שמונה שנים חלפו מאז היום בו נשבה החייל גלעד שליט, וכמעט שלוש שנים עברו מאז שוחרר בעסקת שבויים. אין ספק ששליט עובר בימים אלה תקופה לא פשוטה לאור העובדה שברגעים אלה ממש מתנהלים חיפושים אחר שלושת הנערים החטופים, וכאילו כל זה לא מספיק הוא ובני משפחתו נאלצים להתמודד עם העובדה שרוצחו של נצ"מ ברוך מזרחי ז"ל שוחרר באותה עסקת שבויים מפורסמת.
משפחת שליט כמו גם משפחות החטופים נאלצות להתמודד עם שלל הצהרות בנוגע לשני אירועי החטיפות – זה של עזה 2006 וזה של צומת הגוש 2014. עוד בטרם הגיעה ידיעת הזהב כבר יש מי שמדבר על היום שאחרי, אם נשחרר אסירים או שלא, מי אשם ובאיזה מחדל. לא ברור מה תהיה התוצאה הסופית של אירוע חטיפת הנערים אולם, השוואה בין המקרים מלמדת שלא תמיד מידע מודיעיני יכול למנוע אירוע מסוג זה. היא גם מלמדת על ההבדלים בפן המבצעי וכן, צריך להגיד שהיא גם מלמדת על ההבדל בין חטיפת חייל לבין חטיפת אזרח.
המודיעין ושברו
לצד הטענות על מחדל משטרתי נאלצים גם אנשי השב"כ ואמ"ן של צה"ל להתמודד עם האשמות על כך שלא היה מידע מודיעני טרום חטיפת שלושת הנערים. "הם חלפו לנו מתחת לרדאר", נאמר. הדגש בנושא ניתן לאור ההשוואה של גורמים כאלה ואחרים בין המצב בעזה לבין זה השורר בשטחים.
בניגוד לעזה בשטחי יהודה ושומרון השב"כ עושה כמעט כבשלו. נהוג להגיד כי פלסטיני שהולך לישון עם מחשבה על פיגוע מתעורר באמצע הלילה עם לוחמי קומנדו ואזיקים. ואכן בשנים האחרונות סוכלו עשרות ניסיונות חטיפה וגם הפיצוח המהיר של רציחתו של נצ"מ ברוך מזרחי מלמדת על השליטה בשטח. ועדיין, דווקא ההשוואה הזו מראה לנו ש"קו ההגנה לעולם יפרץ" ואין מודיעין של מאה אחוז.
בעוד שלאירוע חטיפת הנערים לא היה גרם של מידע מודיעיני, לפחות על פי הפרסום, הרי שבמקרה של שליט היה גם היה. בשבועות שקדמו לאירוע החטיפה של שליט הצטברו ידיעות מודיעין רבות על כוונה של ארגוני טרור מרצועת עזה לבצע פיגוע באמצעות מנהרה שפתחה יהיה בשטח ישראל. בזכות הידיעות האלה איתר צה"ל שני פעילי חמאס שהיו חשודים בכך שהם מעורבים בפעולה העתידית. השניים נלכדו על ידי כוח מיוחד ונחקרו על ידי השב"כ. למרות כל זה הפיגוע יצא לפועל בטרם הצליחו חוקרי השב"כ לפצח את השניים והתוצאה מוכרת וידועה לכולנו.
ההבדל בין חטיפת חייל לאזרח
שליט, חייל פשוט שגויס בגיוס חובה, נפל בשבי בלי לירות כדור. התקיפה ב-2006 בוצעה לפנות בוקר ובזמן שהנוהל "כוננות עם שחר" קובע שכל מי שבעמדה חייב להיות ער, אך הצוות של הטנק ישן למעט לוחם אחד וכך הופתע שליט מהאירוע, כאשר RPG פגע בטנק, וכנראה נכנס להלם. המחבלים הגיעו מחלקו האחורי של הטנק ואחרי שהרגו את מפקד הטנק, סגן חנן ברק, ואת סמ"ר פבל סלוצקר שיצאו מהטנק, הצליחו לשבות את רב"ט גלעד שליט. איש צוות נוסף שנפצע נלכד בטנק וניצל.
התחקיר המבצעי שבוצע אחרי חזרתו של שליט מלמד שהוא ישן בזמן ההתקפה, לא הקשיב לתדריכים ולכן לא ידע מה קורה סביבו ובזמן ההתקפה יצא מהטנק בלי נשק. על פי התחקיר הטנק היה שמיש למרות הפגיעה אולם שליט לא ניסה להניע אותו ולהתרחק מהמקום ובנוסף לא ניסה להפעיל את מקלעי הטנק. סביר להניח שאם שליט היה עושה אחת מהפעולות האלה האירוע היה מתנהל אחרת, אך בסופו של דבר הוא נכנע ומסר עצמו למחבל שטיפס על הטנק. בתחקיר שנעשה עם חזרתו נשאל שליט: "לא חשבת לירות במחבל?", וענה "לא. הייתי מבולבל לגמרי. לא חשבתי על כלום. הייתי בהלם".
לצה"ל יש נהלים מסודרים בכל הנוגע למקרים בהם חייל נחטף בקרב, מה שמוכר כ"חניבעל". ההוראה קובעת שצריך לעשות הכל כדי למנוע חטיפת חייל ולחתור למגע. אבל למרות שהחוטפים ושליט זוהו על ידי התצפיות (מבלי שהבינו שזה חייל צה"ל) לא ניתן אישור לפתוח באש ושליט נעלם אי שם ברצועת עזה עד שצץ מחדש חמש וחצי שנים אחרי. יש לציין כי במקרה של חטיפת שליט זכו המחבלים למתנה לא צפויה; קצין צה"ל שהגיע לטנק דקות ספורות אחרי החטיפה העביר דיווח מוטעה משום שהוא לא שם לב להיעדרו של איש הצוות הרביעי. לאור הדיווח המוטעה לקח לצבא שעה שלמה להבין שנחטף חייל ולהכריז על נוהל חניבעל. זה היה מאוחר מדי.
מנגד, במקרה חטיפת הנערים כן נרשמה יצירתיות ורגע של אומץ לב. אחד מהנערים הצליח להתקשר למוקד מאה של המשטר ולהגיד "נחטפנו". אבל לצערנו השיחה סווגה בתחילה כהטרדה יחד עם 300 נוספות שהתקבלו באותו היום. החוטפים, שללא ספק התכוננו היטב לפעולה, זכו לחמש שעות זמן בריחה מבלי שאיש ירדוף אותם.
גם במקרה חטיפה כזה יש נוהל מאוד מסודר שכולל הקפצת כוחות גדולים והצבה של חסימות ברדיוסים שונים, כמו גם גששים וכלי טיס כדי למנוע את בריחת החוטפים עם השלל. אבל בזכות העיכוב החטופים נעלמו אי שם באזור חברון.
התגובות והבעיה המודיעינית והמבצעית
כל זה מוביל אותנו לאחד מההבדלים הכי גדולים בהשוואה שבין האירועים, המקום אליו נחטפו ואזור הפעולה המיועד. "שליט נחטף לרצועת עזה שם אין לישראל בסיסים וגם המודיעין מופעל לרוב מרחוק. הנערים נחטפו לאזור בשליטה מלאה של צה"ל הן מהבחינה המבצעית והן מהמודיעינית", הסביר גורם בצה"ל.
במקרה של שליט נאלצו רכזי השב"כ להפעיל את הסייענים שלהם מרחוק, מה שפוגע בחופש הפעולה ואלי גם במהירות קבלת המידע. "לא שהדבר לא קיים, ויעידו על כך הרבה פעולות סיכול ממוקד, פשוט זה קשה הרבה יותר. כל פגישה של רכז עם סייען מחייבת אופרציה שלמה ומורכבת", הסביר הגורם. לכן חלק ניכר מהמודיעין מתבסס על מודיעין אנושי אבל המחבלים ברצועה יודעים להתחמק מרוב השיטות.
גם פעולה צבאית, במקרה וכן היה מודיעין על מקומו של שליט, הייתה מסובכת למדי גם עבור מדינה שטסה עד לאנטבה. "כל כניסה לרצועת עזה מחייבת כוחות גדולים שיוכלו להתמודד עם מגוון האיומים של הרצועה כמו מטענים, צלפים ומחבלים מתאבדים שהם חלק מקו ההגנה של הארגונים". פעולה כבדה וגדולה נוגדת את העיקרון של שחרור בני ערובה שאמורה להיות קלה ומהירה. לכל מי שמדבר על אנטבה נזכיר שמדובר היה בנמל תעופה מבודד ולא בית בלב אוכלוסייה צפופה המונה מיליון וחצי בני אדם עוינים.
התגובה לחטיפתו של שליט הייתה מהירה וקשה. צה"ל יצא למבצע "גשמי קיץ" במהלכו תקף חיל האוויר מטרות ברצועה ובנוסף בוצע ירי כבד גם מהקרקע והים. המבצע נמשך כחמישה חודשים ובמהלכו נכנסו לרצועה כוחות חי"ר ושריון שפעלו נגד תשתית הטרור אם כי הם לא נכנסו לעומק הרצועה. במהלך המבצע נהרגו כמעט 400 פלסטינים ואלף נוספים.
>>> לכל העדכונים ולכל הסיפורים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
מנגד באירוע חטיפת הנערים יש לצה"ל גישה חופשית ומלאה לשטח וכך גם לרכזי המודיעין. אלה האחרונים "יכולים להיפגש עם הסייענים שלהם בכל זמן שהם רוצים ובכל מקום, לא פעם זה נעשה מעכשיו לעכשיו. גם לצבא יש גישה נוחה יותר", ויעידו על כך כל החיפושים בבתים, מה שכמובן לא ניתן לעשות ברצועת עזה. זו הסיבה שבגללה היה מי שהיה בטוח בעצמו ואמר, "בסוף נגיע לחוטפים".
סביר להניח שזה באמת יקרה, הגם שזה לוקח יותר זמן מהצפוי. הזמן הארוך זה כבר משחק של החוליה, ככל שהם יהיו יותר מקצועיים כך הם יגדילו את זמן המנוסה. ושוב, ובמידה ולא יצליחו לעזוב את הגדה, סביר להניח שבסוף ימצאו אותם בדיוק כמו שמצאו את נחשון וקסמן ז"ל, למרות שחוטפיו של וקסמן ניסו להטעות את המודיעין ושיגרו את קלטת הדרישות לרצועת עזה בזמן שהם היו בביר נבאללה.
החטיפה של הנערים הובילה למבצע שובו אחים, ששונה מאוד מזה שיצא לפועל אחרי חטיפת שליט. אומנם צה"ל יצא נגד "כל מה שצבעו ירוק" אולם זה כלל יותר מעצרים, חשיפת אמל"ח ופגיעה בתשתית האזרחים ולא מלחמה של ממש כפי שהיה בגשמי קיץ.
חוטפים עם הרבה סבלנות
כמו שזה נראה הבדל גדול נרשם בהתנהלות של אנשי החמאס אחרי החטיפה. רק יממה אחרי ששליט נחטף הכריזו ארגוני הטרור שהשתתפו במבצע, צבא האסלאם, ועדות ההתנגדות וחמאס ששליט בידיהם, והציעו מידע עליו בתמורה לשחרור כל האסירות. הם הרגישו בטוחים במקום המסתור שמבחינתם היה "בלתי חדיר לצה"ל". שנה לאחר מכן פורסמה קלטת אודיו. בהמשך פורסמה גם קלטת הוידאו המפורסמת של שליט.
במקרה של הנערים אנחנו כבר שבועיים אחרי, ועדיין לא פורסמה שום קלטת. "אי אפשר לדעת למה אבל יכולות להיות לזה כמה סיבות", מסביר הגורם בצה"ל. "התרחיש הקשה הוא שהם נהרגו בחטיפה ורק נגיד שנקודת ההנחה שזה לא קרה. אפשרות נוספת שהם עדיין בבריחה והשלישית זה שהם במקום מבטחים אבל יש להם סבלנות גדולה, והם עושים את זה לאט ובזהירות".
בין סמל לאומי לאזרחים
מהרגע ששליט נחטף הוא הפך להיות סמל לאומי. זה לא סתם קרה, כל ישראלי יודע שלא משאירים חייל מאחור ובטח לא בשבי של ארגון טרור. ישראל ניהלה משא ומתן על שליט דרך גורם שלישי, המצרים, ובמקביל ניהלה מבצע מודיעיני וצבאי לאיתור מקום המסתור. נחטפו מחבלים, בוצעו פשיטות אולם שליט לא נמצא. בשנה הראשונה היה שקט תקשורתי יחסי, שנשמר גם מצדה של המשפחה. היו ידיעות וכתבות וגם ראיונות אבל עדיין על אש קטנה. בהמשך זה הפך למלחמה תקשורתית שכללה יחצ"נים, הפגנות ואפילו פרובוקציות לשחרור של שליט. ספירת הימים בהם הוא בשבי הייתה בכל הערוצים ועד לרגע האחרון, יותר נכון החודשים האחרונים כולם תמכו בחזרתו ללא תנאי של שליט. אגב גם ביום העסקה בה שוחררו 1,027 מחבלים נרשמה תמיכה של 80 אחוז מהישראלים. כמעט ולא נרשמה התנגדות בציבור ובתקשורת.
מהצד השני, של הנערים החטופים נרשם הבדל גדול ביחס וזה פרץ כבר ביום השני של החטיפה. מאוד מהר ראינו את הפוליטיקאים מתראיינים, ולא כולם התאחדו סביב החטופים. כבר ביום השני עלו טענות נגד נסיעה בטרמפים ושלל סיבות פוליטיות שלא זה המקום להיכנס אליהן. עצם העובדה שמדובר באזרחים גרמה לכך שכולם אומרים שצריך להחזיר –אבל. אולי זו הסיבה שכבר מהשבוע השני אנחנו רואים את משפחות החטופים, נזכיר שמדובר בילדים, פועלות בתקשורת וכפי שראינו השבוע גם בזירה הבינ"ל.
" אצל שליט ידענו איפה הוא נמצא ומי מחזיק אותו", מציין הגורם. "ידענו גם מה המטרה, פעולת שחרור אם נמצא אותו ועסקה אם לא. כרגע הבעיה הכי גדולה שאנחנו לא יודעים לאן לכוון את המאמץ".
עוד בפז"ם: