השבוע השיק צה"ל את עמוד הפייסבוק הרשמי שלו בערבית – בדמות עמוד הפייסבוק של רס"ן אביחי אדרעי, ראש מדור תקשורת ערבית בדובר צה"ל. בעמוד כותב אדרעי סטטוסים בערבית (הוא דובר את השפה ברמת שפת אם), מעלה תמונות צבאיות ואזרחיות ומקיים דיאלוג שוטף עם דוברי ערבית.
החברים מהבית ותושבי מדינות ערביות מתערבבים בפייסבוק
"מדובר באיזשהו שילוב בין אביחי האישי למקצועי", מספר אדרעי לאתר פז"ם. אדרעי, שנמצא בתפקידו כ"למעשה דובר צה"ל בערבית" כבר שש שנים, מספר שבמהלך התקופה הזו הוא נחשף למיליוני צופים ערביים. "עברתי בזמן הזה את חטיפת גלעד שליט, את שחרורו, מבצע עופרת יצוקה, מלחמת לבנון השנייה – אירועים בעצימות גבוהה ונמוכה – והפרצוף שלי למעשה מוכר בעולם הערבי. בהופעה אחת באל ג'זירה רואים אותך 60 מיליון בני אדם, והיו מעל ל-400 כאלה הן במלחמת לבנון השנייה והן בעופרת יצוקה".
כמו רובנו, פתח אדרעי עמוד פייסבוק אישי לפני כחמש שנים. בתחילה, ניסה לשלב בין החיים המקצועיים לאזרחיים; אך החברים מהבית התערבבו עם תושבי מדינות ערביות, ואדרעי החליט לבסוף כי הדבר בלתי אפשרי. "החלטתי לעשות הפרדת כוחות ולקחת את הפייסבוק למימד האישי בלבד, כי צריך לפעמים מערכת כללים מאוד נוקשה, כיוון שמדובר במכשיר שלא תלוי רק בך, וניזון גם מדברים שאחרים כותבים לך ועליך".
אז מה השתנה?
"אנחנו רואים בשנה האחרונה את המהפכה בעולם הערבי מבחינת הרשתות החברתיות. צריך להבין שהן לא עלו לתודעה באותו זמן שעלו בישראל או בעולם המערבי. אין ספק שהן פתחו איזה צוהר שממנו נושבות רוחות השינוי במזרח התיכון, ולכן גם אנחנו החלטנו לעלות על הרכבת הזאת".
דיאלוגים לא נעימים ותמונות מהכותל
בדובר צה"ל, שבאחרונה התהדר גם באתר רשמי בערבית, פתחו בעבודת מטה, במהלכה שאלו את עצמם מה בעצם הם רוצים להשיג. הם התחילו בקטן, בטוויטר, וכעבור כחודשיים וחצי עומד מספר העוקבים אחר אדרעי על למעלה מ-4,000, כאשר כמאה עוקבים נוספים מצטרפים מדי יום. "אני חייב להגיד שנראה לי שמדובר בדובר רשמי בערבית עם הכי הרבה עוקבים בטוויטר", הוא צוחק.
בין העוקבים אחר אדרעי בטוויטר, אפשר למצוא, חוץ מעיתונאים ערבים, גם תושבים ממצרים, תוניסיה, מרוקו, לוב, סעודיה, וכמובן גם מעזה ומיהודה ושומרון. "מתנהלים שם דיאלוגים, ובין השאר יש אנשים שבאמת רוצים להכיר את מדינת ישראל מעבר למה שמראות להם תחנות הלוויין הערביות. מובן שגם יש דיאלוגים לא נעימים. הנה, ממש מהדקות האחרונות: 'בני ציון'", הוא מקריא, "'אתם הורגים ילדים ונשים ואחרי זה קוראים להתנגדות טרוריסטים, סופכם קרוב בידי אדונכם חסן נסראללה'. זה למשל מלבנון. לרוב אני לא עונה, אבל בפעם אחרת, כתבתי באחת השבתות 'שבת שלום מחופי תל אביב', כי הייתי בים. בחורה ממצרים כתבה: 'הלוואי יגיע גל צונאמי וייקח אותך איתו'. זה ממש הצחיק אותי, והייתי חייב לעשות לה סמיילי. פתאום זה נהיה קרוב, וברגע שאתה לא יורד לפסים שלה, ועוד מראה לה שאתה בן אדם, אין לה מה לעשות".
לגבי הפייסבוק, הגיע אדרעי למסקנה שרק עדכונים נוסח "אנחנו נחסל טרוריסטים ונתקוף" לא יעזרו. "צריך להכניס תמונות אישיות, שמראות אותי כבנאדם", הוא מסביר. בין השאר העלה תמונות ממשחקים של מכבי חיפה ואפילו תמונות מאושוויץ במסגרת מסע "עדים על מדים" ותמונה שלו מניח תפילין בכותל.
בטח ברור לך שמדובר בסוג של חבית נפץ מבחינת חלק ניכר מהעוקבים.
"נכון, זה מזמין תגובות. חלק מהתגובות סיננתי, וחלק אני לא מתכוון לסנן. אם אתחיל למחוק כל תגובה נאצה, אז כדאי שאפנה לי 24 שעות ביממה כדי למחוק הכל. היופי הוא שכך או כך, מדובר גם בקרקע לדיונים ולויכוחים בינם לבין עצמם. על התמונה עם הכותל מישהו כתב 'הלוואי שהוא ייהרס לכם, הוא לא שלכם'. מצד שני יש גם בחור שכתב לי 'אנחנו צריכים כבוד הדדי – אתה מכבד אותנו, אנחנו צריכים לכבד אותך'".
להראות לערבים את הפנים האחרות של ישראל
השאלה הגדולה היא, כמובן, מה המטרה. מבחינת אדרעי, מדובר פשוט באמצעי נוסף להגיע לקהל היעד. "תמיד שואלים אותי למה אתה מופיע ברשתות ערביות; מה יש לך להרוויח בזה שתלך לאל ג'זירה ותתראיין בשם צה"ל? אז קודם כל, המטרה שלי היא לא שמחר בבוקר יפתחו סניף של התנועה הציונית בבחריין, למרות שזה נשמע נחמד.
"המטרה שלי היא להעביר את המסר, להראות את הפנים האחרות של ישראל, שנבלעות בתקשורת הערבית. נכון, לפעמים זה קורה ברגעים מתוחים יותר, ואז אתה גם מנצל את הבמה להעברת מסרים יותר התקפיים. אבל בין לבין יש לא מעט זמן והזדמנויות להיות מכפיל כוח של משרד החוץ, להראות צדדים אחרים של המדינה הזו, אם זה כדורגל או חוף הים; נושאים שרחוקים מהנושאים הצבאיים והביטחוניים. זה מחלחל, ונראה לי שיש אנשים שפתוחים לשמוע את זה".
מבחינתו, אומר אדרעי, כל עוד מישהו עשה לו like או follow, הרי שהוא מעוניין לשמוע. "זה פתח חשוב מאוד", הוא קובע, "כזה שכדאי לנצל".