עם כל השמחה וקריאות ההתפעלות ממידת הנאורות בממלכה המאוחדת, הרשו לנו להעמיד דברים על דיוקם. הבריטים לא ביטלו את האיסור על קבלת תרומות דם מהומואים, הם פשוט מיתנו אותו והפכו אותו לפחות גורף. מותר להומואים לתרום דם – בתנאי שבמשך שנה הם יתנזרו מסקס.
למעשה, בעולם קיימות היום ארבע מדינות בלבד, בהן בוטלו כל המגבלות באשר לקבלת תרומות דם מהומואים: איטליה, גרמניה, ספרד ופולין.
בדרום אפריקה מתבקשים הומואים שרוצים לתרום דם להתנזר מקיום יחסי מין במשך חצי שנה. מלבד בריטניה, ניתן לתרום דם לאחר התנזרות של שנה באוסטרליה, ארגנטינה, ברזיל, הונגריה, יפן ושבדיה. בניו זילנד מקפידים יותר, ודורשים מהומואים להתנזר במשך חמש שנים.
בישראל מתבקש כל גבר שקיים יחסים עם גבר אחר לסמן איקס במקום המיועד לכך בטופס – ובמקרה כזה, בנק הדם של מד"א לא ישתמש בעירוי שלו. רבים בישראל תומכים בסעיף זה, גם בקהילת הלהט"ב, בעוד המתנגדים לו טוענים כי הוא מפלה ולוקה בסטריאוטיפים.
מתנדב במרפאה הפתוחה: "הנוסח שבטופס הומופובי"
"אני חושב שהאיסור מטופש כמו שהוא", אומר ניר דריימן, דוקטורנט לווירולוגיה באוניברסיטה העברית, המתנדב במרפאה הפתוחה של הבית הפתוח בירושלים. "אני מבין את הרעיון שעומד מאחוריו, שבא עם שורה של איסורים שנועדו להגן על מקבלי מנות הדם. אבל הנוסח שבטופס הומופובי. הוא לא מגן בסופו של דבר על האנשים שהוא נועד להגן עליהם, תוך שהוא מדיר אוכלוסיה גדולה בציבור מלתרום דם".
נכונה העובדה ששיעור הנשאים בקרב הקהילה הגאה גבוה מבשאר האוכלוסיה ונמצא בעלייה מתמדת, אך לפי דריימן, זו לא הדרך להתמודד עם הבעייה.
"אני מסכים לחלוטין שאם אתה לוקח סטטיסטיקה, אז הומואים הם קבוצת סיכון. אבל זאת לא הדרך הנכונה להסתכל על זה. קבוצת סיכון היא לא גברים שמקיימים יחסים עם גברים, אלא אנשים שמקיימים יחסים לא בטוחים, בין אם הם הומואים ובין אם לא".
מנהלת בנק הדם: "מודאגת שיעור הנשאות בקהילת הלהט"ב"
את מנהלת בנק הדם של מד"א, פרופ' אילת שנער, הדברים לא משכנעים. "העובדות לא מתאימות לתיאוריה, כפי שאנו מכירים אותם בקרב תורמי דם בישראל", היא אומרת. "אם אתה נכנס היום לאתר משרד הבריאות, אתה רואה שהאנשים שבקרבם ההידבקות היא הכי שכיחה הם גברים שמקיימים יחסים עם גברים. זה נתון, אי אפשר להתווכח עם זה. גם כשאנחנו מגלים נשאים בקרב תורמי הדם, אחוז מאוד משמעותי בתוכם הם גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים".
שנער מציינת כי גם ארגוני הבריאות ואיגודי בנקי הדם באירופה ובארצות הברית פוסלים הומואים מלתרום דם. "יש פה דברים לכאן ולכאן", היא אומרת. "מה שאמרתי שצריך ללמוד מה שעשו הבריטים ועל מה הם התבססו. צריך להסתכל על הנתונים האפידמיולוגים במדינת ישראל".
ועדיין, שנער לא מתרשמת ממה שקורה בחו"ל. "אנחנו לא יכולים להסיק מסקנות לפי מה שקורה בארצות אחרות, אלא על פי מה שקורה במדינת ישראל. יש פורומים מקצועיים לכך. נלמד את הנושא, ונראה איך מקבלים החלטות. אני חושבת שאנחנו צריכים לנקוט בכל מדיניות שניתן כדי לצמצם את הסיכון למנות הדם בישראל".
שנער מתעקשת שהמדיניות אינה נובעת מהומופוביה. "אכפת לנו שהמנות יהיו הכי בטוחות שניתן במדינת ישראל. אני מאוד מודאגת מהנתונים על שיעור הנשאות בקהילת הלהט"ב. המלחמה הזאת נעשית בשדה הלא נכון. הקהילה צריכה להילחם על איך לצמצם את שיעור ההידבקות".
שנער מוסיפה, כי היא מבינה את ההתעקשות, אבל חושבת שהיא מיותרת. "הקהילה צריכה להשקיע את המשאבים שלה כדי להביא לצמצום ההידבקות. אם השכיחות תהיה אותה שכיחות כמו בכל מדינת ישראל – אז יש על מה לדבר. כבר היה יותר טוב, ושוב נהיה יותר גרוע".
אבל בסופו של דבר כל אחד יכול לסמן בטופס מה שהוא רוצה.
"אם בן אדם לא אומר אמת, הוא לא אומר אמת. אנחנו לא יכולים לדעת, זה תלוי ביושרה של הבן אדם עצמו".
אני מקיים רק יחסי מין בטוחים ונבדק באופן קבוע, מתוך אחריות אישית. איך אני, שאני יודע בפירוש שאני לא נשא, אמור להרגיש?
"כמו שמרגיש מישהו שגר חצי שנה באנגליה, ואנחנו לא יכולים להשתמש במנה שלו. אנחנו מבינים שכאשר מישהו בא ורוצה לתרום, הוא בא לתת מעצמו – ואנחנו דוחים אותו. זה נורא מעליב. אבל מצד שני, כמו שיש זכות לבני אדם לתרום, יש גם זכות לחולה לקבל את המנה הכי בטוחה בעולם. ועל פי הנתונים במדינת ישראל, הסיכון הכי גבוה הוא בקרב גברים המקיימים יחסים עם גברים. בוא נילחם כדי שהאחוז הזה יירד בקבוצה הזאת".