>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בפעם הראשונה של הליין הגאה בבאר שבע, הגיעה המשטרה מספר פעמים במהלך הערב לאחר תלונות השכנים. מאז, ביקרו השוטרים במועדון הגאה "המונרו" ולא כדי לבלות. למרות זאת, בירת הנגב לא מוותרת והופכת לאט לאט למרכז חי ותוסס של הקהילה גאה.
כבר למעלה משנה נפגשים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'דנרים מבאר שבע בליין מסיבות של ליין המונרו. יש מי שאומר שבכדי שלהט"ב ירגיש בנוח בסביבה שלו הוא חייב להיות חלק מקהילה. ומאחר וכל קהילה צריכה להתגבש ולעצב את הזהות שלה, הרי שמקומות בילוי הם חלק הכרחי באיחוד של הקהילה הגאה בבאר שבע.
"החלטנו שהגיע הזמן שנוכל לצאת בבאר שבע"
ליין המונרו, שפונה לקהילה הגאה בבאר שבע, התחיל לפעול בינואר בשנה שעברה. מי שהקימה את הליין ומנהלת אותו עד היום היא אבישג טביב (25) באר שבעית במקור וסטודנטית לספרות עברית ומגדר באוניברסיטה.
טביב אומרת שהרעיון להקים של גייז עלה בנסיעה לילית בדרך חזרה ממסיבה בתל אביב לבאר שבע. "בדרך התלוננו על כך שבכל פעם שאנחנו רוצות לצאת אנחנו חייבות לנסוע לתל אביב ושנמאס כבר", היא מספרת.. אבל, העובדה כי כל הניסיונות להקים ליין גאה לקהילה בבאר שבע עד אז נכשלו, הרתיעו אותה. "החברות שלי דווקא אמרו שיש פוטנציאל לליין גאה כי הקהילה הלהט"בית בעיר הולכת וגדלה ורק צריך להביא אותה".
"אני חושבת שהדבר המרכזי הוא שמאוד קשה להתמיד בהקמה של ליין", היא מסבירה מדוע לדעתה כל הניסיונות הקודמים להקים לליין גאה בבירת הנגב, לא צלחו. "בנוסף, השיקולים של מי שניסה להקים ליין לגייז לפני לא היו ראליים. בבאר שבע לוקח יותר זמן בכדי להוציא גייז מהבית. הממוצע של הבליינים הוא 150 איש, היו מסיבות שהגיעו אליהן 200 איש והיו מסיבות שהגיעו אליהן רק 90 איש. אני עושה את המסיבות בחלל שמתאים למספרים האלה ולכן גם אם הגיעו 90 איש הם לא ירגישו שהם לבד".
במסיבה הראשונה: שוטרים
ההתחלה לא הייתה קלה. במסיבה הראשונה נתקלה טביב בגילויי הומופוביה מהשכנים. "במסיבה הראשונה שלנו תליתי דגל גאווה בחוץ. הפאב ממוקם בשכונת מגורים וצמוד לבית מדרש של חב"ד. באותה מסיבה השכנים הזמינו את המשטרה כמה וכמה פעמים. הבעלים של המקום אמר לי שאף פעם לא קרה לו שהמשטרה הגיעה כל כך הרבה פעמים בערב אחד". למרות זאת, החליטה טביב שלא להתעקש והכניסה את הדגל פנימה. "מאז המשטרה אמנם הגיעה כמה פעמים אבל אף פעם לא באותה תדירות של הלילה הראשון".
טביב אומרת שבמצטבר כמעט כל אחד מהקהילה הגאה בבאר שבע הגיע לאחת מההפקות שלה. הכמות ההולכת וגדלה של הבליינים אפשרה לה להעביר את המסיבות לסופי שבוע. "'המונרו' נותן את כל האפשרויות. אפשר לשבת בחוץ ולדבר, אפשר להיות בפנים ולרקוד ברחבה - כל אחד יכול למצוא שם את הסגנון שהוא רוצה. זו אווירה של בית, זה לא כמו להיכנס למסיבה מנוכרת. האווירה היא חמה ונעימה, אני אשים לב אם מישהו הלך. במובנים מסוימים הפכנו להיות כמו משפחה, ולכול אחד יש את האפשרות להשפיע על המסיבה". ברוח התקופה, מספרת טביב כי אנשים שיש להם בעיה כלכלית יכנסו חינם. "זה לא כמו גוף כלכלי נוקשה", היא מסבירה.
למרות הקאסמים והמצב הביטחוני, החליטה טביב לא לוותר על מסיבת פורים. "התחלתי לקבל הרבה טלפונים של בליינים שביקשו שלא נבטל את המסיבה. בסוף חגגנו, הגיעו כתשעים איש והייתה אווירה מאוד מיוחדת בגלל זה".
בינתיים, טביב מתחילה להתכונן לאירועי הגאווה. "אנחנו בטוחים שההפקות שלנו לא תהינה פחות מעניינות מאלה של תל אביב".
הדראג מגיע לדרום
זיו (22) במקור מקרית גת, המתגורר כעת בבאר שבע, הוא חלק מצמד הדראג 'נותנות בעקב'. הצמד מופיע יחד מזה שנתיים בכל אזור הדרום. "אנחנו דואגים לפתח את אומנות הדראג בדרום, זה משהו שהתושבים בדרום כמעט ולא נחשפו אליו עד למפגש שלהם איתנו", הוא אומר על הסיבה שהחליט להביא את הדראג לדרום. "זה חשוב לי לא רק לעלות ולתת את המופע שלי, אלא גם לחשוף את האנשים לאומנות של הדראג".
ואיך התגובות בדרום לדראג? ההופעה הכי גדולה שלנו הייתה במסיבת חברה של הוט בבאר שבע. זו הייתה הופעה לכמות גדולה של סטרייטים וזו הייתה ההופעה הכי מרגשת שהופעתי בה. בהתחלה הם היו בהלם עד שהם עיכלו אותנו והמסיבה בסופו של דבר הסתיימה בהצלחה גדולה. תושבי הדרום מתחילים להיפתח לזה לאט לאט. אני חושב שהדרום הוא לא כזה שמרני וסגור כמו שמציירים אותו".
אבל לא הכל ורוד. השניים נתקים לעתים בהערות הומופוביות ואלימות. "לפעמים כשאנחנו יוצאים מהמכונית, אנחנו שומעים הערות או קריאות של 'יא קוקסינל' וכד'. אנחנו לא עונים ונמנעים מלהיכנס לעימותים. גם באירוע הגאווה האחרון שהיה בבאר שבע כשיצאתי מהחדר לקהל היו כמה קריאות - אני בדרך כלל מתעלם מהערות מהסוג הזה וממשיך בדרך שלי".
מה היה הרגע הכי מרגש כדראג?
אני במקור מקרית גת, בתור נער שיצא מהארון בגיל 15 הסתכלו עלי בקרית גת בצורה מאוד משונה וזכיתי להרבה הערות שליליות. אחת הסיבות לכך שעזבתי את קרית גת הייתה שהרגשתי שאני לא יכול לקדם את האומנות שלי שם. בקיץ האחרון הזמינו אותנו להופיע בקרית גת במועדון לילה וזו הייתה מבחינתי סגירה של מעגל. עליתי שם לבמה בשיא הגאווה, ראיתי בקהל תלמידים מהשכבה שלי שבזמנו עוד לא יצאו מהארון ועכשיו הם כבר מחוץ לארון. בתוכי הרגשתי סוג של סגירת מעגל מטורפת שאני חוזר למקום שבו דחו אותי בתור נער ומתבגר ועכשיו מקבלים אותי כמו שאני.
זיו מספר, כי בגלל העבודה הקשה שהם עושים בדרום, הוא מתחיל להרגיש את השינוי. "הדרום הוא לא כזה שמרני למרות שיש עליו סטיגמה. יש לנו בעיר את סניף האגודה עם הדגל ואף אחד לא ניסה לשרוף אותו. בפורים האחרון למשל הזמינו אותנו להופיע בבית אבות והיה לנו כיף גדול. אני חושב שדראג זו אומנות לכולם וזה מה שמוביל אותי להמשיך ולהילחם על כך שכולם יוכלו ליהנות ממנה".
