חלומו הרטוב של כל גנרל זה שיהיה לו איזה חייל שהוא גיבור על, משהו בסגנון של ואן דאם, אבל כזה שלא צריך שעות שינה, יכול לצעוד ימים ושבועות בלי מזון וכזה שמסוגל לראות בלילה ושיש לו עור חסין ירי. נראה כי מי שמוביל בתחום הם המדענים של משרד ההגנה האמריקאי שעשו לא מעט דברים אסורים בכדי להפוך את החיילים שלהם לספיידרמן אנושי משולב בתכונות של סופר-מן. לאורך השנים המהנדסים בארה"ב הזריקו פלוטוניום לנפגעי תאונות דרכים, גז עצבים ומלחים לטירונים וזה רק מה שנחשף.
במבט לאחור, חלק מהבדיקות נשמעות מופרכות, וזה בלשון המעטה, אולם הצבא ובעיקר סוכנות DARPA ממשיך לחשוב על ניסויים הזויים שמטרתם לחפש שיטות לוחמה חדשות ולוחמי על שמבוססים על מדע חדשני וטכנולוגיה מתקדמת. הרשימה הבאה בהחלט עונה להגדרה "הזוי", אבל לפני שנמשיך, נזכיר את דבריו של מייקל גולדבלט, מנהל DARPA בעבר, "מבחינתי הדרך להבין את ההצלחה היא לציין שהוועד האולימפי הבינלאומי אוסר את כל מה שאנחנו עושים".
לומדים מהחיות
לא ברור מה עלה בגורלו של פרויקט "השריון הפנימי" של DARPA. באמצעות מחלות וחומרים כימיים, הם ניסו לייצר חיילים שיכולים להסתדר בגובה של אלפי מטרים או לחלופין, עשרות מטרים מתחת לפני הים, בלי שום אמצעי כמובן. מי שעומד בראש הפרויקט, ד"ר מייקל קלהאן, אמר, "אני לא מקבל את העובדה שהחיילים שלנו לא יכולים להתגבר על האויב במגרש הביתי שלו". לכן, הוא ואנשי הצוות שלו מבצעים ניסויים על אריות ים ודולפינים כדי להבין איך הם צוללים כל כך הרבה זמן ולעומק רב, הם עושים ניסויים על בעלי כנף שמגיעים לגבהים אדירים ובנוסף, על חיות שחסינות לסוגים שונים של מחלות. המטרה הסופית היא למצוא את מה שצריך להשתיל בגופם של חיילים כדי שיהפכו לחיילי על שגופם חסין לסביבה.
ראיית על
לא תאמינו, אבל על הניסוי הזה הפנטגון השקיע למעלה מ-20 מיליון דולר. הפרויקט היוקרתי שזכה לשמות רבים, ביניהם, "השער לכוכב", נועד לייצר חיילים עם ראיית על, אם תרצו, על רוחנית. המטרה הייתה שהחיילים יראו מקומות למרות שלא היו בהם מעולם, סוג של מדיומים. המטרה הצבאית הייתה ברורה: אותם חיילים יוכלו לראות את המנגנון של האויב, עמדות השמירה, בונקרים ומתקנים אסטרטגיים וכך למצוא את נקודות התורפה של האויב ולהכווין את הכוחות הידידותיים. לא ברור מה הם עשו בנדון, אבל לאורך השנים נוצר מאבק בין סוכנויות המודיעין כאשר כולם, מלבד ה-CIA, טענו שזה לא יקרה ובכלל מדובר בבזבוז כספים. בסוכנות הביון טענו שהתוצאות מעורבות ומסיבות ברורות לא רצו לוותר על הבייבי הזה.
לא ברור איזה ניסויים נעשו בכדי לקדם את היעד, אבל בסופו של דבר, אחרי שעשרים מיליון הלכו לפח, האמריקאים הכריזו על כישלון ובשנת 2002 אישרו לפרסם את עצם קיומו של הפרויקט.
פרויקט 112
אם אתם חושבים שלתת אנתרקס לחיילים זה פסול, פרויקט 112 שם גם את המהלך הזה תחת פרופורציות. שדה הקרב יכול להיות מקום אכזרי, במיוחד כאשר יורים על החיילים נשק כימי כמו גז הסארין או VX. אז צבא ארה"ב החליט לחפש את החומרים הטובים ביותר בכדי לחסן את החיילים מפני ההשפעות של החומרים האלה. בין השנים 1963-1970 הם ריססו ספינות באותם הגזים ובגזים אחרים ובנוסף עוד מאות מלחים של הצי, כמובן מבלי לספר להם על הניסוי. מיותר לציין שההצלחה הייתה שולית ואת השפעות הפרויקט הפנטגון חשף רק בשנת 2002 – אז הם גם התחילו לבדוק את ההשפעות הבריאותיות ותופעות הלוואי שסבלו מהן החיילים המשוחררים שסובלים מהניסוי עד היום.
נפילה מגובה רב במהירות הקול
ספק גדול מישהו היה מוכן להשתתף בניסוי הזה. כאשר מטוסי הסילון נכנסו לשרות, הם הביאו אתם טיסה במהירויות גבוהות יותר ויחד עם זה גבהים אדירים. בכדי לכתוב את נהלי נטישת תא הטייס ולבדוק אם הם ישרדו את הנטישות, חיל האוויר האמריקאי בנה ניסוי. הם פנו לטייס הניסוי האגדי, סרן ג'וזף קיטינג'ר, העלו אותו על בלון פורח מיוחד ממנו קפץ לצניחה חופשית כשאת המצנח הוא פותח בגובה נמוך. בכל פעם, הם העלו אותו כמה עשרות אלפי רגל עד שיום אחד הוא הגיע לשיא. קיטינג'ר קפץ מגובה של 102,800 רגל. לגובה הזה הגיע בעזרת הבלון פורח מיוחד, חליפת הלחץ שלו כשלה, כתוצאה מזה, היד שלו התנפחה פי שתיים מגודלה הטבעי ולמרות זאת הוא קפץ וצנח במשך 4 דקות ו-36 שניות במהירות של 988 קמ"ש, כמעט מהירות הקול. את המצנח הוא פתח בגובה הגבוהה יותר מזה שהוא פתח את המצנח שהוא השתמש בו בקפיצה מ-5,500 מטר. בקפיצה הזו הוא שבר שיא עולם, אבל זה היה פרויקט סודי אז חיל האוויר לא הגיש את הרישומים. השיא שלו נשבר רק בשנת 2004 על ידי פליקס באומגרטנר שמספר שנים לאחר מכן ישב בשבי הוייטנאמי לאחר שמטוסו הופל.
חיילים עם ראיית לילה
אי שם במהלך מלחמת העולם השנייה היה מי שהחליט שלמלחי הצי צריכה להיות ראיית לילה. המדענים ידעו שגלי האינפרא-אדום נמצאים מעבר לספקטרום שהעין האנושית יכולה לקלוט ולכן ניסו לייצר חלופה שתגדיל את ספקטרום קרני האור שהעין האנושית מסוגלת לקלוט, או תחליף אותו בספקטרום שיקלוט גלי אור ארוכים יותר שדרושים לראיית לילה.
מתוך היכרות עם האנטומיה של העין האנושית, הם ידעו שהמרכיב המשותף לכל המולקולות ברשתית העין האנושית הוא ויטמין A. הם לקחו ויטמין A ושינו את התצורה שלו כך שהוא יהיה רגיש לגלי אור ארוכים יותר. מספר אנשים שהתנדבו לקחת חלק בניסוי קיבלו דיאטה עשירה בוויטמין האלטרנטיבי הזה וכתוצאה מכך, הרגישות שלהם לאור גדלה באופן משמעותי. בשלב הזה היה נראה שהפיתוח נושא פירות, אבל במקביל, יצא אל השוק האמצעי האלקטרוני לראיית לילה ולזיהוי גלים אינפרא אדומים, מה שיתר את כל המאמצים שנעשו עד אז, מבלי שנבדקה השפעת הדיאטה על בריאות החיילים.
מעניין לציין שהאמריקאים לא היו לבד בתחום הזה וגם יפן האכילה את הטייסים שלה בגלולות המיוחדות. על פי היפנים הראייה של הטייסים השתפרה במאה אחוזים. גם הם לא רשמו האם ומה הייתה הפגיעה הבריאותית של הניסוי.