אם תשאלו את מ' (השם המלא שמור במערכת), בן 20 המתגורר כיום בתל אביב, הוא כלל לא מרגיש מסכן. גם העובדה שהוא עוסק בזנות אינה גורמת לו להרגיש מנוצל. ולא, הוא לא הגיע מאיזו שכונת עוני או מצוקה. הוא גדל בבית די רגיל בדרום הארץ, שני הוריו עוסקים במקצועות נורמטיביים וגם תהליך היציאה שלו מהארון היה קל למדי– המשפחה והחברים קיבלו אותו כפי שהוא, והוא לא חש הומופוביה ומצוקה.
לא קורבן של אף אחד
בניגוד לטענה הרווחת, מ' מתעקש כי הוא לא חש קורבן של החברה – הוא פשוט נהנה לעסוק בזנות. מבחינתו, מדובר במקור בלתי נדלה לכסף קל, מהיר, זמין וללא תשלום מסים. וכיום אפילו ההורים יודעים, ואחרי ניסיונות כושלים לגרום לבנם להפסיק, הפך הנושא למשהו שלא מדברים עליו.
"בגיל 16, העבודה היחידה שנער יכול למצוא היא חלוקת פליירים בצמתים, 18 שקל לשעה", הוא מספר. "הגעתי למצב שרציתי לנסוע לעתים קרובות לתל אביב, ואמא שלי לא הסכימה לשלם על זה בכל פעם. ובכלל, רציתי להיות מסוגל לקנות לעצמי דברים, כמו אפטרשייב או בגדים. מצאתי את עצמי ארבע שעות עומד בצומת, משועמם רצח, מחלק פליירים".
לדבריו, נפל מ' קורבן לבוס נצלן, שלא מימן את נסיעותיו ופעמים רבות קרא לו לנסוע לעבודה על חשבונו ואז לבטל את המשמרת, באומרו: "לא, היום כבר יש לי מישהו, לך הביתה". "יצא לי ששילמתי כמעט רבע מהמשכורת על נסיעות", הוא מספר. "בשלב מסוים הרגשתי שנמאס לי, זה היה פשוט עינוי".
"הרגשתי לא נעים – אז נתתי לו"
"יום אחד, כשהייתי בן 17, ישבתי במחששה בסנטר, ובא אלי מישהו, בן 40 נראה לי. הוא הזמין אותי לארוחה ומאוד רצה לראות את איבר המין שלי. הוא הציע לי כסף כדי לתת לו לגעת בי. לא רציתי, אבל בסוף נעתרתי. לא מתוך חולשה, פשוט הגעתי למסקנה שזה לא כזה נורא. בסוף הוא גם מצץ לי".
בהמשך הזמין הגבר את מ' הצעיר לערב של פינוק לכבוד יום הולדתו ה-18. הוא שילם לו עבור כניסה למסיבה בגלאם-או-רמה, ואחר כך הזמין אותו לבית מלון. למרות שהם קבעו שזה יהיה בלי סקס, בכל זאת נתן מ' לאיש לגעת בו. "אמרתי: 'וואו, הוא משלם עלי 300 שקל על מלון'", הוא מספר. "הרגשתי לא נעים. אז נתתי לו לגעת בי, למצוץ לי. אני לא עשיתי כלום"
אחרי זה אמר לעצמו: 'טוב, אם כבר עשינו סקס, לפחות אני אוציא ממנו יותר'. התחלתי להתמקח איתו, שיביא לי שיחות לטלפון או טלכרט. הוא השאיר לי 20 שקל בשקלים בודדים, ואמר שהוא יחזור ויביא עוד משהו. התקשרתי מבית המלון, ענה לי לטלפון מישהו, אמר לי שהוא איבד אצלו את הטלפון. הבנתי שהוא חרטט אותי והחליט לחתוך. כנראה שרציתי יותר מדי".
פלוס של עשרת אלפים שקל בבנק – אחרי בזבוזים
לאחר השתלשלות ארוכה מאוד, שכללה עבודה בשוק הבשר הזול שבתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, החל מ' לעבוד דרך האינטרנט. "בכביש זה אנשים שעובדים בעבודת כפיים, שמחפשים נער שימצוץ להם בשביל חמישים עד מאה שקל", מסביר מ'. "כשאתה נפגש עם אנשים בבית שלהם, זה אנשים שמשלמים יותר וגומרים יותר מהר".
אחרי אירוע של שוד במהלך העבודה, מצא מ' אדם שסייע לו, והיה עוקב אחריו בדרך ללקוחות, כדי לוודא שלא יאונה לו כל רע. בנוסף, הוא אפילו דאג לו אוכל וסיגריות. בתמורה, דאג מ' לפנק את החבר החדש, וכך נוצר מן הסכם לא כתוב של פינוק תמורת דאגה ושמירה.
"לאט לאט הקשר בינינו התהדק, ואחרי חצי שנה הוא כבר שכר לי דירה בתל אביב. בנוסף לדירה, הוא שילם לי עוד כסף, ואני פינקתי אותו. ואז פשוט התחלתי לעבוד בבית. מצאתי את עצמי ברמת חיים גבוהה. פתאום אני אוכל רק בחוץ – 150 שקל ביום. ולמרות שהייתי מבזבז, מצאתי את עצמי עם פלוס של עשרת אלפים בבנק. רק על אוכל וסיגריות בזבזתי 4,500 שקל חודש, והנה – יש כסף".
למרות שלקוחות שונים יכולים להיות מגעילים, מ' יודע להתמודד גם במצבים כאלה. "אם הוא מגעיל אותי, אני פשוט מתקתק אותו יותר מהר. עם הזמן לומדים לתקתק יותר טוב. לקוח ממוצע זה רבע שעה-עשרים דקות".
מ' מדגיש, כי אהבה וסקס לא חסרים לו. "סקס מתוך משיכה לא חסר לי. קשר רציני היה לי לפני שהתחלתי לעבוד, בגיל 16. זה לא חסר לי כיום, כשיגיע – יגיע".
"בסופו של דבר כולם זונות – השאלה מה המחיר"
לאוזן הממוצעת, אין ספק שקשה להבין איך מסוגל אדם למכור ככה את גופו. אבל למ' הסבר פשוט למדי: "אנשים שבאים אלי רבע-שעה-עשרים דקות, חלק רוצים סקס. הרוב רק מציצות. מתחרמנים איתי. והנה, 300 שקל. יש אנשים שאני בא אליהם ב-500. במצב הקיים, מבחינתי זה שווה את זה".
מ' משווה בין העיסוק שלו למצב החברתי. "אתה רואה היום את המחאה החברתית – אי אפשר לחיות ב-20 שקל לשעה. רק דירה זה יותר מחצי מהמשכורת, וזה בלי חשמל, מים וארנונה. מה עם אוכל, שתייה? ולא מגיע לי גם ליהנות, לקנות בגדים, ללכת למסיבות, לקנות מוצרי חשמל לבית? בשביל רמת החיים שאני מקבל – זה שווה את זה. מבחינתי זה הרבה פחות נורא מלקרוע את התחת בשלוש עבודות ולחיות באיזו דירת חדר ברמת גן. אני חי ברמת חיים יפה, יושב על המחשב ולא חסר לי שום דבר שאני רוצה".
ואם מדברים על ניצול, למ' יש תשובה חד-משמעית בנושא: "כיום אני מרגיש שאנשים שמכבדים אותי. ברוב העבודות במשק יש יותר ניצול מאשר בעבודה שלי. תראה את זה ככה: יש בן אדם שהבוס צועק עליו, הוא מפחד שיפטרו אותו ואז מבריק את השירותים ומרוויח 21 שקל לשעה. בסוף אותו היום, אותו בוס בא אלי, משלם לי 300 שקל בשביל למצוץ לי, ומוסיף לי 150 שקל בשביל פנטזיות נוספות. אז מי יותר מנוצל?"
ח"כ זהבה גלאון הגישה הצעת חוק שקובעת כי צרכני שירותי זנות ייאסרו למשך חצי שנה. מה דעתך?
"החוק הזה בחיים לא ייאכף. זנות תמיד הייתה ותמיד תהיה. זהו המקצוע העתיק בעולם. אנשים תמיד ירצו סקס, אנשים צריכים את זה. יש כאלה שלא יכולים להשיג סקס בדרך אחרת. ברגע שזה לא חוקי, כל העולם התחתון נכנס לתמונה. ברגע שזה חוקי ונאכף, אז יכולים גם להתלונן אם מרמים אותם".
זאת גם הטענה שמשתמשים אלה שקוראים להפוך סמים קשים לחוקיים.
"לדעתי, זנות זה דבר נורמטיבי. הרבה אנשים צריכים את זה, ולא יכולים לקבל את זה. סמים, לעומת זאת, הוכח שזה פוגע בבריאות. אני שומר על עצמי, ועושה רק סקס מוגן".
עמותת "עלם": "זנות זה לא מקצוע"
רעות גיא, מנהלת בעמותת 'עלם', שעובדת כבר למעלה מעשור עם נוער להט"ב ונוער בזנות, מוסרת בתגובה: "הכתבה הזו משקפת נרטיב מאוד מסוים, נרטיב של בחור צעיר אחד מיני רבים. לעיתים נוח לנו כחברה לאמץ מהר את הנרטיב הזה ולראות בו מקרה מייצג, זה עוזר לנו להשלים ולהתמודד עם מצב חברתי קשה מנשוא של אלפי קטינים וקטינות המנוצלים כאן בארץ.
מאחר שזנות היא תופעה מורכבת, יש לה מחירים אבל יש לה גם רווחים, לוקח זמן להתחבר לנזקים שלה, וזה גם עניין של סמנטיקה. למשל, אני מסכימה שבזנות עושים כסף מהיר - אבל אני לא מסכימה שזה כסף קל. גם ההשוואה של הזנות לעבודה, מקצוע, עיסוק, ובפרט כשמדובר בבני נוער, היא לחלוטין דמגוגית, איזה נער או נערה חולמים להיות בזנות כשהם יהיו גדולים? חלום של מי זה בדיוק?"
פרויקט "ערים בלילה" של עמותת 'עלם' נמצא שם כדי לעזור לכם, אם נקלעתם לעולם הזנות. אנא צרו קשר בקו הסיוע: 054-9773666
איך עמותת עלם עוזרת לבני נוער לצאת ממעגל הזנות?