בימים שבהם העולם משתגע ומלחמת גוג ומגוג כמו עומדת בפתח. כשערבים נגד יהודים, חרדים נלחמים בילדות בנות 7, מוסלמים נגד נוצרים וכולם נגד כולם, אנחנו לא מופתעים שעד היום בישראל 2012 הומו לא יכול ללכת ברחוב בטוח לחלוטין.
החשש לפגוש אלימות פיזית או מילולית הוא גדול מאוד, ולמרותש אנחנו מרגישים בטוחים, איכשהו כשזה קורה אנחנו תמיד מרגישים לא מוכנים. אז איך מתמודדים?
שלושה ממפורסמי הקהילה עזרו לנו להבין איך הם מתמודדים עם התופעה בזמן אמת. גל אוחובסקי מקלל בחזרה כשצריך, ג'ייסון דנינו הולט מגחך לעברם ויודע שהוא טוב יותר, ועברי לידר פשוט מתעלם.
אז אם גם אתם נתקלים בהומופוביה ברחוב, בבית הספר או במקום העבודה, הכתבה הזו היא בשבילכם.
הלוחם הוותיק - גל אוחובסקי
על אף שהוא מפורסם, גל אוחובסקי זוכה ללא מעט הטרדות. אפילו כשהוא הולך בשדרה לפעמים צועקים לו "הומו", אבל אל דאגה, גל לא מוותר בכזו קלות ובטח שלא נשאר חייב. ברוב המקרים מדובר בבני נוער והדרך הכי טובה שלו להתמודד עימם היא פשוט להסתובב אליהם ולשאול "איך קראת לי?"
"בדרך כלל אני מוסיף לזה תנועת "נו, נו, נו " עם האצבע. יש משהו בשאלה "איך קראת לי?", שמשתק", הוא אומר. "אם הם לא משתתקים, אז אני מבקש הסבר למה קראו לי ככה, ושואל אותם אם הם בכלל מבינים מה משמעות המילה "הומו". לרוב אין להם תשובות והם נותרים מובכים מול החברים שלהם".
בעידן הוירטאולי שלנו חלק גדול מההטרדות מתבצע ברשת, און ליין ברשתות חברתיות. "'הומו' זה לא קללה, אבל אם מישהו מותח את הגבול בפייסבוק, אני תמיד עונה, ואם צריך מקלל חזרה", מוסיף גל בסיפוק.
גל קח אותנו תחת כנפייך גרמת לנו כבר להרגיש מעט בטוחים יותר
מחובר לעזרתכם - ג'ייסון דנינו הולט
ג'ייסון דנינו הולט, הצעיר שבחבורת הגברים שהתראיינה, מספר, כי באופן כללי הגילאים שבהם היו מטרידים אותו היו גילאים צעירים יותר שהיה בהם הרבה פחות נוח לעיכול לאוכלוסיה סטרייטית.
"אני זוכר שבאותה תקופה היו צועקים לי 'הומו הומו קוקסינל'. הייתי בן חמש עשרה, ובדיוק התחלתי להשתעשע בכל מיני תלבושות מוחצנות וגישה מתריסה כלפיי העולם. גרתי אז קרוב לרחוב שינקין וכל לילה כשהייתי עובר שם, תמיד ישבה בגינה אותה חבורה. הם לא היו עם נטייה ערסית מובהקת, וגם לא עם נטייה סטלנית. הם כאלו היו חבר'ה "רגילים" שהסתובבו גינה הציבורית".
דנינו-הולט מספר, כי באופן קבע הם היו זורקים לו את ההערות האלו. "השיא היה כשהם זרקו לעברי בקבוק פלסטיק ריק. אני עוד יכול לשמוע את הצחוק שלהם. תמיד הייתי מתעלם, מתמלא זעם, תמיד אומר שיום יבוא ו...".
את הפרצופים של רובם הוא לא זוכר, למעט אחד. "יש פרצוף של אחד מהם שנצרב לי בזיכרון, ואני עוד רואה אותו מדי פעם. הוא שמן. המרמור התחיל להזעיף את פניו ואני בטוח שהוא נראה לפחות בשש שנים מבוגר יותר מגילו האמיתי. במילון הפרטי שלי הוא עונה במדויק להגדרה 'לא יוצלח'. מעולם לא דיברתי איתו אבל הוא זוכר אותי. בכל זאת, גדלנו באותה שכונה".
היום היוצרות התהפכו, מציין דנינו-הולט. "מה שמצחיק זה שהיום, כשאנחנו נתקלים אחד בשני, זה הוא שעובר לצד השני של הרחוב. כי לי אין במה להתבייש. אני מכבד את עצמי ותמיד כיבדתי את האנשים שסובבים אותי. הוא לעומת זאת יודע שיש לו במה להתבייש"..
ובפייסבוק מציקים לך?
בפייסבוק מעולם הטרידו אותי. להיפך, דווקא מצאתי את עצמי מייעץ ומקשיב להרבה אנשים מספקטרום מאד רחב של האוכלוסיה שהרגישו שהם רוצים לחלוק איתי משהו שקשור במגדר שלהם, ובעיקר בקושי שלהם ( או של המשפחה שלהם ) לקבל אותם".
אנחנו נשארנו בתקווה שיום יבוא ובישראל כולה יחיו זה לצד זה הומואים וסטרייטים ולא יהיה צורך בהתגוננות אחד מפני השני ולמרות שבמציאות היום יומית זה נשמע כמו חלום רחוק.
המתעלם - עברי לידר
לעומת גל, שמתאר התמודדות עם העניין על בסיס קבוע, עברי לידר נתקל לעיתים נדירות בהצקות מהסוג הזה.וכשזה כבר קורה, אז הוא בוחר להתעלם.
בסטטוס הנוחכי של עברי כיום אין שום טעם לענות לאנשים צרי אופקים שקוראים לו בשמות כאלה ואחרים. "אני גאה במה שאני ובמי שאני, אין לי שום צורך לענות לאנשים מהסוג הזה ועקב התדירות הנמוכה שבה זה קורה אני פשוט מעדיף להתעסק במה שבאמת חשוב ולא בתפל", הוא מספר.
נראה כי אותם יחסים תקינים בין לידר לקהל נשמרים גם און ליין. "הרי זה ידוע שפייסבוק קירב עוד יותר בין המעריץ לאמן. לא קרה לי שכתבו לי בפייסבוק הערות על נטייתי המינית".