>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אחת מהפצועות היא אנה שילנסקי, שהפיגוע והפציעה שלה בברנוער הכניסו אותה לדיכאון ובדידות, מהם יצאה רק לאחר מאבק ממושך.
יצאה מהארון רק שלושה חודשים קודם לכן
"התחלתי להגיע לפעילויות של הברנוער כחצי שנה לפני שזה קרה", אומרת שילנסקי (19). "זו הייתה סביבה מאוד תומכת בגלל שהרגשתי שמול חברי הילדות אני רוצה להסתיר את הזהות המינית שלי".
שילנסקי סיפרה לאימה אודות נטייתה המינית רק שלושה חודשים לפני הפיגוע. לאביה סיפרה קצת פחות משבוע לפני כן. "אימא שלי קיבלה אותי מדהים. מול אבא שלי זה היה יותר מסובך בהתחלה אבל הוא היה ממש בסדר עם זה בהמשך. הם ידעו שאני נמצאת בפעילות של הברנוער באותו היום".
מה את זוכרת מהערב של הפיגוע?
"הגעתי לברנוער, בסביבות שמונה וחצי-תשע, בדרך כלל היו מגיעים לפעילות כזו בסביבות הארבעים איש. באותו ערב הייתה הפעילות האחרונה של "איגי תל אביב" ולכן היינו כעשרים איש. אני ועוד כמה חברים תכננו להישאר ערים כל הלילה עד לאוטובוס הראשון, אז יצאתי החוצה להתקשר לסבא שלי ולהגיד לו שלמרות שהייתי אמורה, אני לא אשן אצלו. מיד אחרי שנכנסתי הרוצח הגיע. בהתחלה זה היה נראה לי כמו בדיחה, כמו משהו לא אמיתי. גם כשנפצעתי ביד לא הרגשתי כלום באופן פיזי, הייתי לגמרי בשוק ובפחד נורא נורא גדול".
מה קרה לאחר שמד"א והמשטרה הגיעו?
"לקחו אותי באמבולנס לאשפוז, הייתי מאושפזת פחות מ- 24 שעות, זאת בניגוד לחוות דעת רפואית, כי התחננתי שייתנו לי לצאת להלוויה של ניר (כץ ז"ל). אחרי יומיים התאשפזתי שוב כי לא הייתי מסוגלת לאכול, והיו לי בעיות עם הפציעה. הייתי כל כך חלשה נפשית עד שלא הייתי מסוגלת לעמוד על הרגליים וישבתי על כיסא גלגלים. שאול מהברנוער ממש ביקש ממני שאלך לנסות שלושה מפגשים עם פסיכולוג אז הלכתי ולא אהבתי, אז הפסקתי את זה".
דיכאון וניסיון התאבדות
כשחזרה לבית ספר הרגישה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם תגובות הומופוביות של ילדים מהכיתה, "מישהו לדוגמה סיפר איזו בדיחה על פיגועים במועדונים של הומואים. חלק מהחברים שלי כעסו מאוד שלא סיפרתי להם על הנטייה המינית שלי. בבית הספר היה לי עומס רגשי שלא הייתי מסוגלת להתמודד איתו".
מצבה של שילנסקי היה קשה, בהתחשב בעובדה שחלק מהחברים שלה מהפיגוע עוד היו מאושפזים בבית החולים וידיד טוב שלה היה מאושפז בטיפול נמרץ.
התקופה הקשה של שילנסקי נמשכה מספר חודשים. "ההורים והחברים ניסו לעזור לי אבל לא הצלחתי להשתחרר. הרגשתי שהאבל מהרצח של ניר וליז (טרובישי ז"ל) והטראומה לא נעשים קלים יותר ושדברים לא משתפרים ולא יכולתי להתמודד עם זה".
התחושות הבלתי נסבלות הובילו את שילנסקי לניסיון התאבדות, לאחריו נשלחה לאשפוז פסיכיאטרי. "האשפוז גרם לי להבין שיש לי מזל שאני שרדתי ולכן אני חייבת להאמין בחיים ולא להרוג את עצמי ובעצם לסיים את מה שהרוצח לא הצליח לעשות".
מהן ההשלכות של הפיגוע על חייך כיום?
"אחרי פיגוע כזה זה אין מצב שמישהו יתפקד כמו שהוא אמור לתפקד. הדוגמה הכי בולטת שעולה לי זה הצבא. הייתה לי מוטיבציה מאוד גדולה להתגייס בעיקר בכדי להוכיח לעצמי שאני נורמטיבית והשתקמתי מהפיגוע ואני עושה מה שכולם עושים. אבל המטווחים בצבא היו חוויה נוראית עבורי ולא הייתי מסוגלת לעשות אותם. הייתה לי חרדה מאוד מאוד קשה וסירבתי לירות".
כעבור שבעה חודשים הבינה שילנסקי שהצבא אינו מתאים לה. "היה לי מאוד קשה להיות עם הנשק כל הזמן. אני מאוד מצטערת שהפיגוע השפיע על החיים שלי בדרך הזו".
לסיום מביעה שילנסקי תקווה שלפצועים מהברנוער יהיה עתיד טוב יותר. "אין משהו שאנחנו יכולים לעשות בשביל ניר וליז כי הם כבר לא בחיים. אבל, יש שני נערים בני 16-17 שנותרו על כיסא גלגלים. שני הנערים הללו לא מקבלים כל תמיכה מהמדינה ואפילו את כיסא הגלגלים שלהם מימנו ההורים שלהם ותרומות". שילנסקי מציינת, כי הפיגוע לא מוגדר כפיגוע טרור ולכן אנחנו הם אינם מקבלים כל תמיכה מהממשלה. "איתי באופן אישי אף גורם ממשלתי, להוציא המשטרה, לא יצר קשר או ניסה לעזור".
בניגוד לגופים הרשמיים, דווקא הקהילה הגאה הוכיחה עד כמה היא תומכת ומחבקת. באותם ימים קשים, הגיעו נציגי הארגונים השונים לתמוך, לייעץ ולעזור. שילנסקי מודה לארגוני הקהילה שעזרו ובמיוחד לאמהות של תהל"ה (תמיכה להורים לילדים גאים), שדאגה באותו ערב נורא לנערים שנזרקו מבתיהם. "אמהות מתהל"ה שימשו כמשפחות אמנה לנערים שההורים שלהם לא הסכימו לקבל אותם בגלל נטייתם המינית".
תגובת דוברות המשטרה במחוז תל אביב: מתנהלת חקירה במחוז תל אביב ועליה מוטל צו איסור פרסום
>> "אני אוהב את הבן ההומו שלכם – למה אתם לא?"
>> רצח מת'יו שפרד: השנאה שזעזעה את אמריקה
>> צפו: הומופוביה ישראלית – סקירה חלקית בהחלט
>> מצוקתו של נער בן 14: "אלוהים, למה בראת אותי הומו?"