>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"בתל אביב עושים פחות עניין מהלסביות שלי, אך אני חיה בחברה שבחלקה היא אינה סובלנית", עונה לי סמירה סרייה לשאלה מה יותר קשה להיות: לסבית בג'נין או פלסטינית בתל אביב. "כך, הנושא ההומו-לסבי בחברה הפלסטינית, ונושא הפלסטינים בחברה הישראלית. אלו שני חלקים שמרכיבים את הזהות שלי, אני מתמודדת איתם באופן יום-יומי".
בראיון בוטח ומעורר השראה לתכניתה של מירה עווד מירה.נט, ששודרה השבוע בערוץ 33 ותשודר הערב בשידור חוזר בשעה 21:00, חושפת סרייה את תהליך היציאה מהארון, הקשיים של לסבית פלסטינית – בתוך המשפחה ובחברה הכללית, אהבותיה ותקוותיה. "להיות בארון זה סוד מרצון שעמד ביני לבין מי שעמד מולי. החיים הכפולים התישו וחנקו אותי", היא מספרת.
"הומוסקסואליות תשוב להיות נורמה"
סרייה (37), פלסטינית לסבית, אחות מנהלת מרפאה פרטית לטיפולים חדשניים בחולי סרטן, פעילה חברתית ושחקנית, גדלה בחיפה. היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכבר 15 שנה שהיא בתל אביב. אהבתה הראשונה הייתה רופאה יהודייה, שהוריה התקשו תחילה לקבל את זוגיותה עם סרייה. "היה להם מאוד קשה עם העובדה שאני ערביה, אבל עם הזמן כאשר הם נתנו לעצמם הזדמנות להכיר אותי, ולא דרך הפחדים שלהם, הפכתי להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלהם, אהבו והעריכו אותי מאוד".
בראיון היא מדברת על הכל – לחלוחית בעיניה מלווה אותו: על אמה שהלכה לא מכבר לעולמה, על אביה האלים והשפעותיו על חייה, על פוליטיקה וגזענות, על רגישות, על כנות וסובלנות – ובעיקר חושפת, בחוכמה ובשנינות, את דעותיה מעוררות ההשראה בנושאי הומוסקסואליות. חשוב לה שנשים ונערות – פלסטיניות ויהודיות – ישמעו אותה ולא יפחדו להיות גאות במי שהן.
כך למשל, בתגובה לאמירה של איש דת מוסלמי, לפיה "האסלאם אסר הומוסקסואליות וזנות, אלוהים ברא את אדם וחווה, ולא ברא את אדם וסטיב", עונה סרייה, שמצהירה על עצמה כבעלת אמונות רוחניות ולא דתיות: "כששאלו את הנביא מי זה מוסלמי, הנביא אמר שאלו אנשים שניצלו ממעשה ידו ולשונו, ולא התייחס בדבריו לאנשים ששוכבים ומתחתנים עם בני מינם".
בהתייחסותה לשידורים של תוכניות בשפה הערבית שעסקו בהומוסקסואליות, בהן נאמר כי היא עבירה כנגד החוק, אמרה סרייה כי "בחלק מהחברה הערבית להתחתן עם ארבע נשים זה נורמה ובמקום אחר זה עבירה נגד החוק. בעבר, גם בחברה הערבית וגם בחברות אחרות, ההומוסקסואליות הייתה סוג של נורמה. היום, מסיבות פוליטיות והיסטוריות, זו לא נורמה. זה ישוב להיות סוג של נורמה".
סרייה משמיעה את דעותיה, בין השאר, דרך אומנות ומוזיקה. במהלך הראיון היא מבצעת ביחד עם תאמר נאפר, חבר בהרכב היפ-הופ פלסטיני-ישראלי, שיר בועט ובו מילים קשות:
"חופש השונות והחופש הפרט\ אומרים שזו הרגשה לא טבעית\ אל תמכרי את עצמך\ לקווים שהם שרטטו \ ולחוקים שקבעו\ וכל דבר אחר לא קיים\ מנודה\ מקולל\ אהבתי אלייך ואהבתך אלי\ זאת לא טעות או קפריזה שתעבור\ אני יודעת איך ליבי פעם\ גופי רועד\ דמי רותח\ ההתרגשות והרעד\ כדי להבין מי אני - כל זה לא מספיק?".
"השתיקה לאלימות ולאונס - כמוה כהסכמה"
כאישה בחברה הפלסטינית, וכלסבית בפרט, היא נאלצת בכל יום לשלם את מחיר השקיפות והכנות שלה. כשנשאלה בתכנית מדוע החשיפה כה חשובה לה, ענתה סרייה כי ייתכן שישנה מישהי שיושבת בבית וצופה בה, ועולמה יכול להתהפך. לדבריה, "אני יודעת שהדור הבא, אלה שנולדו אחריי בעשר, עשרים שנה, מציאותם תהיה שונה לחלוטין, ואני שמחה וגאה שיש לי חלק בזה".
עוד היא מוסיפה, שהשתיקה – לחוסר קבלת האחר, לאלימות, לאונס – כמוה כהסכמה. "בכל פעם אני פותחת עוד דלת, מעבירה עוד דף שנחשף לאור השמש. אור השמש מרפא", היא אומרת. "כשאת פותחת דלת, את מרפאה את עצמך. עדיף להיחשף ולשלם, מאשר לחיות את המחיר ולשתוק".
מעודד לראות כי גם החברה הערבית, השמרנית מאוד – דרך הראיון הטלוויזיוני החשוב הזה – בוחרת להציף את הנושא. אל אמירות של בורות, שנאמרו בעבר מפיהם של ח"כים יהודים וערבים היא מתייחסת בבדיחות הדעת. בתגובה לדבריו של ח"כ אברהים צרצור, לפיהם במגזר הערבי אין הומואים ולסביות, אומרת סרייה: "אדון צרצור יכול לומר שזה דמיוני, אבל הנה, אני פה ושוברת לו את הדמיון שהוא חי בתוכו".
כאמור, גם בחברה הישראלית ישנם אלו שעדיין אינם מקבלים שונות ואהבה אחרת – על אחת כמה וכמה בחברה הערבית, ומכאן גדולתה של סרייה ודומות לה. היא מאמינה שהיא מסוגלת להביא לשינוי, ואני מאמינה לה. היא חזקה, אסרטיבית, מעניינת ואינטליגנטית מאוד. אל תפספסו את הראיון הערב. הוא חשוב, מעניין, מעורר השראה. מקסים.
הראיון עם סמירה סרייה ישודר הערב בשעה 21:00 בערוץ 33
>> ארגון אסוואת: לסביות פלסטיניות