השנה היא שנת תשמ"ב (1982), התאריך א' באלול יום מרגש בחיי, אני עולה לכיתה א', בתלמוד התורה "יסודות". המורה מקריא רשימה של עשרים וחמישה שמות, ובין השמות מופיעים גם שני ילדים העונים לשם: יוסי וישי.
שמונה שנים למדתי יחד עם ישי שליסל, חלקתי איתו את אותו המרחב, נסעתי יחד עמו בהסעה של התלמוד תורה ובמהלך השנים הללו הבחנתי, כי ישי הוא היה ילד מורכב. חכם מאוד על גבול הגאונות ופה מפיק מרגליות מחד, אך מופנם עד מאוד, מסתגר בכיתה בזמן ההפסקות, ממעט להתחבר עם ילדי הכיתה, ומגיב בחוצפה מתוחכמת למורים מאידך.
השנים חלפו, סיימנו את הלמידה באותה הכיתה, כל אחד הלך לדרכו, על פי הישיבה שבחר ללמוד בה. לא פגשתי מאז את ישי, ולמעשה שמו פרח לחלוטין מזיכרוני.
יוני 2005 – פריצה לשידור: "דקירות במצעד הגאווה בירושלים, הדוקר הוא חרדי ושמו ישי שליסל", מה? הופתעתי! חברי לספסל הלימודים עשה מעשה כזה? הרי חינכו אותנו כל הזמן על הערך החשוב ביותר "ואהבת לרעך כמוך", בכל מקום בתלמוד תורה מופיעים עשרת הדברות והדיבר "לא תרצח" זועק מתוכם.
כשהוא נשפט ונכלא לעשור הייתי בטוח שהוא ילמד את הלקח, ושהמערכת תדע איך לטפל באיש המהווה סכנה כה חמורה. לא חלמתי בחלומות הכי הזויים שלי, שאדם שעשה מעשה נוראי שכזה, ישוחרר סמוך למצעד הגאווה 2015 ולא ירחיקו אותו מאזור ירושלים בצו מיוחד.
יולי 2015 – פריצה לשידור: "דקירות במצעד הגאווה בירושלים", שוב שליסל תהיתי? לא, לא יכול להיות אמרתי לעצמי, הוא למד את הלקח שלו ובטח עשה חשבון נפש בכלא, שם נזכר איך המורים שלנו בתלמוד תורה לימדו אותנו, כמה חשוב לאהוב את האחר.
הדמיון בין תמונות הדוקר מ-2005 לדוקר מ–2015 כבר לא השאירו לי מקום לספק, כן זה אותו אחד, שוב חברי לכיתה הוא הדוקר!
ואכן לא חלף זמן רב והחשש הפך למציאות, אלא שהפעם התמונות מזירת האירוע מחרידות אותי יותר. המבט בפניו עת הוא מניף את הסכין מתוך מטרה לרצוח, כן כן, לרצוח, לא ניתן לומר שום דבר אחר.
איך זה שלמדתי שמונה שנים באותה כיתה עם אותו דוקר, שנינו שתינו בצמא את דברי המורים וחונכו על הכלל הגדול שאמר הלל הזקן, כאשר הגיע אליו אדם וביקש ממנו "רבי למדני את כל התורה על רגל אחת". ענה לו הלל הזקן, זו היא התורה על רגל אחת: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", כן גם אם הוא שונה ממך, בצבע עורו, במינו, בגזעו ועוד. נכון שלא למדנו שיש לאהוב גם את זה השונה מאתנו בנטייתו המינית, זה הרי תלמוד תורה ואסור לדבר על זה שם. אבל, גם אדם עם נטיות שונות הוא עדיין בחזקת "רעך", גם אותו יש לאהוב ולהתייחס אליו כשווה בין שווים.
מחר אלך לבית הכנסת לברך "הגומל", על כך שישבתי באותה כיתה במשך שמונה שנים עם רוצח בפוטנציה.