כל חייל בודד שעולה לישראל כדי להתגייס לצה"ל עוזב חיים שלמים, בית ומשפחה, מגיע לארץ ונתקל בלא מעט קשיים, בעיקר מול הבירוקרטיה הישראלית והצבאית.
במקרה של אבישי נגאוקר הדבר מקבל משנה תוקף. הכל החל עוד כשהיה תלמיד בהודו ואמר להוריו שהוא רוצה להתגייס לצבא בעקבות אחיו הגדול.
"חברים שלי אמרו לי למה לך?", נזכר אבישי ומסביר: "הרגשתי שאני חייב לעשות את זה בגלל שאני יהודי. אמרתי לחברים שהצבא ממש חשוב בשבילי, שזו תהיה חוויה חדשה ושונה".
למרות שלא ידע מילה בעברית הוא עלה לארץ והחל להתכונן לגיוס. "עבדתי בסניף של רשת המבורגרים והחברים שם עזרו לי ולימדו אותי את המילים הראשונות", הוא מספר על ההכנה הלא שגרתית לגיוס.
כשהגיע הגיוס הוא נשלח לקורס עברית וטירונות של שלושה חודשים בבסיס מחווה אלון. "בהתחלה לא היה לי קל בלימודים", הוא מודה. "החברים הטובים היו עוזרים לי, היו הרבה דברים שלא הבנתי והם היו מסבירים ועוזרים לי לתרגם".
בסיום הקורס והטירונות נבחר אבישי למצטיין. "התרגשתי מאוד כשקראו את השם שלי ואמרו שהייתי חייל טוב והצטיינתי בקורס, ממש לא האמנתי וחשתי גאווה".
לאחר סיום הטירונות הוא שובץ לתפקיד אפסנאי בבה"ד 1 למרות שתמיד חלם להיות לוחם. "בגלל אסתמה לא התאפשר לי להיות קרבי", סיפר על הפרופיל שנקבע לו עם הגיוס ומבהיר: "אבל היה ברור לי שלא אוותר".
הוא סיפר למפקדתו הישירה על רצונו להעלות את הפרופיל הצבאי. המפקדת הבהירה שהעניין ייקח אמנם זמן, אך הבטיחה שתעזור לאבישי להגשים את השאיפה שלו בשירות.
"העציב אותי שלא שיבצו אותי כלוחם, לא כעסתי אבל פשוט ידעתי שאני מסוגל. לשמחתי המפקדת שלי לא ויתרה עליי. היא האמינה בי ועזרה לי 'לעלות ללוחמה' מה שנקרא".
"הסטיגמות ששמעתי ממש לא נכונות"
אחרי שהצליח להעלות את הפרופיל הצבאי ואושר לו להיות לוחם הייתה רק בעיה אחת – אבישי נדרש לעבור טירונות מחדש בפעם השנייה. בעיה נוספת שלא הרתיעה אותו.
"זה היה ממש מצחיק", הוא נזכר בתגובות שקיבל מחבריו לטירונות בחיל התותחנים. "סיפרתי לשאר החיילים שהתגייסתי שנה לפניהם והם לא האמינו. אף אחד לא התייחס אלי אחרת כי הייתי יותר ותיק, קיבלתי אותי יחס כמו הטירונים".
הטירונות לא הייתה קלה אבל מובן שאבישי עמד באתגר. "אני באמת שמח שהתגייסתי לתותחנים. כל הסטיגמות שאמרו לי פעם ממש לא נכונות. אני אוהב להיות עם הכלים, עם החברים, לא משנה כמה קשה האנשים מדהימים ואני באמת נהנה בכל יום".
אבישי המשרת בסוללה א' מגדוד 402 באגד ארטילרי 215, מספר שבנסיעות ברכבת בחזרה מהבסיס אנשים מברכים אותו וגורמים לו לתחושת סיפוק אדירה. "זו זכות להגן על המדינה ולהיות לוחם".
בזמן שמדברים הרבה על הדור הנוכחי ככזה שמרוכז בעצמו חיילים כמו אבישי הם ההוכחה שיש עוד מי שעבורו לשרת ולתרום זו לא מילה גסה. "אני משתחרר בעוד ארבעה חודשים", הוא מסכם, "קשה לי לדמיין את החיים בלי הגדוד והסוללה. המקום הזה כמו בית".