מבט אחד במסך הטלוויזיה, במגזין אקראי או בפרסומות שמרוחות על תחנות האוטובוס יבהיר לכם את מה שידוע כבר מזמן: אנחנו חיים בחברה שמקדשת סקס. אם אתם לא עושים אותו, אתם אמורים להשפריץ אותו. או לפחות להיראות כאילו הייתם שמחים לקפוץ אל בין הסדינים בכל הזדמנות. החברה המערבית של שנת 2014 לא רק מקדמת רזון, גיל צעיר וקפיטליזם, היא רוצה שתעסקו בהוצ'י קוצ'י בכל רגע פנוי. כשכוכבניות פופ מתפשטות בקליפים ומדברות על חרמנות ומשגלים בשירים שלהן – את מי מעניינים אינטימיות, רגשות או חברות עמוקה, שאינה בהכרח מערבת החלפת מיצי גוף?
באמצע המאה ה-20 פורסם דו"ח קינסי המפורסם לדירוג מיניות האדם, ובו קבע החוקר אלפרד קינסי כי בני האדם ניצבים בסקאלה שבין 0 ל-6 בהתאם לנטייתם המינית. "0" הוגדרו ההטרוסקסואלים ה'מושלמים' ו-"6" ניתן להומואים ולסביות שהגדירו עצמם כנמשכים רק לבני מינם. אבל מה עם אלה שנופלים בין הכיסאות? כלומר, לא נמשכים מינית לבני המין השני אבל גם לא לבני המין שלהם? קינסי לא שכח אותם, והם הוגדרו תחת הקטגוריה "X". פשוט לא מתעניינים בסקס, נקודה.
לפי המחקר המכונן של קינסי, שגם זכה לביקורת לא מעטה במשך השנים, נקבע כי 1.5% מהאוכלוסייה הבוגרת מגדירה עצמה כא-מינית. בשורה התחתונה מדובר באנשים שסקס איננו חלק עיקרי מחייהם: החל בכאלהו שאין להם דחפים מיניים בכלל, דרך אנשים שחולמים על סקס אך לא מממשים אותו ועד כאלה שנהנים מסקס רק באופן חלקי.
עד לא מזמן אפשר היה בקלות לפטור את הא-מיניים כתמהונים שהתקבצו יחד בתקופה שבה מנועי החיפוש באינטרנט מעניקים תחושה מוגזמת של קהילה. אבל מה שנשמע לכם אולי כמו קוריוז, הפך בשנים האחרונות לקבוצה עולמית ופעילה, הכוללת עשרות אלפי גולשים בארץ ובעולם. הקהילה הא-מינית יוצאת מהארון, או כהגדרת חבריה "יורדת מעליית הגג". לצערה, קבלת הפנים שמחכה לה היא עדיין קרירה להפליא.
"אומרים לנו שעם טיפול נכון יגאלו אותנו"
"תהליך הגילוי של כל אחד ואחת הוא שונה, אבל לכולם יש חוט מקשר אחד משותף", מסבירה דפנה ענבר, אחת ממנהלות פורום הא-מיניים בתפוז, "תחושה שיש בך משהו חריג ואחר משאר הסביבה. שכולם רואים מיניות בצורה שונה ממך". ענבר גילתה שהיא א-מינית אחרי גיל 30, כשכבר הייתה גרושה עם ילדים, ובדיכאון עמוק. "הרגשתי פגומה, חולה, דפוקה. משהו שדורש תיקון. רק שכל ניסיון לעשות שינוי כזה נכשל. אפשר להבין לבד שאחרי שמונה שנות נישואים, הנושא עלה מספיק פעמים".
בשלב מסוים האמינה ענבר שאולי הפתרון עבורה יהיה זוגיות עם גבר הומו שעדיין נמצא בארון. "האמנתי שככה אוכל להיות בזוגיות עם גבר שלא ירצה ממני מין, אבל כן יחיה איתי, ישן איתי וינהל איתי זוגיות על כל המשתמע מכך", היא מסבירה. השינוי הגדול בחייה, שהציל אותה מהסבל, הגיע במפגש עם פורום תפוז. "הרגשתי שהגעתי לגן עדן", היא מספרת, "סוף סוף פגשתי עוד גברים ונשים שמרגישים כמוני והבנתי שאני לא חולה ולא פגומה והכל בסדר. זה פשוט מי שאני ויש גברים כאלה, יש זוגיות כזו. יש סיכוי לזוגיות כמו שתמיד חלמתי".
גם איתי (שם בדוי), בן 25, מתאר פרק זמן ארוך של סבל עד שהבין כי הוא בעצם א-מיני. "ההבנה בעניין המיניות שלי הגיעה בשלהי גיל 12-13, כשחברים החלו לדבר על נושאים מיניים ואני לא מצאתי את עצמי כחלק מהשיחה", הוא מספר, "חיפשתי את התשובה לשאלה 'איפה הדחפים שלי שכולם מדברים עליהם' ומהר מאוד הגעתי למסקנה שכנראה אני מתפתח לאט, והם עדיין לא הגיעו. היום אני בן 25 והם עדיין לא הגיעו, לכן אני יכול להסיק שכנראה המצב קבוע".
קיומם הציבורי של הא-מיניים אינו עניין חדש. כבר ב-2001 הקים דייוויד ג'יי את AVEN , רשת לנראות ולחינוך א-מיני, שהיא למעשה אתר אינטרנט המספק מידע מעמיק על א-מיניות ומהווה את הארגון הגדול בעולם לא-מיניות. 13 שנה לאחר מכן, לא-מיניים נמאס להסביר או להתנצל על קיומם. מיעוט ככל שיהיו, הם מבקשים לעצמם לגיטימציה, ככל מיעוט אחר, בעל נטייה מינית שונה.
"המחשבה היא תמיד שזה נעוץ בבעיה כלשהי, טראומה מהעבר, בלבול, שאנחנו למעשה הומו או לסבית בהכחשה ושאם נלך לטיפול הנכון 'יגאלו אותנו' ונהפוך להיות מיניים כאחד האדם", אומרת ענבר, "זה מזכיר את מה שהקהילה ההומו-לסבית עברה בשנות החמישים, כששכנעו אותם שהם 'חולים'. רבים מזכירים בהקשר הזה את עניין הניסיון, למי שמעולם לא קיים יחסים: 'עד שלא תנסה/י לא תדע/י'. לא ידעתי שכל ההטרו-מיניים למיניהם ניסו מין הומו-מיני רק כדי להיות בטוחים שהם לא כאלה ולחלופין, שהניסיון הוא זה שגרם להם להבין שהם נמשכים מינית למגדר זה או אחר".
את הקושי מול החברה מתאר גם איתי. "הורים, חברים, מכרים ושאר האנשים מצפים ממך ואף דוחקים בך לרצות במין", הוא אומר, "זה מלווה בדרך כלל בהתנשאות מסוימת של 'כשתגדל, תבין'. חוסר ההבנה כלפי האנשים הא-מיניים גם יוצר לפעמים חסם בשיח. הרבה פעמים אדם א-מיני מפתח בעיות בתקשורת, או בעיות פסיכולוגיות שונות, פשוט כי הוא מרגיש לא מובן".
אפשר להבין, אם כן, מדוע הקהילה הא-מינית הגיעה למצב שבו היא מבקשת הכרה בפני עצמה. במצב תמידי שבו מבטלים לחלוטין את נטיותיך, תחושותיך ורצונותיך בתור "עוד גחמה" או פשוט כ"מחלה" וכ"מופרעות" – קצת מתיש להסביר כל החיים שאתם בסך הכל שייכים לאחוז ההוא באוכלוסייה שפשוט נולד ככה. "אני קיבלתי ואמשיך כנראה לקבל יחס של 'נו טוב, תלכי לפסיכולוג, זה יעבור לך, או ש'אין כזה דבר אנשים לא מיניים'", מסכמת אל ומושכת בכתפיה, "החברה שלנו רגילה לאנשים מיניים, ולא מוכנה לקבל מצב אחר".
"בדיוק כמו עיניים כחולות"
האם בכלל קיים מצב כזה, א-מיניות? מאז המחקר המקיף של קינסי התבצעו מעט מאוד מחקרים אמפיריים בנושא, אבל בשני העשורים האחרונים החלו לצוץ לאט לאט מעט מחקרים בתחום. בשנות ה-90 החליטו שלוש קבוצות חוקרים נפרדות בארצות הברית לבדוק האם קיימת נטייה א-מינית בקרב בעלי חיים. באחד המחקרים נבדקו איילים צעירים ובוגרים מינית, שהושמו במכלאה עם נקבות, ב-18 פעמים שונות. רוב האיילים הזדווגו עם הנקבות, אבל כ-10 אחוז מהם לא הביעו כל עניין באקט.
האיילים שנמנעו מהזדווגות הוכנסו שוב למכלאה, רק שהפעם היו בה גם זכרים וגם נקבות. במקרה הזה התברר שבין 5 ל-7 אחוז מהם ניסו לייצר מגע עם זכרים אחרים, אך כ-2 עד 3 אחוז מהם לא הביעו כל עניין – לא בזכרים ולא בנקבות. ההעדפה הא-מינית נשארה אצל אותם איילים גם כשהבדיקות נערכו שוב, כשנה לאחר מכן. החוקרים מאמינים שהאיילים הא-מיניים יכולים לשמש כמודל טוב להבנת הבסיס של התנהגות א-מינית ביונקים. יחד עם זאת, צריך לזכור שהשוואות בין בעלי חיים לבני אדם נתונות במחלוקת.
"א-מיניות היא קטגוריה שעדיין לא נוצרה מבחינה חברתית", אמר בעבר ראיון ל-ynet הפסיכולוג אדוארד לאומן מאוניברסיטת שיקגו, אחד המומחים הגדולים בעולם למיניות האדם. לדבריו, "עדיין אין מישהו שמוכן לקבל א-מיניות כמשהו שאנשים נולדים איתו, בדיוק כמו עיניים כחולות".
לאומן פירסם ב-94' סקר סקס נרחב, שהתבסס על תשובות מפורטות שהתקבלו מכ-3,500 אמריקאים. הסקר הראה שכ-13 אחוז מהמשיבים לא עשו סקס באותה שנה. 40 אחוז מהם טענו שהם מאושרים או מאושרים מאוד למרות זאת. הסקר גם גילה שכ-2 אחוז מכלל אוכלוסיית המבוגרים לא קיימו יחסי מין מעולם. באוגוסט 2004 פירסם אנטוני בוגארט, פסיכולוג ומומחה למיניות האדם מאוניברסיטת ברוק בקנדה, נתונים ראשונים על שיעור הא-מיניים באוכלוסייה. לטענתו, מספר הא-מיניים כמעט זהה למספר ההומוסקסואלים, ושאנשים שונים מגדירים את הא-מיניות שלהם בצורה שונה.
"כשם שיש אנשים שיש להם עניין במין, קיימים אנשים ללא עניין בנושא", מסביר ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קליני ומנהל מרכז קוגנטיקה. "אצל אותם אנשים הנושא הזה לא מחובר לחוויה סובייקטיבית של הנאה כי שמצופה מיחסי מין. הרבה פעמים הם חושבים שיש בהם משהו לא בסדר, אבל באמצעות טיפול פסיכולוגי מעמיק ומקצועי ניתן לגלות האם מדובר בזהות א-מינית או בבעיה בתפקוד המיני שנובעת מחרדות או מטראומות עבר. כדאי לברר האם להיעדר המשיכה המינית יש שורשים אחרים או לא, ואז להגיע למסקנה הנכונה".
חשוב להדגיש: על אף שהנראות של הא-מיניים עלתה משמעותית בשנים האחרונות, הם היו קיימים בינינו תמיד – רק באופן חשאי ומבוייש. "באופן עקרוני הגדירו את האנשים האלה כאנשים שסובלים מבעיות ולא כאנשים בעלי זהות", מסביר ד"ר דרבי. "הגדירו אותם כשרוטים, מסכנים וחיפשו כל מיני סיבות ללמה הם כאלה. ב-DSM (ספר ההפרעות הפסיכיאטריות האמריקאי – ר.י.ר) לא מדברים על א-סקסואליות אלא מתייחסים לזה כהפרעה ברתיעה המינית. זה מוגדר כהפרעה, בדיוק כמו שהומוסקסואליות הוגדרה כהפרעה פסיכיאטרית עד שנת 73'".
האם זהות א-מינית קשורה בטראומה כלשהי?
"זה לבלבל בין שני דברים שאין ביניהם דמיון. הרבה פעמים אנשים יגיעו לטיפול כי יש בן זוג ששולח אותם, או בגלל חברה או שאנשים אמרו להם שיש בעיה. חלק מהעניין הוא להבין האם האדם הוא אכן א-מיני, או האם הוא עבר טראומה – למשל, גדל בסביבה שבה המסרים על מין היו שליליים, כך שהוא כיבה והחביא את המיניות שלו".
כפי שמבהיר ד"ר דרבי, "יש המון בעיות שגורמות לחוסר חשק מיני: דיכאון, הפרעה אובססיבית וחרדה, שהיא המשתנה החזק ביותר שמנבא חוסר חשק. פוסט טראומה – עם או בלי קשר לטראומה מינית – זה לא א-מיניות. יש כאן חוסר חשק מסיבות אחרות. זה בעצם האתגר הניצב בפני המטפל: האם מה שאנחנו רואים כקלינאים נובע מא-מיניות או מסיבות אחרות. זה נכון להרבה אוכלוסיות שהוגדרו כסובלות מבעיה, וכעבור שנים התפיסות האלה התהפכו".
"אינטימיות זה ממש לא סקס"
במפתיע, חברי הקהילה הא-מינית רואים עצמם כחלק מהקהילה הגאה, למרות שלא מעט להט"בים, לפי עדותם, מגיבים כלפיהם בבוטות ובשיפוטיות שלא היו מביישים את מיטב ההטרוסקסואלים נגועי הדעות הקדומות. הבחירה לשייך את עצמם לקהילה הלהט"בית נראית נטולת הקשר, כמעט הפוכה: מה הקשר בין הקהילה הייצרית לקהילה המצהירה שאין בה ייצר בכלל? מה גם שמאבק הלהטב"ים הוא גם מאבק של זכויות, ולא רק של הכרה בנטייה זו או אחרת.
דפנה ענבר מנסה להסביר: "הקשר הראשון בינינו לבין קהילת הלהטבי"ם, הוא ביחס מהסביבה, שהרבה פעמים מבטלת את הנטייה או מגדירה אותה כמחלה. קושי נוסף הוא במציאת זוגיות: רוב האנשים הם מיניים, ולכן יש פחות סיכוי למצוא בן זוג א-מיני או כזה בעל מיניות נמוכה. בזוגיות של מיני וא-מיני לרוב נוצרת בעיה עמוקה בגלל הפער במיניות".
למרבה האירוניה, חלק מחברי הלה"טבית אינם מפגינים הזדהות עם הנטייה הא-מינית. להפך. "את ההערות הכי קשות קיבלתי מאנשים מתוך הקהילה הלהט"בית", אומר איתי, "לא מתוך שנאה, אלא מתוך חוסר אמונה בקיום הא-מיניות. רבים מהם לא מאמינים שזה אפשרי". למעשה, נראה שהאחרות המינית של הא-מיניים, מאיימת על חלק מהלהט"בים עד כדי כך, שהם מוצאים את עצמם במצב של הקורבן שהפך למקרבן – כלומר, מגיבים באופן שבו הגיבו אליהם, כשייצאו מהארון.
"לפעמים התגובות של הקהילה הגאה גרועות יותר מגבר הטרו-נורמטיבי בור", אומרת ענבר, "כל מיני תגובות נוסח: 'זה לא טבעי'. בחיי, לשמוע הומו אומר את זה בלי בושה. אני לא אשכח בחיים את השיחה הזו. לקהילה הגאה, בעיקר לקהילה של הגברים ההומו-מיניים, קשה מאוד לקבל אותנו. אפילו יותר מהחברה הנורמטיבית, וחבל שכך. הם מגיבים בזלזול, בלעג, בביטול ולצערי אפילו בתקיפה. כאילו באנו כדי לגנוב להם את ההצגה".
והנה עוד הבדל בין שתי הקהילות: בעוד שלהומואים וללסביות יש חיי קהילה עשירים, חזקים ומשגשגים, עם שלל מסיבות, ברים, מועדונים ומצעדים – קהילת הא-מיניים מסתפקת בינתיים בטריטוריה צנועה הכוללת קבוצת פייסבוק וכאמור את הפורום בתפוז. הוא נוסד ב-2006 ומאכלס כיום עשרות כותבים קבועים ומאות מתחלפים. אחת לחודש וחצי-חודשיים גם מתקיימים מפגשי א-מיניים, שאליהם מגיעים חברי קהילה מכל הארץ. בפורום מעלים חברי הקהילה שלל תהיות וקושיות. הרבה עוסקים בנושא המשיכה והחשק, תוהים באיזה שלב בדייטים כדאי להעלות את עניין הא-מיניות ומשתפים בהשלכות של הא-מיניות על חייהם. פעילה אחת בפורום, למשל, סיפרה שהיא בחרה לעבור לגור ביישוב מרוחק רק כדי להתרחק מאנשים שמטרידים אותה בשאלות על המיניות שלה.
לקהילה נוסף מקום מפגש לאחרונה – אתר הכרויות לא-מיניים, רשת חברתית עולמית בשם אייס בוק, שמכירה בין א-מיניים. נכון להיום רשומים באתר הזה 52 חברים מישראל. לדברי ענבר גם בישראל, כמו בחו"ל, במקומות המפגש של קהילת הא-מיניים מסתובבים יותר נשים מגברים. "לדעתי זה קורה כי לגברים יותר קשה בתרבות של היום להודות שהם א-מיניים", היא אומרת, "וגם כי גברים נוטים פחות לשתף ולחשוף את עצמם באופן כללי".
ד"ר דרבי מסכים עם ענבר ומדגיש שא-מיניות קיימת גם בקרב גברים, אבל "הרבה גברים לא מרגישים בנוח להזדהות בגלל התווית המקושרת לחוסר חשק מיני". עם זאת, הוא מתקשה להעריך כמה א-מיניים יש בישראל. "יש כל מיני מספרים, אבל כלום לא מבוסס. אפשר לנחש שחצי אחוז מהאוכלוסייה בישראל הם א-מיניים".
אז איך בעצם מקיימים מערכת יחסים זוגית בריאה בלי סקס? מסתבר שאפשר. "הדרך הכי טובה זה למצוא מישהו כמוך, או עם מיניות מאוד נמוכה, שיכול וירצה להקריב ולהסתדר עם בן אדם א-מיני", אומרת אל. לבעלי מיניות גבוהה או סבירה אולי קשה לתפוס את זה, אבל בסופו של יום, מערכת יחסים כוללת עוד כמה אלמנטים חוץ מתנוחות אקרובטיות במיטה.
"אני מבינה שלאנשים מיניים קשה לקלוט את זה, אבל מערכת יחסים כוללת עוד אלף דברים אחרים, ומין זה רק חלק אחד מתוכה", ממשיכה אל. "רוב האנושות נותן למין דגש מיוחד ושמה אותו במרכז הקשר, אבל הוא עדיין רק חלק אחד. אז במערכת יחסים א-מינית יש הכל – חוץ מזה. זו טעות לחשוב שסקס הוא אינטימיות. סקס הוא לא אינטימיות, ואמרו את זה גדולים וחכמים לפני ואנשי מקצוע מתחום המיניות. אינטימיות היא דבר נפשי. היא קרבה עמוקה ברבדים נפשיים שיכולה לבוא לידי ביטוי גם בצורה פיזית. וגם אז, זה לא חייב להיות סקס. גם חיבוק יכול להיות אינטימי".
"החוסר במין לא יוצר 'חור' אצל א-מיניים, אז אין צורך בתחליף. זוגיות קיימת גם ללא מיניות. בדיוק כמו שמיניות קיימת גם ללא זוגיות", מוסיפה ברנע.
עיקר האתגר, מסביר ד"ר דרבי, הוא במציאת בן או בת זוג המקבלים את הא-מיניים כמו שהם, ואת העובדה שהם אמנם יכולים לעשות סקס מבחינה פיזית ונפשית – אבל פשוט לא אוהבים את זה. "נתקלתי באנשים שהיו להם בני זוג עם צרכים מיניים דומים – כלומר, עם חוסר צרכים מיניים. נתקלתי גם בזוגיות שבה הצד השני היה חופשי לעשות את מה שהוא רצה, ובכך נשמרה זוגיות טובה ובריאה. מה שחשוב זה קודם כל להסיר את המטען של השיפוט החברתי, ואז להחליט איך הכי נכון לא-מיניים לחיות את חייהם".
איתי, שנמצא כיום במערכת יחסים א-מינית, מבהיר שמדובר בקשר זוגי לכל דבר. "נכון שקשר זוגי בדרך כלל מספק צרכים מיניים, אבל קשר זוגי נותן מענה להרבה צרכים פסיכולוגיים כמו הצורך בקרבה, ביטחון, הבנה, חום", הוא אומר, "וזה מן הסתם בכלל לא קשור במין. למרות זאת, ניתן לקיים יחסי מין גם בקשר א-מיני למען הצד השני".
איך זה יכול להיות?
"כמו שלא כולנו אוהבים להוריד את הזבל, אבל עושים את זה כדי להתחלק במטלות הבית וכדי שהקשר ישגשג, זה דומה גם בקשרים כאלה. חשוב גם לציין שיכול להיות שהצד הא-מיני ייהנה מאוד במהלך הסקס, פשוט כי הוא נהנה מההנאה שהוא מסב לצד השני. זו לא הנאה מינית, אבל לפעמים היא חזקה לפחות באותה מידה".