>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מאז ומתמיד ג'ייסון דנינו הולט היה אאוטסיידר. הוא אף פעם לא קיבל יותר מדי פרגון מהתקשורת וגם לא מהקהילה הגאה, אליה הוא משתייך. כרגיל, אלו שמצליחים לעשות את זה בחו"ל, ועוד בגיל כך צעיר, זוכים ליחס אמביוולנטי כאן בארץ. אולי זה משהו בפסון, משהו באהבה העצמית, בדרייב או בשאפתנות, שהפכו אותו לשנוי במחלוקת. מאז שעלתה הסדרה "מחוברים" לפני כחודש, מתחילים להרגיש שינוי בגישה וביחס אליו. לראשונה הקהילה זוכה לנציגות "מחוברת" משלה וג'ייסון מצליח לספק את הסחורה ולהיכנס עמוק ללבבות רבים. אפשר בהחלט לקרוא לו גיי אייקון בהתהוות.
אני פוגש את ג'ייסון שבוע אחרי שצילם את המונולוג האחרון שלו, אחרי שנה אינטנסיבית בה תיעד את חייו מול המצלמה. הוא נראה שונה. מעבר לכך שבלוריתו המתנפנפת קוצצה ונשרפו כמה קילוגרמים, עליהם קיטר באחד הפרקים, ניכר כי יושב מולי אדם שעבר תהליך ארוך ומתיש. "הדברים לא באמת משתנים", הוא טוען, "השתניתי הרבה במהלך השנה שצילמתי, אבל מצד שני זה לא הופך את הבאסות לפחות באסות. אני עדיין אני, עם הדיכאונות שלי עם החרדות שלי עם הגאווה שלי. אני כבר מספיק זמן בתעשייה הזאת כדי להבין את הדינאמיקה הזאת, זה שאתה על שער של עיתון זה לא משנה שום דבר. אז כן, אני מרגיש חשוף יותר. יעבור".
פגיע יותר?
"תמיד. אני כל הזמן מתעסק עם חומרים שיש להם מטען נפיץ ופגיע. כל הצגה שאני כותב, הסרט על אימא שלי".
אבל אתה בטוח מרגיש יותר פופולארי עכשיו, יותר נחשק.
"דווקא לא. ככל שאתה יותר חשוף ככה אתה מאיים יותר. נראה לך שאני יוצא לשתות משהו בבר מישהו מתחיל איתי? אין לי בעיה להתחיל עם אנשים, אבל עדיין אומרים לי הרבה לא. הרבה חושבים לעצמם מה אני צריך את כל הדרמה הזאת. יש לזה גם מחיר".
ג'ייסון בוגר מגמת תיאטרון בתיכון לאומנויות "תלמה ילין", ובתור אחד שגם למד שם, אני יכול להעיד עד כמה יציאה מהארון במוסד הזה מתקבלת בחיבוק גם מהמורים וגם מהתלמידים. "זה היה החלום הראשון שלי שהתגשם. מאוד רציתי ללמוד שם", הוא מספר, "השאלה הייתה לאיזו מגמה אני הולך ב'תלמה', כי הייתי ילד רקדן כזה שההורים לקחו אותו לכל מיני בלטים וכאלה, וניגנתי חצוצרה קלאסית חמש שנים וגם אבא שלי צייר והייתי מצייר איתו כל הילדות בסטודיו. אני זוכר שהגעתי לערב היכרות עם בית הספר, שבו הציגו לנבחנים החדשים טעימות מכל המגמות, ובקטע של מגמת מחול היה ריקוד של גברים שזו הייתה ממש חוויה מכוננת של 'וואו, ליד זה אני הולך ללמוד'. הכי היה לי קראש בשנייה על אחד מהם, שלימים – ובמקרה שלי זה היה ממש כמה ימים – היה הראשון שלי. אין הרבה בתי ספר כמו 'תלמה', זה היה המקום הבטוח להיות בו מחוץ לארון, למרות שאני הייתי מחוץ לארון כבר בבית ספר יסודי, בית הספר לטבע".
אז מתי בעצם הבנת שאתה כנראה גיי?
"אני חושב שידעתי תמיד. כבר מגיל חמש אולי. אני זוכר את המשיכה, היא לא בהכרח מינית, אפילו לא ארוטית. אני זוכר שהיה לי קראש על דילן מ'בברלי הילס 90210'. התחפשתי לדילן בכיתה א', משמע הייתי מאוהב בו כבר אז. הייתי מאוהב במורה שלי לספורט ובמדריך טיולים".
ומה הייתה ההתנסות המינית הראשונה שלך?
"זו שאלה מאוד אישית".
קצת מוזר שאחרי עונה שלמה של "מחוברים", פתאום אתה נבהל משאלות אישיות.
"אבל אתה יודע, לקח לי הרבה מאוד זמן לסמוך על האנשים שיצרו את הסדרה. יש גם משהו קצת שורף, אולי שורף זו מילה קשה מדי כי אני לא מרגיש שרוף, אבל אני מרגיש מאוד חשוף ונראה לי שזכותי לכסות מקומות מסוימים".
העניין הוא שג'ייסון כבר שיתף בראיון למוסף גלריה של עיתון הארץ, שבגיל 13 היו לו אינטראקציות מיניות עם גברים מבוגרים. "הייתי בן 13 או 14, ושיקרתי כמובן בקשר לגיל שלי", הוא סיפר באותו ראיון. גם באחד מהפרקים של "מחוברים" הוא מתוודה בפני חברתו על החוויות עם אותם גברים מבוגרים ועל הסמים שהם סיפקו לו, ומשחזר אונס שעבר בגיל 16. "אני יכול לספר לך שמאז השידור של הפרק, אפילו הודעת התנצלות אחת לא קיבלתי מאותם גברים", הוא משחרר אחרי שאני משדל אותו לפתוח את הנושא הכאוב.
ואתה מתחרט על ההתנסויות האלה?
"אני לא מבזבז זמן על חרטות. כשאתה בתקופה מעצבת זהות, אתה צריך חיבוק והרמה ושיגידו לך שאתה מוצלח. הטעות היא שאתה ילד בן 14 ואתה מקבל את החיזוק שלך דרך המיטה, אתה לומד משהו לא נכון לגבי עצמך. הלגיטימציה של 'הוא רוצה ואתה רוצה' היא אשליה והיא אשליה ממש מסוכנת. אני יודע שבן ה-14 שעכשיו קורא את זה בטח אומר 'יאללה יאללה' כי זה מה שאני הייתי אומר אז, ובגלל זה האחריות היא על הצד המבוגר".
אבל לצערנו הצד המבוגר לא תמיד לוקח אחריות.
"אז אולי הגיע הזמן להפעיל סירנות. מה שבטוח הוא שחייבים להשמיע קול, כי הקול הזה לא יבוא מהילד בן ה-14 ולא מהגבר בן ה-40. הוא יבוא מאותם ילדים שהיו שם והתבגרו ומהחברים של אותו גבר שיודעים על מעלליו המיניים. השיחה הזאת צריכה להתחיל בסלון, דבר ראשון, ואז לעבור לכלי התקשורת".
הבעיה היא שהרבה מאותם גברים מבוגרים מרגישים שהם משתייכים לקבוצה לגיטימית בתוך הקהילה. כמו שיש כאלה שנמשכים לשריריים או לנשיים אז יש את אלו שנמשכים לנערים.
"אני חושב שאותו גבר שמשכנע את עצמו שהילד רוצה את זה והוא לא עושה שום דבר רע, הוא חתיכת אפס פחדן עם זין קטן – בין אם לא פיזית אז לפחות מנטאלית – עם הערכה עצמית כל כך נמוכה, שהוא צריך ילד בן 14 שיעריץ אותו. מדובר באדם אומלל. בטוח. הייתי אומר שאני מרחם עליו, אבל אני לא".
אחרי שסיימנו עם ה'ניים דרופינג' של מורים והחלפת חוויות מימי אותו תיכון אהוב, המשכנו לרכב על הטיים ליין הקצר, אך המרשים למדי שלו. כבר בגיל 15 היה לו סוכן, עובד מחפוד ז"ל, "איש סוער עם השפעה סוערת עליי אז", הוא נזכר בגעגוע, "הייתי מאוד חדור מטרה לדבר". את הקריירה הטלוויזיונית שלו הוא החל כמנחה בתוכנית נוער בערוץ 1 ובערוץ ניקולודיאון לצד רוני (סופרסטאר) דואני. חודש לפני סיום לימודי התיכון, הוא מצא את עצמו מנחה ב-MTV אירופה. בהמשך הוא הלך ללמוד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, כשבמקביל תפקד ככתב חוץ של גיא פינס והמשיך להנחות תכניות שונות בערוץ 24. ג'ייסון גם כתב וביים שני מחזות "ליידי טוויסטד" שהוצג בפסטיבל ישראל ו"לב" שהוצג בפסטיבל עכו. בתוך כל זה, הוא גם הספיק לצלם סרט תיעודי, "שנטי ומרטין", על עזיבתה של אמו את הבית, והתהליך הרוחני שעברה בהיותו נער צעיר.
גם בסרט וגם לאורך הסדרה אנו נחשפים לכעס הרב של ג'ייסון לאימא שלו. בעוד שאימו היא האימא מהחלומות של כל גיי, שהכי מקבלת ומחבקת, ג'ייסון דווקא לא מקבל אותה כמו שהיא: "יש הרבה צדדים בה שקשה לי לקבל. אולי היא האימא האולטימטיבית כשהיא לא אימא שלך", הוא מבהיר. "אני מעריץ אותה, אבל מצד שני יש לנו מערכת יחסים מאוד מורכבת. ואם כבר אנחנו מדברים על יציאה מהארון בגיל צעיר כל כך, זו היא שקלטה שיש לה ילד הומו כשהוא היה בן 5. זו היא שאמרה לאבא שלי 'בסדר, נקנה לו בארביות'. היא אמרה לעצמה 'אוקי, הילד גיי, בוא נתמודד עם זה אנחנו לפני שהוא ייצא מהארון".
ואתה חושב שיש לה קשר ישיר להיותך גיי? אדיפוס עבד שעות נוספות?
"זה ביצים ותרנגולות. אני נוטה להאמין שזה משהו שנולדים איתו. לא נדע".
אתה צריך לכעוס עליה פחות.
"אני באמת כועס פחות. היום אנחנו בקשר הרבה יותר טוב".
במהלך הסדרה אנחנו נחשפים לזוגיות המורכבת בין ג'ייסון לגלעד, שני אנשים מאוד שונים שמאוד אוהבים אחד את השני. קשה להישאר אדישים אל מול התיעוד הבלתי אמצעי והנוגע ללב של האהבה שלהם. לאחרונה הם נפרדו ואני חש מתחת לפני השטח את הבור הגדול והפעור שיושב לג'ייסון על הלב.
אתה וגלעד הייתם מודל לזוגיות מקסימה בין שני גברים, והנה גם אתם נפלתם לסטטיסטיקה העגומה של זוגות הומואים מחזיקים ביחד שנתיים במקרה הטוב.
"אין ספק שזוגיות בין שני גברים ובכלל זה דבר מאוד מורכב. יש פה אלמנט גדול של נדירות. אם יש את הקלישאה על למה הומואים נפרדים – ואני מדגיש, קלישאה – שבגלל השפע והפיתויים לא החזקנו מעמד, זה ממש לא היה המצב".
אמרת בסדרה שהייתה לך אג'נדה מסוימת לגבי מונוגמיה ושבעקבות גלעד היא השתנתה. מה האג'נדה הנוכחית נכון לקיץ 2012?
"לפני גלעד ידעתי שאני רוצה לבחור בן אדם כל יום מחדש, שיש בזה כוח מאוד גדול שאהבה היא בחירה יומיומית. אם אתה מסתכל על זוגיות כמרתון, להיאחז במונוגמיה תוך כדי ניסיון לבנות לך מרתון במשך 40 שנה הוא מיותר. כל זוג שיעשה מה שטוב לו כמובן, לדעתי זה מיותר. הבעיה עם זוגיות פתוחה, לפחות ממה שאני רואה סביבי, זה שהרבה פעמים זה בא ממקום של חזירות. זה קורה מהר מדי, מוקדם מדי וחזירי מדי וזה מכלה את מערכת היחסים. עם זאת, אני חושב שכשאתה עם בן אדם תקופה ארוכה, מצאת פרטנר שאתה רוצה להקים איתו משפחה, אני לא חושב שסקס עם מישהו אחר – לא חזירי, סופר מדובר וכנה – אני לא חושב שהיצר צריך להיות מכשול. אם הייתי במערכת יחסים מונוגאמית כמה שנים והבחור היה בוגד בי, אני מניח שהייתי סולח לו. כדי להימנע מהסיטואציה, אני מעדיף שהוא יבוא ויגיד לי אחרי כמה שנים, שיש בו צורך ואני אגיד לו ללכת על זה".
"ברור שיש פנטזיה על גבר שאף פעם לא יהיה לי הרצון ושאף פיתוי לא יהיה באמת פיתוי, אבל היתרון בפורמט החדש של הזוגיות הוא לפתוח את הקונוונציות הסטרייטיות. סקס מוערך יתר על המידה. אני לא מאמין שזוגיות של 30 שנה קמה ונופלת על סקס. אני מכיר הרבה זוגות שעצם שבירת הטאבו מהנושא, הפך אותם למוצלחים יותר. האובססיה הקצת שמרנית למונוגמיה היא בעייתית".
מה אתה מחפש היום? זוגיות?
"תמיד".
כי אתה בן אדם זוגי במהותך?
"כי אין שום דבר מהנה ברווקות בסיבוב הזה. אני רוצה בית".
באחד הפרקים ג'ייסון יושב במסיבת יום הולדת, שם הוא מנהל דיון סוער עם חבריו של גלעד על ההתאמה ביניהם. החברים גורסים שגלעד יותר חתיך ממנו ושג'ייסון לא מתאים לו. אי אפשר שלא לחוש הזדהות עם המבט המעורער וחסר הביטחון של ג'ייסון באותו רגע. "מעולם לא חשבתי שחבר שלי יהיה חתיך כמו גלעד", הוא מתחייב לי, "זה בכלל לא מה שאני מחפש בגבר, אבל כך קרה. ולכולנו יש חוסר ביטחון, ופשוט זה היה רגע שתיעד את זה".
אבל זה קצת נראה שאתה נהנה לתעד את זה.
"דווקא זה היה רגע שרציתי למחוק".
באמת? גם את חשיפת הישבן שלך שבאה מיד אחר כך רצית למחוק?
"נראה לך? עשיתי מלא כאלה כבר מהפרק הראשון, אבל החליטו לגנוז את כולם ולהשאיר רק את זה".
ועדיין החלק שלך במיוחד מלא בסצנות אינטימיות, שלא נאמר ארוטיות.
"גם אצל גדעון וקתרין יש סצנות ארוטיות".
אבל אצלך זה נראה מכוון. כאילו יש לך איזו שליחות להכניס את הצופים בבית לחדר המיטות של זוג גייז.
"השליחות הייתה להראות את הדבר כמו שהוא באמת. ניקח את הביגוד כדימוי, אז לא היה לשים טי שירט בבית כשחם לנו כי יש פה מצלמה, ומצד שני דאגנו לא להיות מוגזמים. אם נראינו דביקים זה כי באמת היינו כאלה. רציתי להראות הכול בלי פילטרים. זה הרגיש כמו שליחות מהרגע הראשון שהציעו לי להשתתף. השליחות היא גם מה ששכנע את גלעד להיחשף. אני גם רואה את זה קורה עכשיו – כותבים לי בפייסבוק נערים דברים כמו 'אני יושב עם אימא שלי ורואה אתכם איתה וזה משנה לי את החיים'. בזה אני מרגיש שעשיתי את שלי. גם בשביל הקהל הסטרייטי שרואה ואומר 'אה, זה דומה לי ולאשתי'. הריבים מוכרים, הדיאלוגים הם אותם דיאלוגים, יש פה משהו שמאוד שובר את הקלישאה של איך זוג גייז נראה. זה מראה שזה אותו דבר".
אבל זה לא לגמרי אותו דבר. יש בכל זאת קצת תחושה של שתי בנות.
"סליחה?!".
אולי בעיניי סטרייטים זה יכול להיתפס שאתם קצת עושים "סרטים של בנות" אחד לשני.
"אז רגע, חשוב לי לציין שאנחנו לא גברים נשיים, לא שיש לי בעיה עם גייז נשיים, אבל החלטתי לבוא בלי פילטרים, וזה שהרשיתי לעצמי לדבר על עצמי בלשון נקבה בטלוויזיה, זה בא מתוך שחרור מאוד גדול. המציאות היא מורכבת. אתה יכול להיות הכי גבר עם אלמנטים נשיים. הסטרייט שצופה בבית לפעמים אומר 'איך אני מבין את ג'ייסון, גם אשתי כל הזמן אומרת לי לסדר את הבית' ובפעם אחרת ההזדהות תזוז לכיוון של גלעד. מגדר זה דבר מאוד לא מוגדר, והמורכבות הזאת זה בדיוק מה שרציתי להציג".
היום היית יוצא עם גיי נשי, שעושה דראג למשל?
"אני לא אוהב לשלול. נבר סיי נבר. תשמע, גיי נשי זה לא הטעם שלי, אבל אני חושב שבנאדם צריך ללכת עם האמת שלו ולצאת עם עקבים לרחוב אם בא לו ולשים זין על אם הוא הטעם שלי או של מישהו אחר".
ליאון שניידרובסקי ויואב מאיר טענו בראיון ל-mako שקיים קיפוח והרמת אף כלפי הומואים נשיים בתוך הקהילה עצמה. מסכים?
"אני בעצמי הייתי נער מאוד נשי. בגלל שגם יצאתי מהארון בגיל מאוד צעיר זה הביא איתו שחרור ורצון לטלטל ולבעוט, אז הלכתי עם פלטפורמות ועשיתי פן בשיער וצבעתי אותו במלא צבעים ושמתי עיפרון שחור בעיניים. יש הבדל בין עם מי אתה נכנס למיטה לבין איך אתה מתייחס לבן אדם. לגבי המיטה, אין פה קייס, אבל לחשוב לשנייה שאתה יותר מוצלח ממישהו רק כי אתה יותר 'סטרייט אקטינג' זו מחשבה כמעט בזויה".
אחרי שעה שאנחנו ניצלים בשמש התל אביבית, ג'ייסון מדליק את הסיגריה הרביעית שלו, ואני מברר בדאגה כמה הוא מעשן. "מיליון", הוא עונה. מסתבר שבתקופות לחוצות הוא יורד על יותר מקופסא ביום. בג'וינטים הוא כבר לא נוגע: "זה מכניס אותי לחרדות ומאכיל אותי סרטים". אלכוהול זה הסם שלו והוא מודה שהיה רוצה לשתות פחות.
למה אתה לא הולך לחדר כושר כמו כל "גיי סלב" טיפוסי?
"לא בא לי. אני מרגיש שזאת עבדות שאין לי זמן אליה. הלוואי והייתי עושה יותר ספורט, אבל הדבר האחרון שהייתי עושה זה כולא את עצמי בחדר כושר. הייתי עושה יוגה או שוחה".
אבל אתה אומר בעצמך באחד הפרקים "אני לא רוצה להיות פרצוף יפה על גוף מבאס".
"איף, אני לא מאמין שאני צריך להתייחס לדברים שאמרתי. זה נכון, אבל התחלתי לרכב על אופניים, התחלתי לאכול יותר בריא ואין לי שאיפה שיהיה לי גוף של כוכב פורנו. אני מאמין שיש חיבור עמוק בין גוף ונשמה ושווה להשקיע, ניסיתי חדר כושר והיה לי מאמן פרטי אבל אף פעם לא הצלחתי ליהנות מזה. יש אנשים שמתאמנים בשביל עצמם וזה עושה להם טוב, אבל יש אנשים שנהיו עבדים של המערכת – והמערכת היא הקריטריון של גייז למה נחשב לוהט. אנשים שמשקיעים הרבה זמן בחדר כושר ומרימים את האף על מי שלא משקיע את הזמן הזה זה ממש טרן אוף".
אבל היית לוקח את הגלולה שהופכת אותך לשרירי בין רגע.
"מה, הגלולה שהופכת אותך למגה לארד? ברור שכן. מי לא היה לוקח אותה?"
ואת הגלולה שהופכת אותך לסטרייט?
"לא, בחיים לא. תחשוב כמה שנאה עצמית הייתה בי אם הייתי עונה לך עכשיו 'כן' על השאלה הזאת".
לא היה רגע במהלך חייך שהתבאסת שאתה גיי?
"לא. באמת שלא. אפילו לא שנייה. זו זכות גדולה להיות מי שאתה. גם הידיעה הברורה הזו שתהיה לי משפחה ויהיו לי ילדים".
איזה סטריאוטיפ על הקהילה הכי מפריע לך?
"סטריאוטיפים בעיקרון מפריעים לי. לא כל ההומואים נשיים. לא כל ההומואים רגישים יתר על המידה. לא כול ההומואים מטפחים את עצמם. יש הומואים במונוגמיה. יש הכול מהכול".
ומה מפריע לך בתוך הקהילה?
"כל הנושא של נראות נשאי איידס וקבלה גלויה בקהילה. מגמה שהתחילה בקמפיין האחרון והמאוד חשוב, באופן מפתיע רק בשנה האחרונה חברים באו והתוודו בפני שהם נשאים. זה נושא שחייב לצאת לאור ולקבל, לפני הכול, חיבוק. אין מספיק דיבור על זה ויש הרבה יותר מדי פחד. אין לי ספק שמה שהופך את החוויה של להיות נשא איידס ליותר קשה, זה פחות העניין הבריאותי אלא יותר העניין החברתי. המוקצות הזאת בתוך הקהילה זה פשוט עניין שערורייתי. זה פרימיטיבי ומסוכן וחייבים לעשות משהו בקשר לזה. צריך לדבר על זה ולהעניק לזה מקום".
מה לגבי מין בטוח? אתה חושב שבקהילה יש מספיק מודעות לעניין?
"זה עוד דבר מ-ז-ע-ז-ע. הזילות בדבר הזה, אני לא מבין את ה'אפשר בלי קונדום?'. אני חשבתי שאנחנו כבר לא שם. זה טרן-אוף בעיניי וכבר קרה שלא היה זיון בגלל זה. עצם הוויכוח על זה אבסורדי בעיניי".
ראית קהילות גייז שונות בעולם. לאיזה שינוי אתה הכי מאחל בקהילה בעתיד?
"אני מקווה שעוד 20 שנה יהיה כאן מגניב להיות גיי מבוגר. הייתי בסן פרנסיסקו עכשיו ואמרתי 'וואו, וייז'ה לנד', אבל בקטע מגניב. גברים בני שבעים מתקרחנים במסיבה. שם לא מעניין אף אחד להעביר ביקורת על הגבר בן שבעים שמתקרחן במסיבה. שיעשה מה שבא לו. שם זה באמת מקום של קבלה אינסופית, ופה עדיין מפחיד לגיי להתבגר. אין הרבה גברים מבוגרים בבארים ובמסיבות, וכל ההומואים בני השלושים-ארבעים, ותסלחו לי, הם תיכף יהיו שם גם. הספקטרום צריך להתרחב עם הזמן. אני חושב שבימינו להיות גיי בגיל השלישי זה סופר מבאס, אבל אני אופטימי לגבי העתיד".
את ההצגה החדשה שלו, "אדיפלית", שתעלה מחר (1.8) ב"צוותא" בתל אביב, הוא כתב וביים בהשראת המיתוס האדיפלי. ההצגה היא הומאז' קאמפי במיוחד לפדרו אלמודובר, הגיי אייקון שלו. "חבורת השחקנים הכי מוכשרת שפגשתי מעודי", ג'ייסון מצהיר כמו אבא גאה, "לעומת המחזות הקודמים שלי שהיו מוכנים מראש, פה המחזה נכתב תוך כדי תהליך החזרות. התחלנו לעבוד על ההצגה לפני שמונה חודשים ומאז המחזה עבר מלא גלגולים ואימפרוביזציות, וככה יצא ההומאז' הזה". ההצגה היא מולטי מגדרית, להגדרתו. "אמנם אין בה אף דמות של גיי, אבל כל ההצגה הזאת היא הומו אחד גדול". גם המחזה הראשון שלו "ליידי טוויסטד" שעלה בפסטיבל ישראל מתחיל לרוץ שוב בתיאטרון תמונע בספטמבר. כמו שזה נראה, אנחנו הולכים לראות ולשמוע מג'ייסון עוד רבות בעתיד. אפשר לומר שהוא די בלתי ניתן לעצירה.
אז החלום הוא להיות במאי?
"ממש לא. החלום הוא להיות מולטי. לגדול בכל תחום".
במרכז המחזה עומדת דיווה מיוסרת בת 50. מה שאוטומטית זרק אותי לאובססיה משותפת שלו ושלי – מדונה. ג'ייסון פגש את מדונה וראיין אותה בשנה שעברה, כחלק מקידום הסרט האחרון שלה, "W/E". את המפגש עם מדונה הוא מגדיר פסגת השאיפות: "כשהתחלתי את MTV אז כולם שאלו אותי 'את מי אתה חולם לראיין?', ותמיד אמרתי מדונה".
מה היה הדבר הכי מרגש במפגש איתה?
"להסתכל לה בעיניים. בעיניים שלה אתה מבין הכול".
אני לא מבין איך הצלחת בכלל לדבר כשהעיניים שלה שורפות אותך.
"בקושי רב. הגעתי מאוד מאוד מוכן, בדרך כלל בראיונות אני סומך על יכולת אילתור, אבל פה אמרתי 'אל'. זה היה אמור להיות חמש דקות שהיא האריכה אותם לעשר, כי אחרי חמש דקות שלא דיברתי על הסרט שלה היא אמרה לי: ?Can we talk about my fucking movie".
אחרי שהגשמת את החלום, לא נשארת עם ריק?
"אני לא חווה את זה ככה. אני חייב להאמין שנשאר עוד הרבה ושיש עוד דרך ארוכה. עכשיו הדבר הבא זה להתחבר איתה. כשהייתי ילד חלמתי לפגוש אותה וזה היה מופרך, אז למה שעכשיו אני לא אחלום שוב משהו מופרך שאולי במקרה עוד עשר שנים יתגשם".
אז את מי עכשיו אתה הכי רוצה לראיין?
"ביונסה. בעצם, אותה אני מעדיף לראות מופיעה".
טוב, זה לא בשמיים. עלה על מטוס ותראה אותה מופיעה.
"זה נשמע ככה קל, אבל אני מחויב לכל כך הרבה דברים".
מתי פעם אחרונה היית בחופש?
"חופש אמיתי? איף, שנים. שולחים אותי לחו"ל מפינס אבל זה יומיים שלושה תמיד. גם בחופשה האחרונה בסיני אז כתבתי את המחזה הראשון שלי, חופשה לפני זה בסיני צילמתי את אימא שלי. אני חייב לדחוף עבודה גם לחופש, כי העבודה היא חלק מהמהות שלי".
מה הקונסטלציה האולטימטיבית שלך למשפחה משלך?
"שני אבות ותאומים והשלישי יהיה מאומץ. זה בטח לא יקרה בעשור הקרוב, אבל זאת השאיפה".
ועד אז סטוצים זה מחוץ לתחום?
"ברור שלא, וברור שאני נהנה, אבל זה לא שאני אומר 'איזה כיף, התגעגעתי'. להיפך, אני אומר 'איף'. עצם החוויה של גבר זר זה באמת 'איף' ובגלל זה גם אין הרבה".
ועם אישה שכבת פעם?
"אהה... לא לגמרי. היו כל מיני עניינים, בכל מיני דינאמיקות שמשכו לשם, וזה כן היה כיף, אבל אני תמיד אומר שזה תלוי בבחורה הנכונה עם התעוזה שתחליט שזה קורה וזה יקרה".
אז למה זה לא קרה עד היום?
"אני חושב שכשאתה יוצא מהארון בגיל מאוד צעיר ואתה מניף דגל, מאוד חשוב להיאחז בדגל הזה מאוד חזק כי יש מחיר שאתה משלם. אני חושב שכעבור יותר מעשר שנים מאז שיצאתי מהארון, אני יכול טיפה לשחרר מהדגל הזה ולהתבונן ולשאול 'מי אני?'. יש סקאלה הרבה יותר צבעונית מסטרייט או גיי, ואני חושב שהמשיכה שלי לנשים שעוד לא באה לידי ביטוי, אני צריך לתת לה מקום ולגיטימציה. זאת מגמה של השנתיים האחרונות, שבהן נראה לי מופרע פתאום שאני לא חוקר את הדבר הזה. אני רוצה לדעת שהצלחתי לתפקד וליהנות".
בשביל מה?
"שמע, אני מעריץ נשים. כל השחקניות שאני כותב להן הן נשים יפות בטירוף. יש לי עניין עם נשים ואני חושב שאני צריך לחוות את הדבר הזה. אני מדמיין מכניזם שהוא ה'דיפולט' – זה צריך להיכנס לזה כמו מן פאזל. אין סיכוי שאני אגיע לגיל שמונים בלי להיות עם כמה וכמה נשים".
וזוגיות עם אישה?
"אני בספק. זה יפתיע אותי מאוד, למרות שהחיים מפתיעים".
ומה עם המשחק האהוב על הרבה מחברי הקהילה 'הפל את הסטרייט'?
"לא, איף. הייתי שם. משעמם, הכי מתיש. אין יותר שנאה עצמית מאשר לבזבז חודשים על גבר, שגם אם בסוף תשכב איתו הוא בחיים לא יהיה שלך".
אז מה, לסטרייטים אין סיכוי איתך?
"אני אגיד את זה ככה: לכולם יש סיכוי איתי, תלוי בגודל ה... נשמה שלהם".
