בכל העולם חיילים מחרפים נפשם למען המשימה, למען חבריהם ובלב שלם ניתן גם לומר למען המדינה. הם עושים מעל ומעבר למה שמצופה מהם ולא פעם מאבדים את חייהם בשל כך. מדובר בטובים שבטובים, שלא מעט אנשים חייבים להם את החיים, אנשים שבהוליווד נוהגים לכתוב עליהם תסריט. רגע לפני ששנת 2012 מסתיימת, אנחנו חוזרים אל הגיבורים הגדולים של השנה.
סמל דניס וויצ'ל: הציל ילדה אפגנית במחיר חייו
לילדי אפגניסטן יש דרך ליצור פרנסה מהמלחמה העקובה מדם שמתנהלת שם כבר 10 שנים – הם נוהגים לאסוף תרמילי כדורים בכדי למכור אותם ולהביא מעט כסף לאוכל. את מרבית התרמילים הם מוצאים בסמוך לצירי התנועה, משום ששם מותקפות שיירות רבות שמשיבות אש ומשאירות מאחור עשרות אלפי תרמילים.
ב-22 למרץ השנה, נסעה שיירה אמריקאית של רכבי MRAP במשקל 16 טון כל אחד, במהירות גבוהה, כשהחיילים על סיפון הרכבים ערוכים לכל תרחיש. השיירה המדוברת נעצרה באחד העיקולים, אחרי שהבחינו בילדים שאוספים תרמילים ומסכנים את חייהם. החיילים פינו את הילדים והמשיכו בנסיעה. אלא שילדה אחת לא וויתרה ורצה חזרה לציר כדי לאסוף עוד תרמילים. סמל דניס וויצ'ל (Dennis Weichel), לוחם מילואים במשמר הלאומי של רוד איילנד, ואבאב לילדים קטנים בעצמו, הבחין שהילדה הולכת להידרס מהרכבים שהחלו בנסיעה. הוא לא חשב פעמיים, רץ לילדה העיף אותה מהדרך. הילדה ניצלה אך סמל דניס נדרס על ידי הרכב הכבד. זמן קצר אחר כך הוא נפטר מפצעיו.
לאחר מותו אמרו מפקדיו של סמל וויצ'ל, כי הוא ספג את ערכי הכוחות המזויינים ולכן פעולתו הייתה טבעית. "הוא היה ההתגלמות החיה של ערכי הליבה של הצבא", אמר סא"ל דניס רייל מהמשמר הלאומי.
סמל בני פלורס: חובש תחת אש
אפגניסטן, 28 באפריל 2012. כוח אמריקאי שפעל במחוז נימרוז, סמוך לגבול עם איראן, נסע בשיירה שכללה מלבד הלוחמים גם גורמים ממשרד ההגנה. כנראה שלטליבן היה מידע על הכוח והגורמים והם מציבים מארב לכוח. מחבל מתאבד מתקרב לכוח ומפוצץ מטען גדול. בין הפצועים נמצא גם סמל בני פלורנס (Benny Flores), החובש של הכוח, שנפגע מרסיסים בגב ובגפיים. למרות הפציעה הוא לא חושב פעמיים ותחת אש וכאוס שכולל צרחות של פצועים הוא לוקח את תיק החובש שלו ומתחיל לטפל בפצועים.
"אנחנו עדיין ספגנו אש מהאויב, אבל אני לא שמתי לב לזה", אמר לאחר הקרב. למרוד שגופו זב דם הוא מטפל תחילה בפצועים קשה ולאחר מכן גם מספיק לחבוש גם את אלה שנפגעו קל. גם כשהגיע הפינוי המוסק עם הצוות הרפואי הוא ממשיך לסייע בפינוי ולמעשה היה בין האחרונים שעזבו את אזור התקרית.
בשל הפציעה הוא נמצא בחופשת מחלה אותה הוא מנצל ללימודי רפואה באוניברסיטה. פלורנס, שנלחם גם בעיראק בשני סבבי שירות, כבר הודיע שיחזור לשרות קרבי.
הצוות הרפואי של הגדוד המוטס 171: הכול למען הפצוע
פינוי מוסק זו דרך פעולה בעייתית. המסוק רועש ורועד, מה שעלול לפגוע בפצוע. לצוות המדובר זה היה יותר מסתם בעיה, משום שהפצוע שלהם נפגע מ-RPG שלא התפוצץ ונשאר תקוע בגופו. כל תזוזה לא נכונה יכולה לגרום לפיצוץ הרקטה, מה שיביא לפיצוץ המסוק. "זה שיחה שתהיה בראש שלי כל החיים", אמר ראש הצוות סמל רוברט הרדיסטי, על הדיווח ששמע בקשר.
רב"ט וינדר פרז, לוחם נחתים, היה חלק מכוח שנפגע ממארב של הטליבן. הכוח ספג ירי כבד מהשק קל, פצצות מרגמה וירי רקטות. פרז נפגע כאמור מהרקטה ומכיוון שהקרב נמשך היה צורך לבצע פינוי תחת אש. הטייס, סרן קווין דו, החליט שבגלל המצב הייחודי הם ייקחו את פרז רק אם כל צוות יסכים – מה שכמובן קרה. "לא היה ספק שניקח אותו", אמר הטייס דו לאחר החילוץ, "אבל צריך לזכור ש-8 סנטימטרים מתחת לפצוע יש מיכל עם 360 גלונים של דלק מטוסים".
הם העלו את פרז הפצוע והחלו לטפל בו בזהירות מרובה מחשש שהנפל יתפוצץ בתוך המסוק. הצרות של הצוות נמשכו גם באוויר: מכונת ההנשמה הפסיקה לעבוד ופרז הפסיק לנשום. הם החלו בהנשמה ידנית וייצבו את מצבו. אחרי 11 דקות טיסה הם העבירו אותו לצוות הרפואי ששולב בצוות נוסף לסילוק פצצות. הסיכון השתלם וחייו של פרז ניצלו.
רב"ט סיימון מרסר: גבורה משפחתית
מרסר הוא גיבור מלחמה שהתפרסם בשל הנחישות שלו מחוץ לשדה הקרב. החייל הבריטי בן ה-30 יצא לתקופת השירות שלו באפגניסטן בפעם החמישית. אישתו הייתה בהיריון אולם צפי הלידה היה לאחר אותה תקופת שירות. מרסר התפרסם בעבר כאשר חיסל עמדות מחבלים, ואפשר לומר מעבר לזה שהוא ראה קרב או שתיים בחייו.
יום אחד, כשהיה אמור לצאת למשימת סיור, קיבל הודעה שאשתו נכנסה עם צירים לחדר לידה. נראה שהתינוק יצא מוקדם מהצפוי. למרסר היה ברור ש-3,400 הק"מ שהפרידו בינו לביו הבית לא ימנעו ממנו להיות נוכח בלידה. במאמץ לסייע לו, קצינים בריטים דאגו שמסוק יאסוף אותו מהמקום בו היה לשדה התעופה הקרוב. משם עלה על מטוס לקנדאהר, ולאחר מכן עוד שני מטוסים שלקחו אותו לממלכה. הטיסה השלישית נחתה בבסיס בחיל האוויר המלכותי בריז נורטון. שם דאגו שמכונית תיקח אותו לבית החולים. בשעה שלוש בלילה, אחרי 14 שעות, הוא מגיע לחדר הלידה. נראה שהקטן חיכה לאבא משום שדקות ספורות אחר כך הוא יוצא לאוויר העולם.
לאחר שהתפרסם המקרה אמרו מפקדיו שמדובר בחייל נחוש שלא ניתן לעצור. מכיוון שנולד פג הבן אושפז באינקובטור עד שגדל מספיק ושוחרר. מרסר חזר אחרי שלושה שבועות לאפגניסטן בכדי לסיים את הסבב.
החייל שחשף עצמו לאש האויב כדי להציל את חבריו
הסרטון לעיל, שנעשה ממצלמת קסדה של חייל אלמוני באפגניסטן, זכה ליותר מ-22 מיליון צפיות ביוטיוב. במהלך קרב סוער בין חיילים אמריקאיים והטאליבן, החליט אחד הלוחמים לצאת מהמחסה ולחשוף את עצמו לאש האויב. הוא עשה זאת כדי לתת לחבריו זמן לשפר לאחור ולתפוס עמדות. בסרטון ניתן לראות איך הוא מנהל אש עם הטאליבן שירו לעבר הכוח אש כבדה של קלאצ'ים ומקלעים.
החייל מבין שהכוח שלו נמצא במיקום מסוכן ונחות ומחליט לעשות מעשה. הוא נוטש את המחסה שלו ומושך לעברו אש כדי לתת לשאר הכוח זמן לשפר לאחור ולמצוא מיקום טוב יותר לנהל את הלחימה. המעשה עלה לו ביוקר: הוא נפגע ארבע פעמים מאש האויב, אולם נשאר בחיים. לאחר הקרב הוא פרסם את הסרטון וכתב "מצלמת הקסדה שלי מתה והצלחתי לרדת מההר לבדי. נפגעתי בצד של הקסדה וביד, וגם המטול שלי נפגע. הצלחתי להרים את הרובה, אבל במטול היה חור של 7.62 מ"מ והוא לא היה שמיש יותר".
רס"ר אלנו לפולדו: מסתער על האויב – גם בבית
אלנו (Eleno Leopoldo) משרת בצבא הפיליפני כבר 26 שנה והשתתף בקרבות נגד המורדים שפועלים במדינה. בשנים האחרונות הוא חלק מכוח משימה משותף לצבא ארה"ב, במסגרת המלחמה העולמית בטרור. אלא שאלנו התפרסם דווקא בגלל פעולה שלו בחופשה.
ביוני השנה, כשחזר לחופשה של כמה ימים בבית, שמע קולות ירי וצעקות לעזרה וכשרץ למקום הבחין בארבעה שודדים חמושים בנשק אוטומטי. אלנו רץ לביתו ולקח משם רובה ציד חלוד ושישה כדורים. הוא רץ חזרה לכיוון השודדים ופתח לעברם באש. הם לא נשארו חייבים והחזירו אש, אלא שאלנו היה מקצועי יותר והצליח להרוג שניים מהם. בשלב הזה שאר תושבי הכפר החלו לידות אבנים ושני השודדים הנותרים ברחו מהמקום.
סא"ל ג'ורג' צ'ואה, מפקד הגדוד של אלנו, אמר לאחר מכן: "אנחנו מעריצים את מעשי הגבורה של אלנו שהגן על הקהילה שלו. הוא לא נבהל מהסכנה שנשקפה על ידי חברי הכנופיה שהיו חמושים בנשק אוטומטי".
הנער שחילץ פצועה תחת אש
הגיבור הבא שלנו הוא לא חייל אבל איש לא יכול להטיל ספק בנחישות ובאומץ לבו. בסרטון שיצא מסוריה בשבוע שעבר ניתן לראות אישה שוכבת פצועה ברחוב אחרי שנפגעה מירי של צלף. במקום יש חילופי אש כבדים ואף אחד לא יצא לסייע לה – כולל לוחמים חמושים של צבא סוריה החופשית. מי שהחליט לעשות מעלה היה נער בן 17.
תחת מטר כדורים הוא זוחל לעבר האישה וכשהגיע אליה קשר חבל לגופה. לאחר מכן הוא זחל חזרה ורק אז גררו אותה לנקודת מחסה ומשם להמשך טיפול רפואי. לא ברור מה עלה בגורל האישה אולם הנער סיפר לאחר מכן שלמרות הפחד היה לו ברור שצריך להוציא אותה משם.
סמ"ר משה נפתלי: שיבש את תכניות המחבלים
במאי השנה העניק צה"ל צל"ש לסמ"ר משה נפתלי ז"ל, שהיה מפקד בפלוגת העורב של חטיבת גולני. את העיטור קיבל לאחר מותו על התנהלותו במהלך הפיגוע בעין נטפים בחודש אוגוסט אשתקד.
סמ"ר נפתלי ז"ל היה הראשון להבין שמתרחש אירוע טרור חריג בגזרה בה פעל. הוא היה שם כמפקד צוות לוחמים וברגע שקיבל את הדיווח הראשוני על מה שמתרחש לקח פיקוד על כוח ויצא למקום הלחימה. כבר בהתחלה הוא זיהה את אחד המחבלים על הכביש ופקד על הנהג לדרוס אותו – ובכך חיסל הכוח את המחבל הראשון. מיד לאחר מכן הכוח תחת פיקודו פורק מהרכב יוצר מגע עם מחבל נוסף ותחת אש כבדה של שאר המחבלים מחסל גם אותו. האירוע נמשך ובמהלכו נפגע סמ"ר נפתלי מאש כוחותינו.
לאחר הקרב אמר אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, "אירוע זה היה טרגי בתוצאותיו, אולם נמנע אירוע חמור שבעתיים בזכות החתירה למגע שהראה סמ"ר נפתלי ז"ל. היה זה אירוע בסדר גודל של חיזבאללה. אין ספק שפעולותיו שיבשו את האירוע וסיכלו את תוכניות המחבלים". מח"ט גולני, אל"מ אופק בוקריס הוסיף, "הציון לשבח מוענק על כך שהצוות בפיקודו של סמ"ר נפתלי ז"ל התעשת במהירות והבין כי מדובר באירוע טרור וחתרו למגע שוב ושוב. הם הפכו את הקערה על פיה, וסמ"ר משה נפתלי ז"ל סימל את האתוס הצבאי".
לוחמת קרקל שחיסלה מחבל
בספטמבר השנה הגיעה חולית מחבלים לגבול ישראל מצרים ולאחר שהתמקמו פתחו באש לעבר כוח תותחנים שאבטח עבודות על הגדר. מהאש נהרג חייל צה"ל רב"ט נתנאל יהלומי. למקום הוזנק כוח של גדוד קרקל. כאשר הגיע הכוח למקום הם מזהים את המחבלים ופותחים לעברם באש. רב"ט ש', לוחמת קרקל ששרתה בגדוד כקלעית, הסתערה לבדה לעבר אחד המחבלים וחיסלה אותו. המחבל שנפגע נשא על גופו מטען שהתפוצץ מהירי. בכך מנעה רב"ט ש' מהמחבל להתקרב לכוח ולהתפוצץ עליו, מה שהיה גורר נפגעים רבים.
לאחר הקרב סיפרה כי "אחד המחבלים התפוצץ לידנו מול הפרצוף, וחלקים ממנו עפו לכל כיוון. ואז, תוך כדי היריות התחלתי להבין מה קורה, איפה אנחנו נמצאים ומאיפה יורים עלינו המחבלים". גם לאחר שהסיים הקרב היא המשיכה לפעול בקור רוח וכמי שהייתה חובשת מתנדבת במד"א סייעה לטפל בפצועים.
בתחקיר החטיבתי לאחר הקרב נאמר שמהירות הפעולה של הכוח ושל רב"ט ש' מנע פיגוע גדול וקשה יותר.