התקרית שבמהלכה הרג שוטר יס"מ צעיר פלסטיני בכפר כנא חלקה את המדינה לשניים והדיון סוער - מי שחושב שהוא ירה בצדק, לעומת אלה שחושבים שהאצבע הייתה קלה מדי על ההדק. בין שלל התגובות למקרה, אחת הפכה לוויראלית ומשכה את תשומת לבנו - זאת של הקצין לשעבר אבי בוסקילה, שעמד בפני סיטואציה דומה אך סיים אותה באופן אחר לגמרי.
ב-1 בינואר 1997, חייל צה"ל בשם נועם פרידמן פותח בירי לעבר תושבים ערבים בחברון. לאחר שהוא פוצע כשבעה אנשים, הוא נבלם בידי קצין צה"ל שמבלי לפתוח באש - משתלט על המצב ומונע פגיעה בקורבנות נוספים. אותו קצין, רס"ן (במיל') אבי בוסקילה, פרסם השבוע סטטוס בדף הפייסבוק שלו בו הוא מתאר את אופן קבלת ההחלטות שלו באותו אירוע בחברון:
משמרות על משמרות, מה שנקרא בעגה הצבאית שמונה - שמונה. עולים למשמרת, יורדים ממשמרת, קופצים באמצע מספר פעמים לאירועים יהודים או פלסטינים, ימים שאני זוכר מהם בעיקר חוסר עצום בשעות שינה ושבועות ארוכים בלי להוריד נעליים.
את הבוקר של ה1/1/97 אני לא אשכח לעולם, העברתי תדריך עלייה לעמדות, עברתי על כל המקת"גים (מקרים ותגובות) האפשריים וחידדתי את נושא הפח"ע היהודי, אין לי מושג למה עשיתי את זה, תמיד דיברנו על פח"ע יהודי כאחד משורת הנושאים המבצעיים, אבל לא זכור לי שקודם לכן נתתי דגש רחב כל כך כמו באותו יום. חידדתי את הוראות הפתיחה באש ובראשן - עושים הכל על מנת לנטרל את המפגע ורק במצב של אין ברירה יורים על מנת להרוג.
בשעה 9:30 לערך, בעודנו מסיימים תרגול בעמדות, אני רואה חייל צה"ל לבוש בסוודר וחמוש ב m-16 ארוך, חוצה את כיכר גרוס ועולה מעלה בדרך השוהדה. מוזר היה לי שהוא לבוש סוודר כי בחוץ היה חם או חם יחסית, עליתי בקשר מול העמדות והתרעתי שהוא בדרך ושיפקחו עין.
ב9:50 לערך, ראיתי אותו יורד חזרה אל תוך הכיכר ובהבזק של רגע אני שומע צרור, רואה אותו עומד מול השוק הפלסטיני ויורה ואז נופל אחורה וממשיך לירות, רצנו אליו אני ואביב וכפיר , דרכתי את הנשק ובו בזמן הגעתי אליו, הוא התפתל קצת ואז נכנע.
אותה תקרית שזיכתה את אבי בזמנו לחיבוק חם מהציבור ובאות מטעם ראש הממשלה, לוותה גם בתגובות מעורבות. על כך הוא מספר:
בוסקילה מעביר בדבריו ביקורת על התקרית מהימים האחרונים וטוען כי לשוטר שהרג את הצעיר הייתה ברירה אחרת, אך הוא בחר להתעלם ממנה:
"כבר כקצין צעיר הבנתי את המשמעות הכבדה של טבח ואת המשמעות הכבדה של הרג החייל ואת האחריות שיש לי על הכתפיים במניעת התלקחות. גם לשוטר מאתמול הייתה ברירה והוא בחר לא להשתמש בה. הוא בחר לא לקחת על עצמו את האחריות אלא לזרוק אותה ממנו והלאה".
פרסום דבריו של בוסקילה ברשת החברתית גרר שיתופים רבים, כמו גם עשרות תגובות. לאלה שממהרים לציין כי לשוטר בכפר כנא נשקפה סכנת חיים, הוא אומר: "יש כל מיני דרכים להתמודד עם סיטואציות מבצעיות... השוטר היה חייב לקחת בחשבון סך שיקולים רחב יותר מאשר זעם רגעי". בשיחה עם פז"ם הוא מסביר שמבחינתו בשני המקרים היה מפגע ואוכלוסיה אזרחית. על פי דבריו, לא משנה אם מדובר בחייל צה"ל או בצעיר מכפר כנא, כנראה שהתקרית מיום שישי יכלה להגמר אחרת: "עשיתי לעצמי מערכת שיקולים בראש, והחלטתי לפעול אחרת. לכל סיטואציה קרבית יש כמה סיומות".
ש', שוטר לשעבר, לא מסכים עם הפוסט של בוסקילה ומבקש להעמיד את הדברים על דיוקם - כפי שהוא ושוטרים רבים אחרים רואים אותם:
"בניגוד למקרה בכפר כנא, המפגע לא איים על הקצין שעצר אותו. אבל אם נתייחס לסרטון שפורסם ניתן לראות שבהתחלה השוטרים לא ממהרים לצאת מהניידת. בהמשך ניתן לראות שדלת הניידת נפתחת ונסגרת, כנראה בוצע שם איזה אקט הרתעתי. אחרי שהשוטרים יצאו מהניידת ניתן לראות שכן בוצע ירי באוויר, כמו שהם טענו, משום שההרוג מבצע תנועה מהירה של הגנה. בניגוד לכל הפרסומים ההרוג לא ברח. הצילום נעשה בזום מסוים, ואם היה בורח הרי שהיה נעלם מהצילום בשניה. זה נראה יותר כאילו הוא צועד לאחור ומשפר עמדה. הכי חמור זה שנטען שההרוג נורה בגבו ולפלג גוף עליון. מתברר שהכדור פגע בידו ומשם במותן, מה שאומר שהוא נורה מהצד. בסופו של דבר התקרית הייתה יכולה להסתיים בדרך אחרת רק אם ההרוג היה מניח את הסכין ומניף את ידיו. אבל הוא בחר שלא לעשות את זה ובניגוד למה שטוענים גם לא לברוח. נכון, השוטרים היו יכולים לנסות לנטרל אותו בידיים, כי כאמור ירי באוויר לא הועיל, רק שאז זה היה יכול להיגמר רע מאוד. קחו לדוגמה את המקרה של שלומי אסולין ז"ל. גם שלומי היה חמוש וגם הוא לא פעל לבד. שלומי בחר שלא להפעיל את הנשק שלו וסיים את חייו עם מברג שחדר לו למוח דרך האוזן".