קרוב לוודאי שמרביתנו זוכרים את אותו רגע מביך, בו נכנסה לכיתה יועצת בית הספר כדי להסביר לנו סקס מהו. ההתלחששויות, השאלות שעמדו על קצה הלשון, הפטמות שהזדקרו מרוב סקרנות. גם ההתרגשות שהתעוררה בנו כשגילינו לראשונה את נפלאות הסקס זכורה היטב, ובחלקנו עדיין מצליחה לעורר פרפרים בבטן. עובדה מעניינת כשלעצמה היא, שבעוד מרביתכם יצאתם מהשיעור הראשון לחינוך מיני והתלחששתם בהתרגשות על פין ופות, לפחות 2 אחוז מחבריכם לספסל הלימודים לא התרגשו כלל וכלל. למעשה, השיעור לחינוך מיני היה עבורם כמו הסבירה המורה על משוואה עם נעלם אחד. סביר להניח, נוסף לכל אלה, שבעוד פרסומאים מפטמים אותנו באימג'ים אירוטיים נוטפי סקס כדי שנרכוש מכונית שבתוכה יושב גבר שרירי להפליא, ועל השמשה מונחת בחורה בבקיני, לפחות 2 אחוזים בודדים מקהל הצרכנים נותר אדיש אל מול הפרסום. לא כי אין להם כסף, אלא משום העובדה שלא תצליחו לקנות אותם בסקס.
>> גילחת? מרטת? הנה משהו שאתה חייב לדעת
>> "שואלים אותי הרבה: מה יש לו בין הרגליים?"
קהילת הא-מיניים, שבעבר נחשבה למעין תופעה חולפת שהחברה נהגה בה בבחינת "עד החתונה זה יעבור", לחלוטין כבר לא תופעה רגעית. מחקרים רבים בעולם מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה הבוגרת, כ-2 אחוז לפחות מעידים על עצמם שהם א-מיניים, כלומר נעדרים כל משיכה מינית או רצון לחוות סקס עם פרטנר כזה או אחר, כשרובם לא חוו תשוקה מינית מעולם. אל תטעו לחשוב שאלו אנשים שחשקם המיני פסק בעקבות משבר או הזדקנות, מדובר באנשים בעלי נטייה מינית נורמלית כשאר הנטיות המיניות. עם זאת, למדע אין עדיין תשובה ברורה באשר לגורם לא־מיניות. כלומר, סביר להניח שלא מדובר בבחירה, אם כי טרם נמצא הגן המעיד על כך שא-מיניות היא מולדת.
"לשלוח א-מיני לטיפול זה כמו לשלוח הומו לטיפול המרה"
עבור בן איינשטיין (40) א-מיני ופעיל בקהילה, סקס הוא בבחינת מטרד, אפילו משהו שמעורר בו אי-נוחות מסוימת ותמונות של בחורות חשופות ככל שניתן פוסחות מעליו כאילו היו דיווחים על עליות וירידות בבורסה. "אם תשאל אותי מהו סקס בעיני", מסביר בן, "אומר לך שזה כמו לראות אותך מקליד במחשב הנייד את המילים שאני אומר לך עכשיו". את הא-מיניות גילה בן בדיעבד, אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה בעקבות תלונות חוזרות ונשנות מצידה על היעדר תפקוד מיני. תתפלאו, גם הטיפולים היקרים ביותר לא עזרו. רק אחרי שהתגרשו, מספר בן, נפל לו האסימון. "אני חושב שרובנו המכריע מגלה את זה על עצמו בדיעבד. כשהייתי במערכת היחסים הראשונה שלי עם אישה, אחרי תקופה קצרה שהיינו יחד, גיליתי שהיא הייתה בוכה לחברים הקרובים שלנו, כי היא קישרה את היעדר הסקס איתה לזה שאני בטח בוגד בה עם אחרות. לא ידעתי לקרוא לזה א-מיניות, זה לא היה משהו נפוץ ומדובר בתקופה שלי לפני 20 שנה. רק אחרי שהתגרשנו הצלחתי להבין עם עצמי שסקס זה משהו שמרגיש לי כפוי, שאין לי עניין בו, שאני לא אוהב סקס ולא מתחבר אליו".
האורגזמה שלו, לדבריו, בעיקר מתבטאת בלישון מחובקים, עם או בלי בגדים ותרבות הסטוצים שלו היא מעט שונה, משום שהיא לא על בסיס מין, אלא על בסיס רומנטי. אהבה ללילה אחד.
קצת כמו כסף, גם סקס מגלגל את העולם - שום דבר לא נוגע בך?
"לא עושה לי כלום. כמו שיש אנשים שלא אוהבים לאכול דברים מלוחים, או כאלה שאלרגים לבוטנים - אני אלרגי לסקס. פעם, כשהייתה לי טלוויזיה בבית, הייתי שואל את עצמי - לעזאזל, הקליפ לא היה יכול להיות טוב גם בלי הבחורות עם הביקיני על המכונית? מצד שני, אם יש בזה אינטלקט מסויים זה יכול לעשות לי את זה".
"אני נמשך לאנשים טובים, למה שהם משדרים, לחיוך שלהם, רק שהמשיכה היא לא על בסיס מיני. זה הכל. אנשים לא מסוגלים לתפוס את זה, אבל אם נחשוב על זה רגע - מיניות היא אספקט אחד בודד בהתאהבות ואני מניח שמין זה לא הדבר היחיד שיש לאנשים להציע, אז אני נמשך לשאר הדברים. יש לי חברים שהם לא א-מיניים, ורובם למשל נכנסים לקשר עם אישה אחרי שנדלקו ממנה. אחרי חודש חודשיים הם מחליטים לפסול אותה. למה? כי הסקס לא משהו. הם בוחרים לפסול אנשים רק על בסיס אספקט אחד בתוך מערכת המשתנים הזוגית שלהם. אם גברים פוסלים נשים כי אין משיכה מינית, אצל א-מיניים מן הסתם זה עובד אחרת, יש סטנדרטים אחרים".
איזה תגובות אתה מקבל?
"אנשים אומרים לי: 'אין סיכוי, זה הכל בראש, זה לא הגיוני, הרי אתה גבר', כי ההנחה היא שגבר הוא צייד מין, הוא צריך לצרוך סקס. זה כאילו התפקיד של הגברים בחברה. לא מתחבר לתפקיד הזה. היו גם נשים שיצאתי איתן וממש התעקשו שאלך לטיפול. נשים אמרו לי - לך בשבילי לטיפול".
והלכת?
"הייתי בכמה וכמה טיפולים, אף אחד מהם לא צלח. לשלוח א-מיני לטיפול זה כמו לשלוח הומואים לטיפול המרה רק כי הם נמשכים לגברים. התוצאה ידועה מראש: כישלון. זה לא עובד עם תרופות, זה לא עובד עם ניסיונות לחלץ טראומות מהעבר. זה מי שאני, זה מה שאני מרגיש, והיום הרפואה מסכמת את זה כך: אדם שא-מיניות לא גורמת לו סבל לא זקוק לטיפול".
אז ההנחה שאי אפשר לחיות בלי סקס היא שגויה?
"לגביי לפחות, כן. הרבה אנשים אומרים שסקס זה חלק בלתי נפרד מאהבה, אבל אני לא קונה את זה. גם אם לא הייתי א-מיני, לא הייתי קונה את זה. אנשים אחרי גיל 50 - ואני די אופטימי, כן? - נגמר להם המנוע, ובכל זאת הם ממשיכים לחיות ביחד, כי הבסיס לאהבה ולזוגיות שלהם הוא הרבה יותר ממין. אנשים לא חייבים לעשות סקס כדי לממש את האהבה שלהם, לפחות ככה זה אצלי. פעם היו קוראים לסקס יחסי אהבה. אני לא חושב שזה יחסי אהבה. אם אפשר לעשות סקס בלי לאהוב אז אפשר לאהוב בלי לעשות סקס".
"גילוי הא-מיניות דומה מאד לגילוי פן להט"בי במיניות שלך"
בדומה לבן, גם אל (24) מזדהה עם התחושות של בן כשהיא מספרת לאנשים שהיא א-מינית: "הקושי שלי הוא לא עם הא-מיניות, אלא עם אותם אנשים שברגע שהם מבינים שאני א-מינית ולא יצא להם שום דבר מיני איתי אז הם בורחים ונעלמים. גם התגובות עצמן לא פשוטות. רוב הזמן לא מאמינים לי או ששוללים את הזהות המינית שלי בטענה ש'עדיין לא היית עם המישהו הנכון' או 'לא התנסית אז אין מצב שזה ודאי'. היו גם מקרים קשים של השפלות, עלבונות וירידה לפסים אישיים. אני כבר בשלב שאני צוחקת מזה יותר מאשר נעלבת".
איך זה מסתדר עם זוגיות, למשל?
"זו בהחלט משימה לא קלה. לא משנה מה יגידו לך, זה לא קל למצוא זוגיות מינית אז אדרבה זוגיות בקהילה כה קטנה כמו שלנו. יש כמה אתרי היכרויות בודדים אבל רובם בחו"ל. כאן למשל מנסים להעזר בפורום בתפוז, בקבוצה שלנו בפייסבוק וגם במפגשים שנעשים מדי פעם ועוזרים להכיר בכללי אנשים מהקהילה".
את נתקלת בהרבה תגובות קשות?
"א-מיניות היא נטייה מינית כמו כל נטייה אחרת, היא לא 'מחלה' ומשהו שצריך לרפא. הרבה מחברי וחברות הקהילה הא-מינית נתקלים בלא מעט מקרים שבהם אנשי מקצוע או אנשים בסביבתם מציעים להם 'לרפא' את זה, בדומה מאד ללהט"בים שמציעים להם שיטות שונות ומשונות להפוך לסטרייטים. כל הסיטואציה הזאת הופכת את החוויה לסוג של ארון שצריך לצאת ממנו".
כמו להט״בים, בעצם.
"בדיוק. גילוי הא-מיניות דומה מאד לגילוי פן להט"בי במיניות שלך, את נבהלת בהתחלה ומלאת חששות, בעיקר בגלל החברה, אבל למרות הקושי בלגלות את זה על עצמך, אני ממליצה בחום לא להתייאש ולא להרים ידיים; להצטרף לקהילה במדיות השונות, להכיר אנשים שונים בקהילה ולהתחבר ולגלות שזה בסדר".
החיים בקהילה שמקדשת מין
אם תהיתם לעצמכם מהיכן צץ הדגל שצבעיו סגול ואפור, מדובר בקהילה הא-מינית, שמדי שנה לוקחת חלק במצעדי הגאווה ברחבי הארץ. קהילת הא-מיניים רואה עצמה לרוב חלק בלתי נפרד מהקהילה הלהט"בית, למרות שנמנים בה גם אנשים שמגדירים עצמם כסטרייטים. קשה מאד לפספס את הדמיון הניכר בין שתי הקהילות, ואת האתגר והקושי החברתי שרבים מהם נאלצים להתמודד עמם; יציאה מהארון, שאלות פולשניות שנוגעות למיטתם הפרטית וההצעות הבלתי פוסקות ללכת לטיפול.
את אוריה, שקד ואלה פגשתי בדירה הסטודנטיאלית שלהם בירושלים. אוריה בן ברית בן ה-27 הוא הומו א-מיני, פעיל בארגון שב"ל וחבר ועד "חברותא -הומואים דתיים", לא מתעניין ברומנטיקה וסקס ואין לו רצון ממשי בהם. אלה, אקטיביסטית וסטודנטית לרפואה, בשונה ממנו, מעידה על עצמה שהיא א-מינית דמי-סקסואלית, כלומר לא חווה משיכה מינית אלא אם כן נוצרו יחסים וחיבור רגשי. גם שקד גבאי, סטודנטית בת 21, מתארת תחושה דומה: "כדי להימשך לבן אדם אני צריכה שיהיה חיבור רגשי. אז משיכה כן קיימת אצלי בחיים, אבל כשאין קשר רגשי אז אני פרקטית א-מינית".
"אנשים חושבים שמה שהופך אותנו להומואים זה רק הסקס"
כל אחת ואחד מהם מתאר חוויה כפולה של יציאה מהארון והתמודדות עם חוסר קבלה הן כלהט"בים והן כא-מיניים. "הייתי במעגל של הומואים וסיפרתי שאני א-מיני", מספר אוריה, "ואז מישהו במעגל פנה אליי מול כולם ואמר לי: אז רגע, אי אפשר לטפל במה שיש לך?. זה היה כל כך הזוי שהשאלה הזאת הגיעה דווקא מאדם שהוא הומו, כי אני מניח שאנשים הציעו גם לו לעבור טיפולים כהומו ולהפוך לסטרייט. היה גם מישהו שטען שאני בעצם 'פחות הומו', כי אנשים חושבים שמה שהופך אותנו להומואים זה רק הסקס שאנחנו עושים".
שקד מתארת חוויה דומה לשל אוריה: "כשאני מספרת על חוויה מסוימת שקשורה לא-מיניות שלי לחבר קרוב, אז הוא תמיד אומר לי: אני לא מצליח להבין את מה שהולך לך בראש. אני תמיד מחזירה לו: גם אני לא מצליחה להבין את מה שהולך לך בראש, וזה בסדר. אצלו למשל, מיניות זה דבר נוכח מאד בחיים ואצלי זה פשוט לא". רובם ככולם, מסתבר, שומעים את אותן טענות סטיגמטיות שמופנות לחברי הקהילה הגאה.
"התגובות השיפוטיות שהומואים ולסביות מקבלים די דומות לתגובות שאנחנו מקבלים, רק בהבדל אחד קטן: לנו פשוט מסרבים להאמין שיש זהות כזו. כמו עם בי-סקסואליות, שאנשים לא מאמינים שזה קיים", טוענת שקד, "העניין הוא שאותו סט של אמירות שיפוטיות מגיע דווקא מתוך הקהילה הגאה, שלפעמים חלקים בה אומרים לנו שאנחנו לא קשורים לקהילה כי אנחנו א-מיניים, וזה היפוך של קהילה שהרבה מהייצוג שלה הוא מין".
אוריה מצטרף לדבריה ומוסיף: "לפעמים אומרים לי שחבל שאני מקבע את עצמי עם התווית הזאת, כי יכול להיות שעוד לא פגשתי את האדם הנכון, שזה בעצם המקבילה של 'איך אתה יודע שאתה הומו אם אף פעם לא ניסית נשים'. אנשים לא משתכנעים שיש זהות כזאת, כי זה מאיים עליהם, הם מפחדים מהאפשרות שזה מספר סיפור אחר, שיש אפשרויות אחרות".
אז מה זה הסיפור האחר הזה?
אלה: "יש את הדבר הזה שנקרא 'הסיפור הגדול שכולם מספרים לנו על אהבה וסקס'. הדבר הזה משתקף בכל סרט וסדרה, זה סיפור קלאסי של רומנטיקה ואהבה שמשום מה כולנו צריכים להתאים את עצמנו אליו, במקום שזה יקרה הפוך. בעצם מצפים מאיתנו למצוא את האחד, לחיות איתו לנצח ותוך כדי לנהל איתו מערכת יחסים שהיא גם רומנטית, גם מינית וגם בלעדית, וכל מי שחורג מזה בעצם נכשל. העניין הוא שלא כולם מתאימים לסיפור הזה, לא אצל כולם זה עובד והרבה פעמים הניסיון הזה גורם להם להרגיש כישלון כי הם לא קשובים לצרכים שלהם".
מה זאת אומרת?
אלה: "אני מכירה מישהי שהייתה נשואה לבחור 15 שנה, הביאו ילדים יחד והקימו משפחה. אחרי 15 שנה הם התגרשו, ובאחת השיחות שלי איתה היא אמרה לי שהגירושין היו כישלון ופה בעצם קבור הכלב. במקום לראות ב-15 שנות נישואין כהצלחה, הגירושין הפכו את זה לכישלון, כי זה לא מתאים לנרטיב של האהבה האחת הזאת. זה לא מתאים לסיסמא הזאת של עד שהמוות יפריד בינינו".
שקד: "אנשים נרתעים מא-מיניות כי הם מפחדים לגלות משהו על עצמם. הם לא מבינים שהשיח הא-מיני הוא כלי מאד חשוב שיכול לעזור להם להבין את עצמם. אנחנו בני אדם מורכבים, ולפעמים יש תקופות שבא לנו סקס ולפעמים תקופות שפשוט לא. אבל בגלל שהשיח על א-מיניות מושתק, אנשים מפחדים להכיר אפילו באופציה של תקופה א-מינית, הם מרגישים מחוייבים לעשות סקס גם כשלא בא להם ממש וגם כשזה כפוי".
ואיך מתבטאת תשוקה א-מינית? יש לכם פרפרים בבטן כשאתם רוצים להכיר מישהו?
אוריה: "זה פשוט לא מתבטא בסקס. (צוחק) מבחינתי סקס זה משהו שמצחיק אותי, אני לא מצליח להבין את זה כל כך. מבחינתי זה משהו קרוב-רחוק כזה שאתה לא עושה איתו כלום, כמו למשל: וואי, איך בא לי לטוס לניו זילנד, אבל לא דחוף לי כרגע. ההתאהבויות שלי הן אפלטוניות, לא רומנטיות ומיניות. הן כוללות רצון עז לדבר, להיות קרוב פיזית, אבל זה לא משיכה מינית".
אלה: "אני מתאהבת בכל מי שקרוב אליי והאינטימיות בינינו חשובה לי בין אם יש בינינו משהו רומנטי או לא. אני מפתחת משיכה מינית כשיש איזשהי קרבה, אבל לא נמשכת מינית למישהי שאני לא מכירה. אז אלו הפרפרים בבטן שיש לי כא-מינית, מחשבות של 'היי, בא לי להכיר אותה לעומק', הופכות מהר מאד ל'בא לי להתכרבל איתה' ועד ל'הייתי רוצה לישון יחד ערומים'".
אז מה בעצם מבדיל את זה ממה שקורה בסיטואציה אינטימית עם מישהו או מישהי?
אוריה: "מבחינתי משיכה זו התמגנטות לבן אדם. רצון לגעת בו, להיות איתו, לשמוע אותו, לחוות אותו בכל החושים, וכן, בהחלט זה יכול לקרות עם כל אחד ולהיות עם כל אחד, ולאו דווקא במסגרת של מערכת יחסים. אנשים נוטים להפריד בין אינטימיות שהם חווים בזוגיות לאינטימיות ומשיכה שהם חווים לאנשים אחרים מחוץ לזוגיות, ואני שואל - למה להגביל את המשיכה והאינטימיות שיש לך לאנשים אחרים?".
הקושי, מסתבר, לא טמון בהיותם א-מיניים, אלא בעובדה שהם חיים בסביבה שמתרגמת אינטימיות ותשוקה לפרקטיקות של סקס ומין וזהו. ואולי, יותר מזה, הקושי מתעורר במפגש עם אנשים שמסרבים להבין אותם, שמבקשים לשפוט אותם או שהופכים את העסק לסבוך יותר. כך למשל, באתר ההיכרויות הלהט״בי הגדול במדינה - אטרף דייטינג - האפשרות לסמן עצמך בתגית של א-מיני או בעדיפות לקשר א-מיני בכלל לא קיימת בין שלל התגיות שקיימות (מ"נערי" ועד ל"מין קבוצתי"). באטרף אין גם תגית למי שלא מעוניין בחדירות (side). האפשרויות למצוא קשר כלשהו במציאות פחותות יותר ולא זו בלבד, שדיבור על א-מיניות לא ממש נפוץ ומקובל במרחבים של הקהילה הגאה בכלל, ובחברה בפרט.
שקד מתארת את הסיטואציה הבעייתית באמצעות דוגמא עם סיגריות: "בדומה מאד לאיך שהחברה מצד אחד משווקת ומעודדת את כולם לצרוך ולעשן סיגריות ומצד שני מדביקים על החפיסה תווית אזהרה מפני המוות, ככה עושים עם סקס - הקהילה והחברה משווקות ומעודדות סקס ובכמויות, אבל מצד שני לא פתוחות מספיק לדבר על מיניות בצורה בריאה ומודעת. הם שוכחים שדיבור על א-מיניות זה בעצם דיבור על מיניות ולא להפך".
בין כל הקושי שמתעורר סביב הזהות שאדישה למין באשר הוא, הם בוחרים לייצר אלטרנטיבות ומפגשים בין אנשים מהקשת הא-מינית, להגדיל את הנראות ולאפשר לאנשים לזהות את עצמם בהתאם למה שהם מרגישים כדי שלרגע לא ירגישו שהם לא חלק מהמסיבה. "בסופו של דבר אנחנו נשארים עם הדבר הבסיסי ביותר שכולנו רוצים, וזה חיבור אנושי", מסכם אוריה, "כולנו רוצים את החיבור האנושי הזה, וזה לא משנה באיזו צורה - יש את ההוא שמעוניין בקשר שיש בו סקס, ויש אותנו שמעוניינים בדברים אחרים, וזה כל הסיפור".