הנה לכם אפקט אלאור אזריה: דובר צה"ל הודיע שיבדוק מדוע חיילים חמושים ברחו מזירת האירוע שבה רצח המחבל מוהנד אל עוקבי את סמל עומרי לוי והאפטום זרהום. עוד אפקט אזריה: שוטרים לא חתרו למגע בזירה שבה התבצר מחבל בדירה בקרית גת עד שהגיע למקום כוח אחר של שוטרים, שלא היו בתפקיד, ופרץ לדירה. הכי אפקט אזריה – רק ששני האירועים האלה ורבים אחרים קרו הרבה לפני שהחייל של כולנו ירה, כפי שקבע בית המשפט, במחבל מנוטרל. אז אולי לתגובת החיילים בפיגוע האחרון בירושלים אין שום קשר לאזריה? ומי אתם, אנשים שרוקדים על דם הגופות שעדיין שוכבות על הכביש למען אינטרס פוליטי או מאבק אזרחי?
זמן קצר לאחר הפיגוע התראיין המאבטח שהיה שותף לחיסול המחבל ואמר: "היו עשרות חיילים עם נשק M-16 ובכל זאת הייתה התמהמהות שלהם. ראיתי שהם לא ישר יורים". עבור אלפי גולשים זה הספיק בשביל לעשות תחקיר מבצעי בשטח ולקבוע שהחיילים התמהמהו בגלל פסק הדין של אזריה. אלא שאותו מאבטח אמר בראיון לחדשות 2 בזירה: "בשניות הראשונות הייתי בטוח שזה תאונת דרכים". אולי גם החיילים החמושים חשבו ככה, אבל את הגולשים זה ממש לא עניין. בזמן שארבע גופות שכבו על הכביש בתוך שקיות לבנות עם הכיתוב זק"א, הם כבר חגגו למען המאבק שלהם. ואני אומר לאותם אנשים שצעקו - חכו לסוף המשפט. חכו לסוף התחקיר. אז כבר ידעו לספר מה קרה בשטח ומה עבר בראש של החיילים שברחו ולא ירו.
מה בדיוק אמור לחשוב לעצמו אב שבדיוק קיבל חלילה את הבשורה על מות בתו או בנו החייל בצורה כל כך אכזרית? מה אמורים לחשוב בני משפחת הפצועים ששוכבים ברגעים אלה בבתי החולים? גם הם אמורים לאיים על חיי השופטים קבעו פה אחד כי אזריה אשם בהריגה? גם הם אמורים לאיים על הרמטכ"ל גדי איזנקוט בפגישה עם יצחק רבין?
צר לי, אבל הפוסטים שעפים בשעות האחרונות בפייסבוק תחת ההאשטאג "#אפקט_אלאור_אזריה" הם לא פחות מטיפשות (הראשון שנתקלנו בו היה "הצל", שכתב "דיווח מהשטח: אפקט אלאור אזריה. החיילים כיוונו את נשקם למחבל ולא ירו"). יש במדינת ישראל תהליכים ואירועים ביטחוניים שאינם קשורים בשום אופן לאלאור אזריה. רק שיש בנינו כמה ציניקנים שלא אכפת להם לנצל כאב של משפחות כדי לשתול בראשם ובראשי אחרים את דעתם, לפלג ולהסיט ולהשניא. העיקר שהילד ייצא בסדר וש"המערכת" תצא אשמה.
מה לעשות, אין קשר בין תגובה בזמן אמת לפיגוע דריסה בירושלים וירי לעבר מחבל ששוכב מנוטרל 11 דקות בחברון. מהצד השני, אין קשר בין הפיגוע לכוונה להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. וכמה שקשה לומר את הדברים - וזה בוודאי קשה, בטח כשהגופות עדיין מוטלות על הארץ - גם בצבא הכי גדול, מוסרי וחזק בעולם יש חיילים שפשוט משתתקים מפחד ברגע האמת. גם בצבא הכי חזק בעולם יש והיו ויהיו חיילים לא מקצועיים. חלקם יורים כשלא צריך וחלקם לא יורים כשצריך. אלה עובדות החיים, זו המציאות. כל השאר זה סתם ניצול, כולל של אזריה עצמו (את זה, אגב, אמרו גם הסנגורים שלו, שהבינו אולי מאוחר מדי את המציאות ברשתות החברתיות).
עכשיו, אם כבר אנחנו ככה בעניין של דיוק: מי שחיסל את המחבל בסופו של דבר דווקא כן היו החיילים. על פי עדותו של המאבטח, "יריתי בו את כל הכדורים שהיו לי במחסנית, 13 כדורים". לדבריו, אחרי שנגמרו לו הכדורים, "המשאית המשיכה לנסוע. לא ראיתי את המחבל בגלל השמש, רק את הזכוכית שנשברה מהירי". לדברי המאבטח, לאחר מכן ירו בו חיילים חמושים ב-M-16 ואז המשאית נעצרה. אבל מי מעניינות העובדות והדיוק. הנזק כבר נעשה וכמה נפשות כבר נפגעו. עוד נזק היקפי במלחמת האחים שמתפתחת פה.