"הרבה אנשים מגיעים לעיר הגדולה ומנסים לרפא טראומה ובושה מהמקום שבו גדלו, זה חלק מהמסע של להיות גיי. כשאתה מגיע לעיר כמו ברלין, זה משנה את התודעה שלך, פותח גבולות, מרסק קירות, גורם לך להשתחרר מנורמות", אומר השחקן הישראלי אבירן אדרי שמככב בתפקיד דניאל, אחד הבחורים אותם פוגש במהלך המסע שלו בברלין מוריץ, גיבור הסרט "נסחף".
ואכן, אחרי הרבה שנים בהם סרטים על הקהילה נמנעו מלהציג את הצדדים הנועזים, המיניים, וגם הסמים הקשים, הנפילות ואפילו סצנת השליטה וה-BDSM, מגיעים סרטים כמו "כאילו אין מחר" הישראלי של ניצן גלעדי, שפתח את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב בשנה שעברה, ו"נסחף", שהוצג בבכורה בפסטיבל ברלין האחרון ויציג בשבוע הבא בפסטיבל הישראלי - שניהם מראים את הצד שרבים מהגייז חווים, אך לא תואר מספיק בקולנוע עד כה.
סרט הביכורים של הבמאי הגרמני האנס הירש עוקב אחר מוריץ בן ה-22 (השחקן לורנץ הוכהוט), שעובר לברלין כדי להיות עם החבר שלו יונאס, צלם סקסי שמעדיף מערכת יחסים פתוחה. להפתעתו של מוריץ, הקשר ביניהם מסתיים די מהר והוא נותר הרוס ובודד. כדי לברוח מהכאב שחווה, הוא מוצא את עצמו מתיידד עם אנשים חדשים, מבלה בחדר כושר, מפתח חוש אופנתי משל עצמו ומגלה את עולם הסמים. הוא הופך לחיית מסיבות ומתחיל להגשים את תשוקותיו.
בשיחה עם האנס הוא מספר כי החל לעסוק בסיפור כשרצה להציג אילו סיפורי חיים ברלין מעצבת ו"איך כל החברים שלי ואני מתאמצים למצוא כיוון בחיים". "החוויות שמוריץ והאנשים שהוא פוגש בסרט מבוססות בחלקן על שלי", הוא אומר. "התחלתי לכתוב לפני הרבה שנים, בצעדים קטנים, ואז בנקודה מסוימת החלטתי שאני רוצה לצלם את הסרט".
יש לסרט הרגשה חצי תיעודית, יותר מקו עלילתי רגיל, סוג של מסע ממקום למקום שאנחנו חווים דרך העיניים של הגיבור.
"אני חושב שזה טוב שאנשים אומרים שזה כמו סרט תיעודי, כי בסופו של דבר לא עשינו את הסרט באופן כזה בכלל. כל שורה שכתבנו בוצעה כמו שהיא, לא השארנו מקום לאימפרוביזציה. אבל תמיד ראיתי את הסרט כמו רכבת הרים שבה אתה חווה את כל הסיטואציות השונות האלה. אחד הרעיונות היה שיהיו הרבה לוקיישנים, לעולם לא לחזור לאותו מקום. רעיון נוסף היה תמיד להכיר דמויות חדשות, אפילו בסצנה האחרונה בסרט. רציתי להראות את החוויות כשאתה עובר לעיר חדשה כמו ברלין. מיד דברים חדשים קורים ואתה צולל יותר פנימה. מוריץ הוא יותר כמו כלי באמצעותו אנחנו מטיילים בעיר ויכולים לחוות את כל העולם הזה".
במובנים מסוימים, גייז צוללים יותר מהר לעולם הזה.
"הסרט נראה להרבה אנשים כמו סרט מסיבות של ברלין, אבל זה לא רק חגיגות אלא גם עצב. גם למוריץ זה ככה. מצד אחד הוא מוצא את עצמו, הוא חוגג את עצמו ואת האחרים, ומצד שני כולם מתמודדים עם טראומות ועם בעיות ספציפיות של להט"בים בעיר כמו ברלין".
אחת הטראומות האלה, עליהן מספרת בתחילת הסרט דמותו של דניאל, היא תקרית שבה הוא קורבן להתעללות והשפלה מצד נערים שירקו עליו והכו אותו. לצד זה, הוא אומר באופן מפתיע שבמקום מסוים הוא "קצת אהב את זה". כך, עוסק הסרט בנושא של שליטה בחברה הגאה, שהופך משמעותי יותר בסצנה ולא מקבל במה רחבה על המסך הגדול. "היה לי חשוב לא להראות את זה רק כדבר רע", מסביר האנס. "הרבה מהדמויות מגיעות לברלין ממקומות בהם הן לא יכולות לחיות, בין אם זו עיירה גרמנית קטנה או מקומות שלהיות גיי זה לא חוקי, אז הם משכפלים את הדינמיקות מהעבר בתוך הסצנה".
אבירן אדרי, שמגלם בסרט את דניאל, מוסיף כי לדעתו הקהילה הגאה מסביב לעולם לקחה יחסים עם דמויות מהעבר שנהגו בבריונות כלפינו והפכה את הדבר לפטיש. "כדי לשלוט בסיפור לקחנו את החלק הפיזי כמו מדים, לבוש עור, או דברים אחרים שהיו חלק מהאנשים הרעים, ואנחנו מגלמים אותם מתוך בחירה מתוך שליטה על המתרחש", הוא אומר. "אני חושב שזה מעצים דברים, זה להפוך דפקט לאפקט".
אדרי חי בברלין מאז שנת 2015, שנה לאחר שסיים את לימודי המשחק בישראל. "בהתחלה חשבתי שאמצא את מקומי בתיאטרון פרינג'", הוא מספר. "למדתי דברים אחרים וחשבתי שמשחק כאן לא יעבוד בשבילי, ואני מרגיש כי עולם המשחק מצא אותי חזרה. הגעתי דרך המלצות של חברים לסרט, ואני חושב שגרמניה נמצאת במצב שהיא מקבלת אנשים שנראים ונשמעים כמוני, מה שלא היה לפני 8 שנים כשהגעתי. הדבר המצחיק הוא שלעולם לא שיחקתי ישראלי בפרויקטים שעשיתי בברלין, קיבלתי הרבה שמות גרמניים. אני אף פעם לא הישראלי וזה נהדר".
אחת הסצנות החזקות יותר שבן משתתף אדרי היא זו שבה דניאל מתמוטט במועדון ממנת יתר של ג'י (GHB), סם נפוץ בקהילה הגאה המוכר בחברה הכללית תחת השם "סם האונס", הגורם לתחושת אופוריה ועלייה בחשק המיני. בסצנה המדוברת דניאל נשכב על הרצפה חסר הכרה ומפונה מהמקום על ידי חבריו. "סצנת ההתעלפות הייתה אחד האתגרים הגדולים שעשיתי כשחקן", הוא נזכר. "צילמנו את זה כל כך הרבה פעמים. אחרי שצילמנו את הסצנה הזו צילמנו סצנה במונית שבה הייתי גמור לחלוטין וממש הרגשתי ככה. אני לעולם לא אשכח את היום הזה. הסצנה הזו מגיעה אחרי שלושה ימים של מסיבות והמטרה הייתה להראות איך אדם נראה ככה וכמה מכוער זה יכול להיראות מהצד".
אבל מהצד השני, בסצנות אחרות מראים גם את הצדדים החיוביים של הסמים ואת ההנאה שהם גורמים.
האנס: "הסמים נמצאים בכל מקום בברלין, זה חלק מרכזי מהסצנה הגאה שאני מראה, ורציתי להראות את שני הצדדים של הסמים. מצד אחד דניאל כמעט עומד למות כי לקח מנת יתר, זה קורה הרבה ורציתי להראות את ההשפעה של ג'י כי מעולם לא ראיתי אותה בסרט עלילתי. זה יכול להיות מאוד טראומטי לאנשים שמגיעים למועדון. סמים יכולים להיות מסוכנים ואנשים מאבדים את עצמם, אבל רציתי גם להביא את הצד הטרנספורמטיבי של סמים, כשאנשים משוחררים ושמחים יותר מהרגיל. לפעמים הם לומדים שאם הם יכולים להתנהג בצורה כזו, הם יכולים לשמוח כך גם ללא הסמים".
מוריץ בהתחלה לא רוצה להסניף ולעשות סמים, אבל הוא נכנס לתוך זה כדי להיות חלק מהחבורה.
אבירן: "לגייז לא היו הרבה מודלים וסגנונות חיים ללכת בעקבותם כמו סטרייטים, אז אנחנו היינו צריכים להמציא את הדרך שלנו פשוט באמצעות לחיות אותה. סמים הפך אצל רבים לחלק מהמסע".
האנס: "לפעמים זה נראה כאילו עשינו מסיבה גדולה בסט ואנשים עשו סמים, אבל למעשה קמנו כל בוקר מוקדם והכל היה מתוכנן מראש. היה חשוב לי לחגוג את החיים בסרט, זו הייתה עבודה קשה להבין איך 'להיות מסטול' מרגיש ואיך להשיג את הסיטואציה הזו כשאתה פיכח".
נושא נוסף שהסרט עוסק בו הוא דימוי הגוף בקהילה הגאה. מוריץ משנה את התספורת שלו כשהוא מגיע לברלין, מתאמן ובודק את המראה שלו במראה שוב ושוב.
האנס: "אני חושב שגוף זה דבר מאוד מרכזי בקהילה. רצינו להראות גם גוף יפהפה ולגרום לקהל את הרצון להיות חלק מזה, את האפקט של סמים ואקסטזי כשאתה מרגיש סופר טוב, כמו בסצנה שבה כולם רוקדים במקלחת. באותו הזמן מוריץ מדבר על כפות הרגליים שלו, שלא טובות מספיק. דניאל בודק את גודל האיבר של מוריץ. בכל סצנה יש משהו לגבי גוף, היה חשוב לי להראות את העניין של הנמשים על העור, את אי השלמות שלו, השבריריות שלו".
אם מדברים על מין, השוט הראשון בסרט הוא של איבר מין. זה לוקח אותך למקום מסוים, אבל לאחר מכן אתה לא מראה את זה שוב.
"זו הייתה החלטה בחדר העריכה, פשוט שמנו את זה בהתחלה וזה עבד טוב כדי להיכנס לאווירה של הסרט. זה נכון שהסרט לא מפורש באופן פורונוגרפי כמו שהסצנה הראשונה מראה, אבל הוא מפורש בדברים אחרים באופן מפורט. האיבר בהתחלה הוא רפרנס כשהם מדברים על גודל בגוף, על גבריות ושרירים. להביא קצת קונטרסט כי הרגע הראשון בסרט הוא מציצה, ומשם הם מחבקים אחד את השני וזה נהיה רגע רומנטי שבו הוא אומר 'תודה שעברת לברלין'. רציתי להביא את שני הדברים זה לצד זה – סקס טכני יחד עם הצד הרומנטי".
אתה גם עוסק בסרט בנושא נזילות מינית. מוריץ מתחיל בתור הומו אבל עושה סקס עם נשים במהלכו.
"זה קצת אוטופי. יש מקומות בברלין שבהם מנסים לחיות כמו בברגהיין, שהיה מועדון גייז בהתחלה, אבל בגלל כל ההייפ סביבו שכולם רצו ללכת אליו נהיה מועדון של כולם. ככה הסטרייטים לוקחים קצת מרוח החופש של המקום. אנחנו לא שם עדיין, במקום שבו אנחנו לא חושבים בקופסה, אבל במקומות רבים בברלין במהלך הלילה וסופי השבוע זו המציאות וזו הסיבה שכל כך הרבה אנשים באים לכאן. בהתחלה מוריץ אומר שהוא גיי, אבל בסוף אני לא יודע אם הוא עדיין מגדיר את עצמו כך. המעבר מתרבות גאה של לפני 20 שנה להבנה מודרנית של מגדר ומיניות זה משהו שאהבתי להראות".
הסרט הוקרן במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין ועכשיו מגיע לתל אביב. איך זה להתקבל עם הפיצ'ר הראשון שלך לפסטיבלים יוקרתיים כאלה ואיך זה מרגיש שהוא מוקרן בישראל?
"אני מאוד נרגש להקרין את זה בת"א, מעולם לא הייתי בה, למרות שיש לי הרבה חברים שם. בהתחלה הייתי ממש נרגש לראות איך אנשים מרקעים שונים מגיבים, כי יש להם פרספקטיבה שונה על העיר ברלין. בציריך אנשים מלאים בחרדה ממנה ובלונדון הם ממש מתגעגעים לחופש הזה שיש בברלין, כי שם כבר אין את זה. נקווה שברלין תישאר כזו ולא כמו ערים רבות אחרות שבהן הקהילה נמצאת באיום".
הסרט "נסחף" מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין נועזות וערום.
לרכישת כרטיסים להקרנות הסרט בפסטיבל:
יום ראשון 24.12 בשעה 21:00 המרץ 2 ת"א
יום חמישי 28.12 בשעה 22:30 בסינמטק ת"א