"אמא שלי אומרת שבכל יום לומדים משהו חדש, ובאמת, מאז שהתגלתה אצלי הסכרת, למדתי המון. למשל, גיליתי שלמרות שאצל רוב האנשים המחלה מופיעה בילדות (ומכאן מגיע שמה), חלק מהחולים מאובחנים, כמוני, רק בגיל מאוחר הרבה יותר. למדתי על אינסולין ומחטים, משאבות ויסות וספירת פחמימות.
אבל המצב שלי היה עוד יותר מורכב - הייתי בהיריון. בשבוע השישי הלכתי לרופאה כדי לשמוע דופק. היא לא הצליחה לאתר אותו, אבל אמרה שיכול להיות שפשוט מוקדם מדי, וכדאי שאגיע שוב בעוד כמה ימים. אבל עוד לפני שהספקתי לחזור אליה, הגעתי לבית החולים עם חמצת סכרתית, מצב מסכן חיים שקורה כאשר רמת הסוכר נשארת גבוהה מדי למשך זמן ארוך מדי. כבר בתחילת הטיפול במיון, שלחו אותי למחלקת נשים לעשות אולטרסאונד - ושוב לא היה דופק. בשלב הזה, המצב כבר לא נראה טוב.
"זו הייתה ההפלה השלישית שלי. רק כמה חודשים קודם לכן, הפלתי בשבוע 17, ושנתיים קודם לכן הפלתי ממש בתחילת ההיריון. זה היה סיוט, כמו לקלף שוב ושוב גלד מעל אותו פצע. ישבתי בחדר האולטרסאונד ופשוט בכיתי את נשמתי. בעלי חיבק אותי, והיה המום לא פחות ממני. בכיתי שם לא מעט זמן, אבל הייתי חייבת לאסוף את עצמי. אשפזו אותי, ונשארתי בבית החולים חמישה ימים, במשך רוב הזמן מחוברת לשני עירויים: אחד של נוזלים, ואחד של אינסולין, לאיזון רמות הסוכר שהשתוללה בגופי.
"בזמן האשפוז, עברתי הדרכה מקיפה על הסכרת, ממש קורס מזורז. קודם כל, הבנתי שההפלה הזאת קשורה למחלה באופן ישיר. אם אישה סכרתית לא מאוזנת בתחילת ההיריון, ההשפעה על העובר יכולה להיות לא פחות מקטסטרופלית. מומי לב, מומים במערכת העצבים - וגם הפלות. למדתי איך לבדוק ולאזן את רמת הסוכר שלי, באילו מאכלים יש פחמימות (הרבה יותר ממה שחשבתי) וכל מה שצריך לדעת על אינסולין. בעלי חילק את הזמן שלו ביני ובין הבת שלנו, שהייתה אז בת שנתיים וחצי ולא הצליחה להבין לאן אמא שלה נעלמה. בסוג של אירוניה עצובה, יום אחרי ששוחררתי מבית החולים דווקא זיהו דופק באולטרסאונד, אבל הוא היה חלש ולא יציב, ואחרי מספר שבועות ההיריון הסתיים בהפלה טבעית.
מסע של שינוי חיים
"הבנות שלי לא יודעות מה זה לגדול עם אמא שאין לה סכרת, ומודעות היטב למחלה שלי. אנחנו לא מרבים לדבר על המחלה, אבל היא תמיד נוכחת בחיינו. הבנות רואות איך אני בודקת את הסוכר שלי לפני כל ארוחה, ויודעות שלפעמים הוא צונח, ואז אני חייבת לנוח קצת ולאכול משהו מתוק. זו מחלה לא פשוטה, אבל זה לא גזר דין מוות. בטיפול נכון, אפשר לחיות חיים טובים ומלאים - ואפילו ליצור חיים חדשים. אני עדיין במסע לקבל את המחלה באמת, ולמרות שאני מבינה שאין לי מה לעשות כדי לשנות את המצב, לפעמים אני עדיין מוצאת את עצמי כועסת על העובדה שאני סובלת ממנה. יכול להיות שהמסע לקבל את המחלה זה האתגר הכי קשה בהתמודדותי עם הסוכרת. אני חושבת שהוא יימשך זמן רב.
*לפי האגודה לסכרת נעורים (סוג 1) בישראל, המלווה נשים סכרתיות במהלך תקופת ההיריון, נשים אשר חולות בסכרת נעורים ואינן מאוזנות מבחינת רמות הסוכר, מעלות את הסבירות לקיום סיבוכים במהלך הלידה כגון: לידה מוקדמת, לידת וואקום או צורך בניתוח קיסרי ויתר לחץ דם. במסגרת ההיריון, מומלץ לאם הסכרתית לערוך מעקב יומי אחר תנועות העובר ולפגוש פעם בשבועיים את הרופא המטפל. לאחר מאמצים רבים, הצליחה האגודה לפעול לטובת הכנסת מד הסוכר הרציף אשר מסייע לסכרתיות לפני ההיריון, במהלכו ולאחריו לסל התרופות הממשלתי.
* חוה בוילן-נוישטטר היא חברה באגודה לסכרת נעורים (סוג 1) בישראל