שמי עומר נחמני, בן 26, קצין במילואים בחיל התותחנים. כשהייתי בן 19, במהלך שנת שירות בפנימייה בבאר שבע ואחרי שנים של ייסורים, הגעתי למסקנה שאני לא יכול להחזיק את הסוד הגדול של הזהות המינית שלי והחלטתי לצאת מהארון. כמו כל יציאה מהארון התהליך היה ארוך ומורכב, אבל למזלי קיבלתי תמיכה עצומה מכל הסביבה הקרובה שלי ולרגע לא הרגשתי חריג או שונה כי אני הומו.
כשהגיע הרגע להתגייס, בחרתי להילחם על העלאת הפרופיל שלי ולהתגייס לשירות קרבי בחיל התותחנים. החלטתי שהגיוס לצבא הוא לא מה שיחזיר אותי לארון ושאני לא מוכן לחיות עוד רגע אחד בשקר או בהכחשה לגבי מי שאני, גם בצבא. שירתתי מדרגת טוראי ועד השחרור שלי כקצין הומו מוצהר בשירות קרבי, והאמת? זה לא פגע בשירות שלי לרגע. הצבא הוא גוף נפלא והוא מצליח לאחד בתוכו את כל החברה הישראלית לא משנה מה המוצא או הנטייה המינית שלך. כשהייתי עם חיילים שלי בשטח לרגע לא הרגשתי שונה: אנחנו לובשים את אותם המדים, אוכלים את אותן מנות הקרב ולכולנו לא נוח באוהלי סיירים בלילה.
השירות כהומו מוצהר הביא אותי למפגש עם עשרות חיילים וחיילות שהתלבטו אם הם בכלל יכולים לצאת מהארון בצבא. הדעה הקדומה והפחד לגבי היכולת להתמודד עם "המקלחת המשותפת בסוף היום" מביאה חיילים רבים להרהר אם הם בכלל יכולים לשרת שירות קרבי. לשמחתי מצאתי את עצמי משכנע פעם אחר פעם את החיילים, שאחרי יום שלם במטווחים הדבר היחיד שמעניין אותך זה לדבר עם אמא וללכת לישון.
אם אמות במלחמה משרד הביטחון לא יכיר בבן זוגי
במהלך כל חודש ינואר נקראתי למילואים בתעסוקה מבצעית בגזרת יריחו בבקעת הירדן יחד עם הגדוד שלי. כשחזרתי הביתה ופתחתי חדשות, ראיתי שביום מיוחד לזכויות הקהילה הגאה בכנסת נפלה הצעת חוק של ח"כ רויטל סויד לשינוי סעיף ההגדרה בחוק חיילים שנספו במערכה. הסעיף הנורא הזה אומר שלגבר יכולה להיות אלמנה, לאישה יכול להיות אלמן, אבל אם כאשר חלילה בני זוג מאותו המין יאבדו את בנם או בתם במלחמה - רק אחד מהם יוגדר כשכול.
קראתי ולא האמנתי. אם אמות במלחמה קצין התגמולים של משרד הביטחון לא יכיר בבן זוגי באופן אוטומטי כאלמן צה"ל וכבעל שכול, גם אם אנחנו ידועים בציבור. יותר מזה, החוק משליך באופן אוטומטי גם על נפגעי פעולות איבה, לכן, אם חלילה הילד שלי ייפגע בפיגוע רק אחד מהאבות של הילד יוכר כשכול.
ישנו את תקדים אדיר שטיינר שנאלץ להילחם כדי שיוכר כאלמן צה"ל לפני 20 שנה, לאחר שבן זוגו דורון ז"ל נפטר בעת שירותו. המאבק המשפטי ההירואי של אדיר היווה תקדים משפטי חשוב במאבק הקהילה הגאה אך בפסק הדין נכתב כי: "אם סבורה החברה במדינת ישראל שיש להכיר ביחסים הומוסקסואליים, ולהעלותם לרמת לגיטימציה של 'משפחה' ואת בני הזוג החד מיניים לדרגת 'בן משפחה', למיצער לפי החוק בו עסקינן, מן הראוי שהדבר יעשה על דרך חקיקה ולא על דרך פרשנות בלתי סלולה שרב בה העקוב על המישור”.
אני אוהב את המדינה, אוהב את הצבא ומוכן אפילו להקריב את חיי למענה, אבל אני לא מוכן לקבל מצב בו המדינה לא מוכנה להכיר בבן זוגי או בילדי כשכולים, רק כי נולדתי עם נטיה מינית שלא מתאימה לחלק ממשלת ישראל. המאבק שלי הוא לא מאבק רק של הקהילה הגאה, הוא מאבק של כל חייל, הוא מאבק של כל מילואימניק ושל כל אזרח ישראלי. ביום הזיכרון הקרוב אני דורש ממדינת ישראל לשנות את חוק המשפחות השכולות, כדי שאוכל להמשיך לשרת את המדינה שלי בגאווה.