>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
משפחתו קיבלה את נטיותיו המיניות
בק נולד בשנת 1923 לאב יהודי מאוסטריה ולאם נוצרייה שהתגיירה. הוא גדל באחת השכונות העניות של ברלין, שאוכלסה בעיקר על ידי מהגרים יהודים ממזרח אירופה. כאשר בק ואחותו התאומה, מרים, היו בני חמש, עברה משפחתו לוויסנזה, שכונת פועלים בברלין, שם החל את לימודיו בבית הספר היסודי.
"מיד הפכתי מטרה להערות אנטישמיות: 'המורה, אני יכול לשבת במקום אחר, לא ליד גד? יש לו כאלו רגליים יהודיות מסריחות'. בשנת 1934 הוריי רשמו אותי לבית ספר יהודי, אך נאלצתי לפרוש בגיל 12, כיוון שהם כבר לא יכלו לממן את שכר הלימוד".
בספרו תיאר בק בפתיחות את חוויותיו המיניות, בהן הפעם הראשונה, שהייתה בתחילת גיל ההתבגרות, כשפיתה מורה לספורט מבוגר ממנו. לאחר מכן "יצא מהארון" (המונח לא היה מוכר בזמנו) בפני הוריו, שלדבריו כלל לא הופתעו לשמוע על נטיותיו המיניות של בנם. למרבה ההפתעה, הם גם קיבלו אותו כפי שהוא. בק מספר בספרו כי גדל בבית של סובלנות ואהבה.
"תמיד היה לי חשוב לעשות משהו, להביא לשינוי"
לאחר שנשרו מהלימודים, החלו התאומים גד ומרים לעבוד כשוליות בחנות בגדים בבעלות יהודית. לאחר ליל הבדולח, בשנת 1938, נהרסה החנות בפוגרומים, ובק מצא עבודה במפעל לייצור קרטונים. באותה התקופה דאג הנער הצעיר לשמור תמיד על מצב רוח מרומם, ושימש עוגן נפשי לבני משפחתו וחבריו.
באותה התקופה החלו היהודים להישלח למחנות ריכוז, אולם בק, שאמו אינה יהודייה והתגיירה מאוחר יותר, הוגדר על ידי היטלר "בן כלאיים" (Mischlinge), שעדיין לא היו מיועדים להישלח למחנות. מאותו רגע, החליט בק לנצל את המצב כדי להצטרף לקבוצת המחרת הציוניות "החלוץ", ולסייע ליהודים לברוח לשוויץ ולהעפיל לארץ ישראל.
"אף פעם לא הייתי מתבודד או אינדיבידואליסט, שמנסה להצליח בכל זאת בסביבה עוינת", הוא מספר. "השתייכות קבוצתית ופעילות חברתית תמיד הייתה לי חשובה. תמיד היה לי חשוב לעשות משהו, לארגן משהו, להביא לשינוי".
בן הזוג סירב לרדת איתו למחתרת
במהלך פעילותו במחתרת "החלוץ", הכיר בק את מנפרד לוין, שהיה לבן זוגו הראשון. לוין ובני משפחתו נעצרו ונשלחו למחנה מעבר, לקראת "שילוח" למזרח אירופה. בק, שכבר ידע בשלב זה את המשמעות של המילה "שילוח", החליט להסתכן ולחלץ את בן זוגו.
אלא שלמרבה האכזבה, מנפרד סירב להמשיך ולרדת עם בק למחתרת. "גד, אני לא יכול ללכת איתך", אמר. "המשפחה שלי זקוקה לי. אם אנטוש אותם עכשיו, לעולם לא אוכל להיות חופשי".
בק כתב על כך בספרו: "בלי חיוך, בלי עצב. הוא עשה את ההחלטה שלו. אפילו לא אמרנו שלום. הוא הסתובב והלך. באותן שניות, בהן צפיתי בו הולך – התבגרתי".
לוין נתן לבן זוגו ספר שירים קטן, כדי שישמש לו מזכרת. את הספר תרם בק שנים מאוחר יותר למוזיאון השואה בוושינגטון. לוין ובני משפחתו שולחו לאושוויץ, שם נרצחו.
פעל לארגון העפלה יהודית לארץ ישראל
ככל שהגיעו אליו יותר ויותר עדויות על הנעשה באושוויץ-בירקנאו, כך גברה המוטיבציה בקרבו של בק להמשיך ולפעול. הוא הפך לאחראי על גיוס הכסף וארגון השוחד לפקידים וקצינים.
לא אחת הצליח בק לרכוש את אמונים של מכרים הומואים לא יהודים, כדי להבריח מזון אל מקומות בהם הסתתרו יהודים. "לא אחת ניצלתי את המיניות שלי כדי להציל יהודים, ואפילו נהניתי על הדרך", מספר בק בפתיחות ובהומור.
בתחילת 1945 בגד אחד הצעירים היהודים בבק ובחבריו במחתרת, והסגיר אותם לידי הגסטפו. הם הועברו למחנה מעבר בברלין, שם נשארו עד לשחרור העיר על ידי בנות הברית כמה חודשים לאחר מכן.
אחרי המלחמה פעל גד לארגן קבוצות של ניצולים יהודים, לקראת העפלתם לארץ ישראל. בשנת 1947 הוא עלה בעצמו ארצה, וחי בישראל עד 1979. לאחר מכן חי באוסטריה כמה שנים, שם הכיר את בן זוגו עד היום, יוליוס לאופר. מאוחר יותר חזר לברלין ושימש מנהל מרכז החינוך היהודי למבוגרים עד שפרש לגמלאות. בשנת 2012 נפטר והוא בן 89.
>> ערב יום השואה: הקהילה הגאה מתייחדת עם הנספים