מעבר לשירות בצה"ל – לימוד תורה".
לגיוס יש מחיר
סא"ל (מיל') איציק אוחנה, עד לפני כארבעה חודשים מפקד לשכת הגיוס בירושלים, סבור כי על צה"ל להיערך לשינוי אפשרי בחוק עם עוד אפיקי גיוס ומסלולים שונים. "לא מדובר רק בלגייס ולמצוא תפקיד בצבא", הוא אומר, "צריך גם תנאי הפרדה מנשים, מזון כשר, אפשרות לזמן תפילה ולימוד תורה ובעיקר שטח 'סטרילי' לשירות שלהם. אם יתבצע גיוס רחב של חרדים, צה"ל יצטרך לתת מענה לבעיית הלינה בבסיסים עורפיים – מה שיוצר בעיה בנוגע לשילוב הראוי. בתוך זה יש גם את הבה"דים, שיצטרכו להיערך להכשרות נפרדות".
מעבר למענה ההלכתי-תורני, כיום לא קיימות מסגרות רחבות לבעלי פרופיל שאינו קרבי, וצה"ל יצטרך לפתוח תפקידים עורפיים לחרדים. "הקושי הוא בעיקר לוגיסטי", מציין אוחנה. "אתגר נוסף שעלינו להתמודד איתו הוא האתגר הפיקודי. מפקדים יצטרכו לעבור מערכים שלמים על כללי עשה ואל תעשה בהקשר לפקודת השילוב הראוי, וגם הפקודות עצמן יצטרכו לעבור רענון והתאמות. בסופו של דבר, אם צה"ל יידרש לכך, להערכתי הוא יידרש למספר חודשים עד חצי שנה כדי להיערך לקליטה מסיבית של הציבור החרדי בצה"ל".
גיוס מסיבי של בני ישיבות ידרוש משאבים כספיים רבים, ועשוי לדרוש גם התפשרות בכל הנוגע לאורח החיים הייחודי החרדי. העלות הגבוהה יחסית שכרוכה בגיוס צעיר חרדי. "מסגרות שח"ר מוכיחות שניתן לגייס חרדים גם מהשדרה המרכזית של החברה החרדית", מדגיש ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה). "אבל יש גם מחיר, שהוא פשרה על ערכי צה"ל וערכי ישראל כמדינה דמוקרטית ליברלית, בעיקר בנושא שילוב הנשים והגיוס של חבר'ה כקבוצה הומוגנית, אבל כשלוקחים את השיקולים, זו פשרה שנכון לעשות. אז הם באמת משרתים ללא בנות ורק למשך שנה וחצי, תשלומי המשפחה גבוהים יותר ממשכורת של קצין בקבע ראשוני והם לא משרתים בקרבי כעיקרון, כך שאי אפשר לומר ששח"ר מציל את עיקרון השוויון – התרומה היא תרומה אמיתית, אבל אי אפשר לבנות רק על שח"ר כחוד החנית של שילוב חרדים בצה"ל".
פלסנר, שעמד בראש צוות לבחינת יישומו של חוק טל, חושב שהפתרונות הנוכחיים אינם מספקים. "צה"ל יכול להוסיף עוד פלוגה או מסלול לחרדים, ויש דרכים לעשות את זה, אבל הצבא לא קיבל עדיין את ההנחיה הזאת", הוא אומר. "הצבא הוכיח שמסלולי שח"ר ונצח יהודה הם פיילוטים וסטארטאפים מוצלחים. אבל עכשיו הסטארטאפים מוכרחים להפוך לחברת ענק, לעבור לשלב הייצור ההמוני. זאת ההנחיה שהצבא צריך לקבל, והוא עדיין לא קיבל. זה מה שמדאיג אותי".
סכנה לצבא העם?
כיום מחזור גיוס פוטנציאלי באוכלוסייה החרדית כולל כ-8,500 בני נוער, ובשנת 2015 יעמוד על לפחות 10,000. על פי החלטת הממשלה, על צה"ל לגייס 1,200 חרדים בשנה, ובשנת 2015 ישרתו כ-2,400 חיילים חרדים. באופן יחסי, מספר החרדים שיתגייסו לצה"ל מול מספרם באוכלוסייה רק ילך ויצטמצם. על פי התסריט הזה, הפער שבין אידיאל צבא העם לבין המציאות ילך ויגדל עם השנים, ואולי אף יהווה סכנה ממשית למודל צבא העם.
"להגיד 'גייסתי 2,400 חרדים לשירות משמעותי' כשחלק מהם לקחת בגיל 26 לשלושה חודשים זה בסדר, אם אתה חושב שהנושאים בנטל הם לא רק נושאים בנטל, אלא גם מטומטמים", אומר בחריפות ח"כ פלסנר, "צריך מדיניות יישום ונורמה חוקית שאומרת להחיל חובת שירות שאנחנו מגיעים אליה בתהליך מדורג, לא בחמש שנים, אולי אפילו בעשר שנים, למעט קבוצה מצומצמת של תלמידי חכמים שהם גדולים בתורה שיקבלו מימון מהמדינה וימשיכו ללמוד תורה כל ימי חייהם. אם לא נחולל את השינויים האלו", הוא מזהיר, "אנחנו חושפים עצמנו לסכנה של קריסת מודל צבא העם".
מנגד, ד"ר ליאון סובר שיש צורך ביותר משינוי חוקתי, והוא גם לא משוכנע שמודל צבא העם עומד בפני סכנה. "השאלה היא האם הצבא על משאביו המצומצמים יכול להחזיק מציאות שבה הוא צבא העם. ולכן החרדים יכולים להפוך לכדור בידי הצבא. צה"ל יכול לומר 'אתם דורשים ממני להיות צבא העם, אני צריך יותר משאבים'. נוח לצבא לגייס אחוז סמלי כמו היום – וזה נוח גם לחרדים".
לגבי שיטתו של פלסנר המבקשת להגביל את מספר המכסות למי שמוגדר שתורתו אומנותו, מזכיר ליאון שבחברה החרדית פועלים עוד גורמים וכוחות רבים. "צריך יותר מהחלטת ממשלה כדי לגייס את החברה החרדית לצה"ל", הוא חורץ. "היום הרבנים מאפשרים גיוס של תלמידיהם בדרך של הסכמה שבשתיקה. אם יכריזו על הסכמתם לגיוס בקול, יבואו רבנים אחרים שינסו למצב את עצמם כמחדשי האידיאולוגיה החרדית ויציבו את אי הגיוס כערך עליון. מהלך חדשני שמוביל לשינוי במציאות מעלה בקביל גם כוחות שמרניים שמציבים עצמם מול החידוש. כשהרבנים לא מדברים, הם שומרים שלא יופיעו כוחות משמעותיים המתנגדים לגיוס".
מי שעוד מתנגד לדעתו של ח"כ פלסנר, הוא ח"כ ניסים זאב (ש"ס), שהיה שותף לצוות בדיקת יישום החוק. לדעתו הפתרון פשוט, ואין צורך בשינויים גדולים בחוק טל. "להבדיל ממה שנכתב בדו"ח", אומר זאב, "טענתי לכל אורך הדרך שצריך לעשות את זה מתוך הסכמה. אם רוצים שגם הציבור החרדי יתמוך, צריך לעשות את זה כמו שנעשה היום אבל להגדיל את התקציב לשילוב החרדים". לדבריו, חרדי שמיצה את לימודיו יחפש בעצמו דרך להשתלב גם בחברה וגם בצה"ל. "השירות אף פעם לא יהיה שווה לכולם וזה לא קשור לחרדים", מסביר זאב. "יש אנשים עם בעיות מצפון ובעיות גם במגזר החילוני. אי אפשר לצפות שזה יהיה צבא העם. את גיוס החרדים צריך לעשות את בצורה נכונה וחכמה. יש להכניס ישיבות נוספות למעגל ישיבות ההסדר ולהוסיף ערוצים לשירות בקהילה. לא צריך חקיקה בשביל זה".
"גיוס חרדים מלכתחילה לא יעבוד, וגיוס בדיעבד יכול לעבוד בהסכמת הרבנים בלבד וגם אז זה יכול להתרחש רק מתוך מערכת פשרות, זה מצב מורכב", מודה ליאון, ומעביר את הכדור אל הראשון שנדרש לשאלת גיוס החרדים. "מה שחסר לנו היום זה מנהיג כמו בן גוריון שיודע לקבל החלטות מושכלות, אבל אני לא יודע מה ההחלטה המושכלת ביותר היום. אני לא בן גוריון".