"רגלם של הומואים ולסביות לא תדרוך באולם האירועים שלנו"

טל יעקובוביץ' ויעל בירן, זוג לסביות שהתחתן באנגליה, ביקשו לערוך גם מסיבת חתונה למשפחותיהן וחבריהן בישראל באולם האירועים ביד השמונה. אבל לאחר שמנהלי המקום  הבינו שמדובר בחתונה גאה, הם הודיעו לבנות הזוג כי הם לא עורכים אירועים להומואים ולסביות, וההזמנה בוטלה. בשבוע שעבר, אחרי מאבק משפטי שנמשך 6 שנים, הן יפוצו בסך 90,000 שקל בגין האפליה.

את הבשורה קיבלו טל ויעל, החיות בלונדון עם שני ילדיהן, בשבוע בו חגגו שש שנות נישואים. בשיחה עם mako גאווה הן משחזרות את המקרה בו נתקלו לראשונה בסירוב, דרך ההחלטה לתבוע את אולם האירועים ועד לזכיה במשפט.

"טל הייתה בלונדון ואני הייתי בארץ כדי לתכנן את האירוע", מספרת יעל, "הייתי בתוך ההתרגשות של תכנון החתונה, כולם מסביבי התלהבו מהבחירה ביד השמונה והכל רץ קדימה כמו קטר. ואז התקשרתי לאולם כדי לסגור את הפרטים האחרונים. האישה עמה דברתי ביקשה ממני להזכיר לה את טיב המסיבה, אמרתי לה שזו מסיבת חתונה, ואז היא שאלה: 'את תסתובבי בשמלת כלה?' ואני עניתי" 'שתינו נסתובב בשמלת הכלה'. ואז היא השתתקה. ואחרי כמה שניות של שתיקה היא אמרה 'לא, לא, לא, אנחנו לא עושים דברים כאלה".

מה הייתה התחושה הראשונה שלך כששמעת את הסירוב?

"התגובה שלי התחלקה בין כעס לעלבון. אף פעם לא חשבתי שדברים כאלו יפגעו בי, אבל זה היה מאוד מעליב. זה הרגיש כמו סטירת לחי. שנייה לפני זה הייתי בתוך החלומות והפנטזיות, וכולם היו איתי בקרנבל הזה בראש, ופתאום מישהו טורק לך את הדלת בפרצוף".

"כשאני שמעתי על כך כעסתי מאוד", אומרת טל, "התקשרתי אליהם יום למחרת כדי לשמוע בדיוק את הדברים שנאמרו ולעמת אותם עם התשובות שלהם, והקלטתי את השיחה"

היה לך איזה שהוא רצון לשכנע אותם לקיים את האירוע?

"ברור שלא", אומרת טל, "לא הייתי רוצה לעשות את חגיגת החתונה שלי במקום שאני מרגישה בו לא בנוח. שאני מרגישה שלא רוצים אותי, עושים לי טובה או חושבים שאני תועבה. אני רוצה להיות במקום שטוב לי להיות בו. אבל כן רציתי לעמת אותם עם זה שמדובר באפליה".

בנות הזוג, שנותרו מושפלות ופגועות נוכח הדרתן הבוטה, פנו לעורכת הדין עירא הדר, המתמחה בדיני הקהילה הגאה, וזו הגישה בשמן תביעה נגד יד השמונה, וטענה כי מדובר באפליה וביזוי מחמת נטיה מינית. במהלך ההתכתבויות בין עורכת הדין לבין בעלי האולם,

לא ניסו בעלי האולם להסתיר את האפליה שביצעו, אלא להפך, הדגישו אותה ועמדו מאחוריה. "הם כתבו שגם אם אי פעם ארגון הומו לסבי ירצה לשכור את חדר ההרצאות שלהם להרצאה על נושא אחר לגמרי, שלא קשור למיניות, רק בגלל שמדובר בארגון הומו לסבי, רגלם לא תדרוך באולם הארועים שלהם".

"אם הייתי יודעת מראש שמדובר ביהודים משיחיים בחיים לא הייתי מתקשרת אליהם", אומרת יעל, "לא בגלל שאני מסכימה עם הרעיונות ההומופוביים שלהם, אבל אני לא אוהבת שאומרים לי שאני תועבה, ושאתה יודע שיש סיכוי שיגידו לך שאתה תועבה אתה פשוט לא מתקשר. אבל הם מפרסמים לקהל הרחב, החילוני והדתי כאחד, ולא היה שום רמז לכך שאני מתקשרת למקום שסוג האירוע שלי עלול לפגוע בו".

מדוע החלטתם לתבוע?

"כשהתחתנו באנגליה, הקראנו דברים שכתבנו לקהל. אחד הדברים שהיה לנו חשוב לעשות היה להודות לכל האנשים שלחמו את המלחמות הקטנות והגדולות והביאו אותנו למקום בו אנו נמצאים היום, שמדינות כמו אנגליה, קנדה, ארה"ב ועוד מאפשרות לבני זוג מאותו המין להתחתן. כשקרה המקרה בישראל, הבנו שעכשיו אנחנו חלק מהאנשים האלה. ראינו שמדובר בגילויי הומופוביה כל כך חזקים, שהיה לנו ברור שהגיע הזמן שלנו לתרום למאבק הזה ולא לשתוק. להעביר מסר שאי אפשר לעשות דבר כזה".

"היה אדם בצאתך, ויהודי באהלך"

במהלך המשפט הראשון שהתקיים לפני כשנתיים, החליטו בעלי האולם להפסיק לקיים חתונות מכל סוג שהוא באולם האירועים. ייתכן שהצעד הזה נבע מהפחד שאנשים יתקשרו לבקש לקיים חתונה גאה, ואז יתבעו אותם בגלל הסירוב.

יהיו כאלה שישאלו למה לעשות דווקא? למה להתעקש לעשות חתונה גאה באולם בעל צביון דתי?

"לא התכוונו לעשות דווקא", מסבירה יעל, "יש מקומות שמפרסמים את עצמם כמקומות דתיים, ואז ברור שסוג כזה של אירוע עלול לפגוע בנפשם של האנשים, ולא היינו פונות. אך במקרה של יד השמונה לא היה שום אזכור לכך".

"בסופו של דבר הם נותנים שירות אבל לא שירותי דת", מוסיפה טל. "בסך הכל מדובר בשימוש במסעדה שלהם, שהיא פתוחה לציבור הרחב. יש לי כבוד לכל אמונה של כל אדם, אבל עם כל הכבוד, הארוע שלנו לא היה אמור להיות אירוע דתי, ולאכול במסעדה שלהם זה לא כמו ללכת להתפלל בבית הכנסת שלהם".

 האם לדעתכן יש מקום למקום פרטי הפועל בשטח ציבורי להחליט למי הוא נותן שירות ולמי לא?

"נשמע לי הגיוני שאולם אירועים יגיד שהוא מקיים רק אירועים מסוימים, המיועדים רק לציבור מסוים", אומרת יעל, "כמו למשל אולם שמקיים אירועים רק לחרדים. אבל אי אפשר להגיד 'אני עושה אירועים לכולם חוץ מלאנשים מסוימים', כמו הומואים ולסביות".

"ההקבלה לאולם אירועים חרדי בבני ברק היא אינה נכונה גם מבחינת החוק", מוסיפה טל, "החוק לאיסור אפליה במוצרים ושירותים בעצם אומר שאם אתה מוכר מוצר מסוים, אתה לא יכול להחליט למי אתה מוכר אותו ולמי לא. אבל אולם אירועים בבני ברק מוכר מוצר מסוים שאני לא רוצה, ולכן מותר לו לסרב לספק לי מוצר אחר, שהוא בדרך כלל לא מספק. גם זוגות הטרוסקסואלים חילוניים לא ילכו לעשות שם חתונה, כי זה לא סוג השירות שאנחנו מחפשים. אך במקרה שלנו המוצר היה מוצר קיים שסופק לכולם, ועדיין בעלי המקום סרבו לספק אותו ספציפית לנו".

בסיום פסק הדין, ציטט השופט משה יועד הכהן, שורה מתוך שירו של יהודה לייב גורדון: "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך".

"מה שהשופט בעצם אמר להם הוא 'אף אחד לא מפריע לכם בחופש הפולחן שלכם", מסבירה יעל, "תמשיכו לעסוק באמונותיכם בבית הכנסת שלכם, מצדי אפילו תמשיכו להיות הומופובים, בביתכם. אבל בעסק שלכם, שהוא עסק במרחב הציבורי, שמעניק שירות לציבור, אתם צריכים לפעול על פי החוק".

בשנת 2012 קיבל בית משפט השלום בירושלים את תביעת בנות הזוג, פסק שמדובר באפליה אסורה מחמת נטייה מינית וחייב את בעלי האולם לפצות את בנות הזוג בכ- 75,000 שקל. ביד השמונה ערערו על ההחלטה. בשבוע שעבר, כאמור, ניתן פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים, שאשרר את האיסור על האפליה, וקבע שהעובדה שמנהליו של בית עסק הם דתיים, איננה פוטרת אותם מהאיסור להפלות ולבזות הומואים ולסביות. על הערעור מנהלי יד השמונה חויבו לשלם לבנות הזוג 15,000 שקל נוספים.

עורכת הדין עירא הדר: "פסק הדין מלמד כי בית עסק אשר מפלה לרעה זוגות מאותו המין ייאלץ לשלם על כך בכיסו וזהו מסר מרתיע וחשוב המופנה לכל בעלי העסקים בישראל".