F-4 פנטום הנו אחד ממטוסי הקרב האייקונים שיוצרו בארה"ב וכנראה שגם בעולם. הפנטום הפך לאגדה לא הרבה אחרי שהמריא בפעם הראשונה ומה שמעיד יותר מהכל על הרקורד שלו, זה כמות המטוסים שעלו לאוויר מהסוג הזה, למעלה מ-5,100.
בארה"ב, ישראל ואפילו איראן הפנטום הפך לאגדה של ממש עם מורשת ידועה בכל העולם. מה שפחות מוכר בסיפור הזה, זה גורלו של המטוס אחרי שיצא משירות, במיוחד בארה"ב. מטוס הקרב שהפיל טונות של פצצות, טילים ומאות מטוסי אויב "יצא לפנסיה" מאוד לא שגרתית כשהפך ל-QF-4 "מטוס מטרה" לא מאויש.
אגדה עולה לאוויר
אי שם בשנות החמישים הצי האמריקאי מצא את עצמו בחיסרון אל מול הרוסים, עם מטוסי קרב ישנים ברובם מימי מלחמת העולם השנייה.
הצי הלך למכרז ממנו יצאה חברת מקדונלד דגלאס כשהיא מאוד לא מרוצה. למעשה, החברה הייתה על סף פשיטת רגל ולכן הלכה למהלך מאוד לא שגרתי. במקום התהליך המוכר שבמסגרתו הצי וחיל האוויר מוציאים דרישות במסגרת מכרז, הם יתכננו מטוס באופן עצמאי ואז יציעו אותו לפנטגון.
ג'ים מקדונלד, הבעלים, ודייב לואיס החליטו לתכנן מטוס מאוד לא שגרתי, כזה שיהיו לו נתוני טיסה פורצי דרך ויכולת לבצע מספר רב של משימות. די מהר החברה תכננה מטוס שכבר מהמראה שלו היה ברור כי מדובר בכלי טיס חריג ומאוד לא שגרתי. הוא היה גדול הרבה יותר במושגים אמריקאים משאר מטוסי הקרב של התקופה.
במקום איש צוות אחד היו בו שניים, טייס ומפעיל מערכות (נווט במושגים של חיל האוויר הישראלי) ובנוסף העניקו לו מכ"ם רב עוצמה בעל יכולת גילוי מטרות מרחוק. טווח מפלצתי במושגים של אותם ימים. זאת היתה בדיוק גם ההגדרה של מנוע J-79 כשלפנטום היו שני מנועים כאלה, בגדר מהפכה של ממש.
כך נולד הפנטום שידע לשאת משקל גדול של חימוש (למעלה מ-8 טון), בעל טווח ארוך וכזה שיודע להגיע לכל מקום ומהר. מטוס קרב שיכול להפיל את המפציצים הסובייטים כולל מטוסי הליווי שלהם, גם לתקוף מטרות על הקרקע ולבצע משימות סיור ומודיעין. מה שדרש שלושה וארבעה סוגי מטוסים במטוס אחד. לא במקרה המטוס הזה שבר 11 שיאיים עולמיים בתחום.
F-4 פנטום המריא לראשונה ב-1958 ונכנס לשירות שנתיים לאחר מכן. אנשי הצי האמריקאי היו מאושרים וגם חיל האוויר האמריקאי רצה את המטוס אחרי שבחן אותו. מרגע זה השאר זה היסטוריה. הפנטום נלחם בווייטנאם, עשה חיל של ממש בחיל האוויר הישראלי וצרות גדולות לצבא עיראק במסגרת חיל האוויר האיראני.
הפנטום שרת גם בחיל האוויר המצרי, טורקי, יפן, בריטניה, אוסטרליה ועוד. אבל כמו כל מכונה טכנולוגית, לשכונה הגיעו מלכים חדשים והפנטומים הוצאו מהשירות של חילות אוויר רבים, בהם האמריקאי, בשנות התשעים.
מאות מהם נשלחו למחסנים, תחנה לפני מכירה וגריטה. אולם אז החליטו בחיל האוויר האמריקאי להחזיר אותם לאוויר, הפעם לתפקיד מאוד לא שגרתי.
כשפנטום הופך למטוס ללא טייס
עד שנות התשעים, כאשר חיל האוויר האמריקאי רצה לאמן את הטייסים שלו באופן מציאותי, הוא שלח נגדם כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) שונים שיהיו מטרה לטילים שלהם.
הם היו יקרים ולא היו להם את היכולות של מטוסי קרב. גם היכולות של מטוסי מטרה מסוג QF-106 - מטוס קרב שהפכו למטוס ללא טייס, לא היו גבוהות במיוחד והמספר שלהם היה קטן.
כתוצאה מכך, מישהו נזכר שיש כבר 400 מטוסי F-4 פנטום ששוכבים בשמש לפני שיגרסו אותם, כדי שיהיו מקררים ומכונות כביסה. אז נולדה תכנית QF-4, זאת שתהפוך את הפנטום למטוס ללא טייס שילחם באימונים נגד טייסי חיל האוויר האמריקאי, שינסו להפיל אותו באש חייה.
פנטומים מכל הסוגים, F-4C שהיה אחד מהדגמים הראשונים, F-4E דגם שהיה גם בחיל האוויר הישראלי ו- F-4G למשימות דיכוי הגנה אווירית שעשה חיל במלחמת המפרץ, נשלחו למפעל בקליפורניה שם הפכו אותם לכטב"מ מטרה בעלות של 800,000 דולר למכונה.
אחרי כמה טיסות ניסוי הם החלו להישלח לטייסות האימונים כאשר באוקטובר 2000 יצא מפס הייצור פנטום F-4G מספר זנב 69-7583 שיצא משירות ב-19 בדצמבר 1990.
ב-2008 החלו להמיר גם פנטומים מסוג RF-4C, דגם סיור ומודיעין, כאשר כלל פרויקט ההסבות נמשך עד שנת 2013. חברת BEA הסבה למעלה מ-300 מטוסי F-4 למטוסי מטרה לא מאוישים כשהיעד היה אספקת מטרות כאלה עד לשנת 2016.
העבודה על כל מטוס נמשכה כשלושה חודשים ובסיום הוא היה נבחן על ידי מהנדסי החברה וצוותי בדיקה, בטרם נשלח אחר כבוד לדרכו האחרונה בחיל האוויר האמריקאי.
איך זה עובד?
המרת מטוס הקרב לכטב"מ כוללת החלפת מערכות הבקרה והטיסה במערכת הפעלה מרחוק. בנוסף התקנת מערכות אלקטרוניות שמסייעות לשליטה מרחוק ומעבירות מידע אותו ניתן לנתח אחרי הפלת המטוס. בנוסף התהליך כולל צביעה של הזנב וקצות הכפיים כדי לבדל אותם ממטוסים מבצעיים.
"מערכת העצבים הראשית" נמצאת במקום בו היה בעבר תותח המטוס, בתחתית של האף. ישנן שתי מערכות פונקציונליות, ראשית ומשנית כאשר תפקידה של המשנית להיות גיבוי במקרה של תקלות במערכת הראשית.
המערכת המשנית מוגבלת בביצועים שלה ביחס לראשית. בנוסף יש במארז בו היה התותח עוד מערכות אלקטרוניות וגם עופרת, שמטרתה להשלים את המשקל במקום המערכות שהוסרו.
מבחינה חיצונית כמעט שאין הבדל בין הפנטום המקורי לזה שהפך כטב"מ. ההבדל העיקרי זה גיבנת שיש בגוף המטוס שם מאחסנים את ציוד הבקרה ומשדרים לזיהוי.
הבדלים ויזואליים נוספים הם תיבה שנמצאת בצד המטוס, שם יש מערכות שמנטרות את נתוני הטילים ששוגרו לעבר הפנטום מטרה, חיישנים ואנטנות שלא היו בגוף המטוס המקורי. עוד דבר שיש בפנטום כטב"מ, זו מערכת להשמדה עצמית. את המערכת הזו יפעילו במקרה שיש נתק בין המטוס למפעילים שלו על הקרקע, אחרי שכל הניסיונות לחדש את הקשר נכשלו.
מטוס אייקוני הוא המטרה הבאה
טייסים אמריקאים רבים סיפרו לאורך השנים שהיה להם מאוד קשה לשמוע שמישהו מפוצץ את הפנטומים עליהם יצאו למשימות. חיבור שקשה להבין בין אדם למכונה. ואיך זה עובד? בדרך כלל האימונים שמשלבים פנטומים מטרה נערכו מעל לים, בשטח אימונים שמדרום לפלורידה. טייסים אמריקאים מחיל האוויר, צי ומארינס, יצאו לשטח האימונים ושם נכנסו לקרבות אוויר עם מטוסי פנטום שהופעלו מהקרקע.
לפעמים אלה היו טיסות ניסוי לבדיקת טילים ומערכות חדשות שהסתיימו בירי טיל לעבר פנטום המטרה. לפעמים מדובר היה במטווח פשוט שכל מטרתו הייתה לאפשר לטייס האמריקאי את התחושה שבשיגור ירי טיל חי ותרגול הפעלת מערכות החימוש והמפסקים.
במקרה הזה פנטום המטרה היה משייט בגובה ומהירות קבועים. טייס הקרב, פעם על F-15 או F-16 ואחרים היה "נועל עליו" ומשגר את הטיל שהפיל אותו. היו גם אימונים שבהם המפעילים מהקרקע עשו הכל כדי להתחמק מהטילים שנורו לעבר כלי הטיס שלהם.
בכל מקרה, גם באימון בו טייסי הפנטום הצליחו להתחמק, היו מפוצצים את הפנטומים באוויר. בשנת 2016 מאגר מטוסי הפנטום ללא טייס התדלדל וחיל האוויר האמריקאי התכונן להיפרד מהם לשלום. מי שהפיל את אחד מהאחרונים היה טייס F-35.
ב-17 באוגוסט 2016 המריא מטוס QF-4C פנטום מטרה מטייסת הניסויים ה-82 לשמי מפרץ מקסיקו. על פי הפרסום שיצא מחיל האוויר האמריקאי, לאזור הגיע מטוס F-35A ששיגר לעבר הפנטום שני טילים מסוג AIM-120 "אמראם".
חיל האוויר האמריקאי לא ציין האם פנטום המטרה ביצע תמרוני התחמקות כדי להקשות על טייס החמקן. אולם סרטון שהופץ לאחר מכן מראה את הפיצוץ האדיר שסיים את חייו של מטוס הקרב האייקוני.
שנת 2016 הסתיימה כשמתוך יותר מ-300 פנטומים ללא טייס נשארו כ-13 מטוסים. בימים אלה עובדים בחברה על הפרויקט QF-16 שיהיה מטוס המטרה הבא של חיל האוויר האמריקאי, אחרי שמאות מטוסי F-16A\B יצאו מהשירות. בסך הכל מתכננים להפוך 210 מטוסי F-16 למטרות מעופפות ויתכן שהמספר יהיה גבוה יותר.