קוראים לי יובל סיני, תלמיד כיתה י' בבית הספר התיכון "בליך" ברמת גן. בלשון, כחלק מעבודה שמרכיבה את הבגרות, התבקשנו לכתוב מאמר עמדה על נושא שכואב לנו במדינה, שאנחנו מרגישים שהוא שגוי ולא צודק. נושא המאמר שלי, שבו השקעתי שבועות ארוכים, הוא הכפייה הדתית הנוראה על הקהילה הלהט"בית בנושאי הכרה, נישואים, אימוץ, פונדקאות ואמירות נוראיות כלפי חברי הקהילה. כילד למשפחה גאה, שמורכבת בתוכה משני זוגות הומוסקסואלים, שקרובים אליי מאוד, החלטתי שאני לא מוכן לשתוק עוד. אינני הומוסקסואל ואינני לוחם במאבק זה למען עצמי, אני לוחם במאבק זה בשביל חבריי ומשפחתי, בגלל חשיבותו של הנושא, בגלל שמוטב לנו לשאוף לצדק ולליברליזם נכון.
>> "ואז אבא שלי אמר לי רשמית: את לא הבת שלי"
>> הישראלי שנכנס לרשימת 100 הרווקים הגאים השווים בעולם
האמצעי הבסיסי ביותר להנחלת ערכים צודקים, שוויוניים, הגונים וחשובים הוא חינוך, ואם מדברים על חינוך, נקדיש מספר שניות לשר החינוך ולמפלגתו. מציטוטיהם של חברי הכנסת החברים במפלגתו של שר החינוך: "חמור יותר ממעשי בהמות", "קבוצה של סוטים", "חולים", "לא נורמלים", "הורסי עולם", והנורא ביותר מספר 9 ברשימת הבית היהודי, בצלאל סמוטריץ' שאמר ללא בושה "אני הומופוב גאה".
רוב גילויי ההומופוביה נובעים מבורות ומפחד ולא רק משנאה
כששאלתי את ערן, חבר טוב שלי שיצא מהארון לפני 3 שנים, על ההרגשה שלו לשמוע בתחילת דרכו את השימוש הגורף של המילה 'הומו' כגנאי במסדרונות בית הספר ובכל מקום, הוא ענה לי: "הייתי נרתע. מאוד. בכל פעם מחדש, זה היה נותן לי תזכורת לגבי עצמי - אולי אני לא שווה מספיק? אולי אני לא נורמלי? איך אני יכול לשתף את עובדת אהבתי לגברים כשאנשים משתמשים בזה כמילת גנאי? זה פשוט לא יוצא מהראש וכואב".
אז לי כואב בשבילו, ובשביל אותם נערים ונערות. הם שומעים במסדרונות בית ספרם דברים דומים לאלו, וחשים את ההרגשה הכי רחוקה ממרחב בטוח ומוגן. הם מרגישים שמערכת החינוך לא מסוגלת לספק להם אותו. אז איך מתקנים? כיצד פועלים? שוב, הכל מתחיל ונגמר בחינוך. המסר החיובי של הבנה, סובלנות ופלורליזם צריך וראוי להיות מועבר בצורה הרבה יותר מורחבת על ידי משרד החינוך, זאת מתוך תפיסה תמימה שרוב גילויי ההומופוביה נובעים מבורות ומפחד ולא רק משנאה.
בנוסף, במהלך 10 שנות לימודיי, לא נתקלתי מעולם בדמות גאה. לא הוסבר לי ולא קיבלתי ידע מעולם על אותה קהילה גאה. לא היה ולו איזכור קטן לנושא. אם המורים יפתחו את הנושא והנושא ידובר בכיתות כבר מגיל צעיר, אם בספרי הלימוד תוזכר גם "המשפחה החדשה", שמורכבת מהורים חד מיניים, ולא רק המשפחה ההטרוסקסואלית ה"רגילה". אם באזרחות, במורשת ישראל, בספרות, בהיסטוריה ובשאר המקצועות יוזכרו דמויות גאות, ששינו, והשפיעו, שאפשר ללמוד מהם, הדבר יוביל לבטח לשינוי התפיסה הכללית.
משרד החינוך מוכרח להכניס לתכנית השנתית תכנים נגד הומופוביה
המסקנה החד משמעית והמתבקשת היא שמשרד החינוך, בעזרת שר החינוך או לא בעזרתו, מוכרח לאמץ ולהכניס לכל התוכניות השנתיות המועברות לתלמידים, למורים, ליועצות, למנהלים והמחנכים, למפקחים ולרכזים גם תכנים נגד הומופוביה. על משרד החינוך לקחת אחריות ישירה על העברתם של התכנים הללו, ולא להשאיר את הסוגיה לפתחן של הרשויות המקומיות, להחליט אם ובאיזה מינון לקיים מערכי שיעור שכאלו, משיקולי תקציב או משיקולי עמדת מקבלי ההחלטות בעיר. אך ורק כשזה יקרה, תהייה תקווה לעתיד ורוד יותר, לעתיד צבעוני יותר.
אני קורא לבני הנוער, גאים וסטרייטים כאחד, התאחדו והילחמו יחד כנגד השנאה, האלימות והפחד, הפגינו ערכים של אחווה, שלום, קבלה, שמחה ואהבה. אני קורא לכל הקשורים למערכת החינוך ואחראיה, לכל הגורמים במערכת, עמדו איתנים במאבק נגד ההומופוביה, המפתח למאבק החשוב הוא חינוך. חינוך נכון יכול למנוע את הקריאה הבאה, את ההעלבה הבאה, את האלימות הבאה, את הנידוי הבא, את השנאה הבאה ואף את הרצח הבא. עמדו איתנים וחזקים על אף הקושי שבדבר ועל אף המתנגדים הרבים בדרככם, כנגד ההדרה, האפלייה, הדחייה, ההשפלה והצער, עמדו איתנים למען קהילת הלהט"ב ולמען נוער להט"ב במערכת החינוך בפרט. אני סטרייט ואני גאה לעמוד איתן לצד הקהילה הגאה!
>> "לא נותרה עין אחת יבשה": החתונה הגאה של רז ויותם
>> "ההתעסקות האינסופית בשפיכה היא מקום שאני רוצה לעשות בו שינוי"