>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מדי יום עוד נער או נערה, גבר או אישה עוזבים את העדר שלהם. כמה חבל שכולם עוברים לעדר אחר, כי זה שאתה קם מעדר שגדלת בו ואומר 'אני לא כמוכם', עדיין לא אומר שאתה חי את מי שאתה באמת.
מסלול חיול ברור שצריך לעבור
צריך לשים את זה על השולחן: גם בקהילה שלנו יש בונטון שלט. יש מסלול חיול ברור שצריך לעבור, בדיוק כמו אצל אחינו הסטרייטים. במצעד, בחוף ובכל אחת מהמסיבות הרבות בסופ"ש האחרון, המסר מאוד מאוד ברור, למה נחשב, מה מקובל ובעיקר מה המתכון כדי להיות חֵלק.
בלימודי התואר שלי התאהבתי במושג שנקרא "התנהגות יציבה אבולוציונית". המושג מדבר על זה שקבוצה של פרטים נקלעת להתנהגות מסוימת, שבה לא משתלם לאף אחד מהפרטים להתנהג אחרת ממה שמקובל בקבוצה.
קחו למשל עדר של פילים שבורח מאריה. איכשהו, מתישהו הפילים מצאו את עצמם בורחים מאריות או יותר נכון מלביאות. בואו נחשוב על זה שניה: אם אותו העדר היה רודף אחרי הלביאה במקום לברוח ממנה, התוצאה היתה ברורה לטובת הפילים. אז למה הם ממשיכים לברוח? כי הם תקועים בהתנהגות יציבה אבולוציונית. ברגע שאחד הפילים יחליט להסתובב ולרדוף אחרי הלביאה הוא ייפגע. לא משתלם לו לעשות הפוך, אז הוא עושה כמו כולם. לכן, לנצח עדר של פילים יברח מלביאה, למרות שביחד יש להם יותר כוח ממנה.
ומה איתנו? יש מצב שאנחנו תקועים בתוך התנהגות יציבה אבולוציונית? האם יכול להיות שאנחנו כקהילה מעבירים מסר חד וברור- כדי שנקבל אותך אתה צריך לעבור דרך- להוריד אחוזי שומן, לעלות מסת שריר, המהדרין יוסיפו סייקלים (סטרואידים, שיעזרו לך אם נדפקת בגנטיקה), רצוי קעקוע, מסיבה בסופ"ש, תביא סמים, יהיה כיף. והאמת, זה כיף, כי פתאום אתה מרגיש שייך, מרגיש חלק מקבוצה גדולה שיודעת ליהנות, אז מה אם כבר צמת חודש ואתה על ממריצים ב- 48 שעות האחרונות. מה כל זה שווה, לעומת הרווח העצום שאתה מרגיש שאוהבים אותך כמו שאתה.
אנחנו מאמינים בזכות של כל אדם לבחור את נטייתו המינית ולהגיד אותה בקול רם. יחד עם זאת, בין אם נרצה או לא נרצה, גם אנחנו בני אדם וכמו כל קהילה גם לקהילה שלנו יש סטנדרטים שכדאי לחבריה לעמוד בהם, כי אחרת לא יקבלו אותך. גם אם יש מישהו שבוחר לא להראות כמו כולם, אל דאגה, יש מי שיזכיר לו מה מקובל. שמעתי מספיק "אחרים" שמתחילים עם ה"סטנדרט" וחוטפים "נראה לך?" בשנייה שהם שולחים את ה"אהלן" הראשון באטרף. אז יש את החזקים שנשארים מי שהם למרות הכל. אבל לרובנו, הצורך להיות שייך חזק יותר, ואנחנו מהר מאוד מבינים את המסר ומיישרים קו בכל מחיר.
לא משתלם לאכול פחממות
אז תיהנו, תבלו, תשתכרו, תסתממו ובעיקר תרימו את כל מה שבא לכם. יחד עם כל זה מדי פעם, כדאי שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו מה עושה לו טוב? איך זה מרגיש בסופו של יום? אם זה מרגיש לך טוב, אשרייך, אתה במקום הנכון עבורך. אם זה מרגיש רע בסוף ואתה מוצא את עצמך בכל פעם עושה יותר כדי להיות חלק ממשהו אחר, אתה כנראה רחוק מאוד מלהיות גאה בלהיות שונה. אתה כנראה עושה יותר כדי להיות כמו כולם ופחות מדי אתה.
יותר מזה, בכל פעם שמישהו ירצה אותך בגלל הקוביות בבטן, בגלל שאתה כבר חודש לא אוכל פחמימות, הצליח לך. אבל גם הוכחת לעצמך, שבלי זה אתה לא מספיק טוב. ככה רובנו מוצאים את עצמנו תקועים שם, כי פשוט לא משתלם להתנהג אחרת.
אבל אולי כדאי לנסות? אולי בניגוד לפיל הבודד שינסה לרדוף אחרי הלביאה, במקום לברוח כמו כל העדר, דווקא לך זה יצליח.
זה מצריך קצת עבודה. לשאול את עצמך- מה אני רוצה? מה עושה לי טוב? להקשיב לתשובות וללכת אחריהן, באומץ. הפחד המיידי שעלול לצוף אחרי, יהיה הפחד להישאר לבד. אז תזכור שכמו שהתגברת על הפחד ומצאת את האומץ בך לצאת מהארון ובהמשך מצאת סביבה חדשה והנה אתה לא לבד. גם במקרה הזה תמשיך ללכת אחרי הלב שלך. אולי זה אומר שתאלץ להיפרד מכמה אנשים מסביבך, אבל בהמשך הדרך תמצא אחרים, שיאהבו אותך בדיוק כמו שאתה, מבלי שתצטרך לצום בשביל זה.