למרות שגדלה בסביבה חרדית שבה לא מקובל להתגייס לצה"ל, אורה (21) תמיד הרגישה שזו אופציה עבורה והתלבטה מאוד מה לעשות. אחרי חודשים ארוכים של מחשבות, היא התייצבה בוקר אחד בשערי לשכת הגיוס לבדה ובלי לעדכן אף אחד, ביקשה להתגייס ולשרת בצבא כחיילת כמו רוב בני גילה.
"תמיד היו לי חסכי צבא", משחזרת רב"ט אורה. "לא רציתי לשמוע שום דיבורים על צבא לידי, היה קשה לי אפילו לראות חיילים במדים על האוטובוס, עד שמישהו שאל אותי למה בעצם".
ומה ענית לו?
"עניתי שזה לא נותן לי מנוח, שאני רוצה להיות חלק מהעם שלי. חשבתי שלא משנה כמה זה קשה, שירות צבאי זו זכות וחובה כי בסופו של דבר אני חיה פה. שומרים עליי ואני רוצה לשמור גם".
בראיון ל- mako היא מספרת שיום אחד אמרה לעצמה - מספיק לחיות בתחושת פספוס. "לקחתי את תעודת הזהות שלי והלכתי ללשכת גיוס. בלי להתקשר לפני, פשוט הופעתי שם. שאלו אותי אם יש לי צו עניתי שלא, אבל אני רוצה להיות שייכת".
היא מילאה טפסים ושבועיים אחר כך כבר הגיע לראיון צו ראשון. "הכל היה קשה ומאתגר, כל הסביבה הייתה חדשה ולא מוכרת. ביקשתי תפקיד שבו אגן על המדינה, לא רוצה רק לסמן וי". משם היא הגיעה למחווה אלון, הבסיס שמתמחה בשילוב אוכלוסיות מיוחדות בצבא.
"המפקדות היו הכי מדהימות שיש, קשובות ואכפתיות, העצימו אותי", היא נזכרת בימים הראשונים על מדים. "לאחר מכן התגייסתי כלוחמת חילוץ והצלה בנובמבר 2019. במסעות היה מאתגר מאוד כי לא היה לי כושר גופני, כחרדית לא עוסקים בפיתוח הגוף. אבל זו היתה חוויה מדהימה".
במשך שנה ושלושה חודשים היא שירתה כלוחמת, ביצעה שמירות ולקחה חלק במעצרי מבוקשים. "בכל דבר שעשינו ראיתי את הצד החיובי והתרומה שבדבר. זה היה שירות משמעותי שבו נהניתי מכל רגע". בגילוי לב נדיר היא מספרת שבשלב מסוים החלו קשיים. "אחרי שנה ושלושה חודשים, הרגשתי שהפערים התרבותיים והקיצון בלהגיע ממקום מאוד חרדי למקום כזה היתה השפעה גדולה מאוד על הנפש שלי".
אז מה עשית בנקודה הזו?
"הרגשתי שאני חייבת לעצור, לתת לאנשים לעזור לי ולהבין רגע איפה אני נמצאת בתוך כל הדבר הזה. ירדתי מתפקיד לוחמה והתמקדתי בלקבל עזרה בשביל הנפש".
אורה, במקור מארה"ב, עלתה לארץ כילדה עם משפחתה שהתמקמה בסופו של דבר בירושלים. עד כיתה י"א למדה בסמינר חרדי ומשם עברה למדרשה חרדית. "רציתי לראות כמה אני יכולה להשתלב בציבור שבו אני נמצאת ולהרגיש שייכת. ליציאה בשאלה יש המון השלכות שרציתי לדון בהן עם עצמי קודם", היא מספרת על התקופה לפני שהתגייסה לצה"ל.
לאחר שהורדה מתפקיד לוחמה לתפקיד עורפי יותר, יצאה אורה לקורס בו השלימה 12 שנות לימוד ואותו סיימה בהצטיינות. "זו הזדמנות שניה לאנשים שהחיים שלהם הובילו אותם למצב שהם זקוקים לקורס", היא מסבירה. "חיילים שלא בהכרח באשמתם אין להם 12 שנות לימוד, אבל הם רוצים לשנות את זה ולכתוב לעצמם עתיד טוב יותר".
כמה הלימודים היו שונים ממה שהכרת מבתי הספר בהם למדת?
"שונים מאוד, למשל באזרחות לא היה לי מושג מה תפקידיו של ראש ממשלה ואיך מדינה מתנהלת, דברים הכי בסיסיים. בציבור החרדי ליטאי שבאתי ממנו דווקא כן למדו חשבון ומתמטיקה אבל עדיין, לא לימדו אותנו בצורה שבה לומדים בכל בית ספר רגיל".
ואיך הצלחת להסתדר ואפילו לסיים בהצטיינות?
"אני יכולה לציין באמת את המפקדות בקורס שבאמת נתנו הכל מכל הלב והצלחה שלנו היא הצלחה שלהן. זה לא כמו בבית ספר, היתה הרגשה שאפשר לשאול חופשי כל שאלה".
אורה תשרת עוד כחצי שנה בצה"ל במפקדת הגדוד שלה, לפני שתשתחרר ותצא לאזרחות, שם היא מתכננת להמשיך בלימודים. "הקורס נתן לי הרבה ביטחון. עבור מישהי מרקע כמו שלי קשה להשתלב בלימודים אקדמיים. 12 שנות לימוד זו תעודה חשובה מאוד גם להשתלבות בשוק העבודה".
איך את מסתדרת מחוץ לבסיס ומי תומך בך?
"כל השירות הייתי חיילת פרט, לא רציתי את התיוג של חיילת בודדה. לפני כמה חודשים הסכמתי לקבל מעמד של חיילת בודדה ואין ספק שהחיים שלי השתנו. דואגים לכל מה שאני צריכה מבחינה חברתית, לוגיסטית, נפשית. יש המון אנשים טובים שעוזרים ורק צריך להסכים ולתת להם לעזור".
לסיום, מה המסר שלך לצעירים במצב דומה?
"הצבא הוא כלי טוב מאוד לקידום. אפשר לנצל בו הרבה הזדמנויות, צריך לדעת לבקש ולהיות קשוב לנפש. לשים בצד מה יחשבו עליך ולעשות מה שבוער בכם, תוך כדי הקשבה".
