לקראת סוף קורס הקצינים של סגן שחר, ההזדמנות שלו להיחשף כטרנסג'נדר הגיעה. במהלך "שבוע הפרט", הצוערים עברו פעילויות שמדגישות את ההבדלים בין חיילים והצרכים המיוחדים של כל אחד. פעילות אחת כללה סבב בו הצוערים שאלו זה את זה שאלות, בלי לענות עליהן. אל סגן שחר הפנו שאלה תמימה אחת: למה הוא לובש מדי בנים?
"בסוף הפעילות, החלטתי שאני רוצה לענות על השאלה בפני כל הקבוצה", אומר סגן שחר שסיפורו פורסם באתר צה"ל. "זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שהתייחסתי לנושא בפורום גדול. אמרתי שאני לובש מדי בנים כי ככה אני מרגיש. כל חיי ידעתי שאני גבר, למרות שנולדתי כאישה. אני חושב, מרגיש ומזדהה כגבר".
סגן שחר התגייס לצה"ל כאישה, ובחר לא להיות פתוח בקשר למגדר שלו במהלך השירות. כשהגיע לקורס הקצינים, לעומת זאת, עבר שינוי שנחשף לראשונה בחדשות 2. "כצוער, הבנתי שאני רוצה לטפח מערכות יחסים כנות עם החיילים העתידיים שלי, ושנוכל לסמוך אחד על השני", הוא אומר. "ידעתי שכדי לעשות את זה, אני אהיה חייב להיות מסוגל לספר להם מי אני באמת".
כשהקורס נגמר, מפקדיו וידאו אישית שתעודת הסיום נכתבה בלשון זכר ולא נקבה. היום סגן שחר הוא הקצין הטרנסג'נדר הראשון בצה"ל שנמצא מחוץ לארון.
כבר כשסגן שחר היה בן שנתיים, הוא ידע שהוא ילד ולא ילדה. בגיל 16 הוא למד איך להגדיר את התחושה הזאת, ולקראת הגיוס היה לו ברור שעליו להתייחס לנושא. ביום הראשון של הטירונות, שחר פנה למפקדת שלו כדי לדבר על צרכיו. "לא הייתי מוכן לספר לכולם, אבל היה לי ברור שעליי לדבר עם המפקדים שלי", אומר סגן שחר. "הבנתי שאם אני מצפה להתחשבות כלשהי, אני צריך להיות כן איתם".
המפקדת הבינה את המצב ואישרה לשחר להתקלח בנפרד מהטירוניות, וללבוש מדי ב' בלבד. כך, הוא יכול היה לעבור את הטירונות בלי תחושת אי-נוחות. "בזמן הטירונות בחרתי לא לדבר על המגדר שלי. הייתה לי אידאולוגיה ברורה אז; היה לי חשוב להצליח בתפקיד, וחששתי שאם אהיה פתוח לגבי המגדר שלי, עלולות לצוץ בעיות שיסיחו את דעתי מהעבודה".
במהלך קורס שעבר בשירות, סגן שחר סיפר למפקדיו שהוא מזדהה כגבר והם קיבלו זאת בהבנה ותמיכה. עם זאת, בשיחות ביניהם הם המשיכו להתייחס אליו בלשון נקבה. "בשלב מסוים פניתי לאחת המפקדות שהרגשתי בנוח איתה, ושאלתי למה היא לא מתייחסת אליי כאל גבר כשאנחנו משוחחים. גיליתי שזה היה אסור. על פי חוקי הבסיס, המפקדים היו מחויבים לפנות לחיילים על פי השם שמופיע בחוגר שלהם. לדוגמה, אם יש חיילת עם כינוי שכולם מכירים, המפקד עדיין צריך לקרוא לה בשמה. על פי ההיגיון הזה, המפקדים לא יכלו להתייחס אליי כזכר. השלמתי עם זה".
אולם, מספר חודשים לאחר התקרית הקצינים בבסיס דנו בנושא, ומפקד הבסיס שינה את הנוהל והכריז שניתן להתייחס לחיילים טרנסג'נדרים על פי בקשתם. "כששמעתי על ההחלטה הזו שמחתי מאוד. זה אומר שחיילים טרנסג'נדרים שיתגייסו אחריי יקבלו יחס אפילו יותר טוב".
"היום יש רצון טוב לשלב אותנו"
בכפוף לחוק בישראל, צה"ל מממן הליכים לשינוי מין עבור משרתים טרנסג'נדרים העומדים בקריטריונים. "אחרי שסיימתי את קורס הקצינים ובחרתי לחיות בפתיחות עם המגדר שלי במסגרת הצבאית, החלטתי שאין סיבה לא להתחיל בשינוי הפיזי", משתף סגן שחר.
הוא קיבל המלצה מפסיכולוג, כפי שמחויב על מנת להתחיל לעבור טיפול הורמונלי לשינוי סימני מין. לאחר שהביא את ההמלצה לרופא צבאי, הוא קיבל הפניה לאנדוקרינולוג מומחה שמלווה אותו בטיפול. "השלב הראשון היה הורמונים, והשני ניתוח".
סיפורו של סגן שחר פתח דלתות עבור טרנסג'נדרים אחרים, ועזר להם להבין שזה אפשרי להתגייס ולהרגיש בנוח. הוא מקבל שיחות טלפון קבועות ממפקדים וחיילים שרוצים להתייעץ איתו. "מדובר רק בכמה חיילים בכל שנה, אבל טרנסג'נדרים הם חלק מיוחד בחברה ששווה להילחם בשבילו", אומר סגן שחר. "היום יש פקודות מלמעלה, אינסטינקטים טובים בשטח ורצון טוב לשלב אותנו. זה אולי נראה מסובך, אבל זה לא – זו בחירה מוסרית שצה"ל כבר בחר בה ברגע שהוא הגדיר את עצמו כצבא העם. אין סיבה לא לגייס אנשים רק כי זה דורש כמה התאמות פרטניות".
סגן שחר מסכם: "אני לא יכול להבטיח שכל מפקד בצה"ל סובלני ומקבל טרנסג'נדרים, אבל אני חושב שבסך הכל הפיקוד בצה"ל מורכב מאנשים טובים. לי זה מרגיש שמועבר מסר לא רשמי שאין מקום להומופוביה וטרנספוביה בצבא".
"הדרך הכי טובה לתמוך בנו היא פשוט להגיד – זה לא משנה", הוא מסכם. "צריך לראות מעבר למגדר ופשוט להתייחס לחייל או חיילת על פי רמת המקצועיות שלהם. אם מפקדים יעשו את זה, הם רק יעצימו את החיילים הטרנסג'נדרים".