מסדר של מסכים ניצב מולנו ומקרין כל מידע אפשרי. יש לנו כבוד עצום לכל פריט מידע מהזוטר עד לגנרל, שלולית מפיצוץ מים של צינור יכולה להשפיע דרמטית על הלחימה. חבורת לובשי מדים מכל הגוונים אצים, רצים, מתווכחים, פוקדים, שקועים, משקיעים, צופים, עוקבים, מאזינים ופוקדים.
הכל למען מטרה אחת ויחידה; לחיות. 7 באוקטובר גרם לכך ששיעור ה"אנחנו או הם" חלחל באופן המשמעותי ביותר שידע העם הזה. והעם הזה ידע חלחלות.
אותה שבת תפסה אותי בעיר הולדתי אופקים, אותה עיר מנומנמת שעד לטבח הנורא בבוקר זה, האירוע הכי ביטחוני שהיא ידעה היה פריצות רכב בשכונות, קיבלה שיעור מחריד על שבריריות החיים.
באותה נקודת זמן הייתי מ"פ לשעבר לאחר 5 שנות תפקיד באחד מגדודי המילואים של אוגדת עזה. מיד באותו היום חיפשתי בכל דרך להתגייס ולקחת חלק בהשמדת אלו הקמים עלינו ובהשגחה פרטית, החליט מי שאמר והיה העולם להכיר לי אספקט אחר של לחימה, לא רק כזו הכרוכה ב"סכין בין השיניים": ה-קדמית של חטיבת גבעתי.
ה-קדמית היא מרכז העצבים המלחמתי של כל חטיבה ומעלה, זוהי חבורה צבעונית של רוב קצינות וקצינים מכל אספקט בלחימה, שכל מטרתם היא ליצור את התנאים המיטביים לכוחות בשטח ולאפשר להם להתרכז בהשמדת האויב.
בשדה הקרב המודרני שם המשחק הוא 'מעגלים' ככל שתסגור את המעגל מהר וסימטרי יותר כך תשמיד יותר ותחיה יותר. כוחו של המפקד והלוחם בשטח הוא לאתר את האויב ולסגור יחד עם תאי התקיפה ב-קדמית מעגל של אש על המנוול. טכנית, לקצין או הקצינה בתא האש יש יותר איקסים ובפער מהלוחם הכי מחוספס בחוליית הפריצה.
צה"ל השכיל להפוך את שדה הקרב לעגול ורב מימדי, וה-קדמית היא הילד שנוצר מהמהלך הזה, לי כייצור חי"ר פרימיטיבי שירות במקום כזה מקביל לגילוי האש. האג"ם החטיבתי מנצח על תזמורת צה"לית מסוג שונה, בה הם החברים הם; רפואה, פינוי, תקיפה אווירית, ארטילרית, קשר, מודיעין, איסוף, הנדסה ומכלולים שונים, שסם חייהם והצדקת קיומם היא לעבוד יחד ולשלוח 'פולסים' של אש, אספקה ומודיעין לשדה הקרב.
חרבות הברזל שלנו לא היו דוקרות את האויב לולא ה-קדמית. במהלך אירוע או מבצע התמונה המפורסמת של הקבינט האמריקאי מחיסול בן לאדן היא פראייר חובבן בהאנג אובר לידינו.
מנוע הרגשות של כולנו הוא של מכונית מירוץ, עוצמתי ואינטנסיבי בכל שלב של ידית ההילוכים. 'הרדוף' או 'דחוף לפינוי' משרה שקט מורבידי על רגשותינו ופעולותינו באותם רגעים. אין פעולה עצובה יותר מלפנות את גופות לוחמינו וחברינו האהובים, אין פעולה יותר מוטרפת על ספידים מלהאיץ פינוי של פצוע, אין שמחת בית השואבה כמו השמחה אחרי עוד חיסול מוצלח.
מעל 80 ימים ובמשך 24 שעות אנחנו שם, חבורה הכי שונה ומגוונת שיש. פיאות מסתלסלות לצד תספורת מוהוק, וטרנים למודי קרבות לצד ירוקים בטבילת האש הראשונה. כולם ככולם, למען אחינו, חברינו בחזית, בעורף ואפילו בגולה, לנו ברור ששום יהודי באשר הוא לא יוכל לנשום עוד רגע אם לא ננצח, נשיב את חטופינו, כבודנו וחיינו לקדמותם. זוהי ה-קדמית.