הרבה לפני שמיטל וינברגר, 36, הרתה וילדה את בנה הבכור הילל, היום בן ארבעה חודשים, היא חלמה על הרגע שבו תערסל אותו ברוך, תביט בעיניו היפות ותניק אותו. אבל המציאות טפחה על פניה. ניסיונותיה להניק לא צלחו, ותחליפי החלב גרמו לבנה לכאבים.

אחרי כמה שבועות קשים, שבמהלכם נעזרה בתרומות חלב אם מנשים עם שפע חלב ושפע של רצון טוב  – היא החליטה להחזיר לחברה מעשה טוב משל עצמה. יחד עם בעלה אלעד, 32, היא הקימה את "מאמילק" – בנק החלב המקוון הישראלי הראשון.

מורן ויינברנד - תורמת חלב אם2 (צילום: תומר ושחר צלמים)
החליטה לתרום. מורן ויינברנד ובתה לינוי | צילום: תומר ושחר צלמים

שעות של שאיבה כואבת

"הייתה לי פנטזיה מאוד מגובשת לגבי הנקה ולגבי 'האמא הטובה והמזינה' שאהיה", אומרת מיטל. "יש המון מודעות לחשיבות הבריאותית והרגשית של ההנקה, ולא הייתה לי בכלל שאלה או דילמה. היה ברור לי ולבעלי שאניק. אפילו התכוננתי מראש, קניתי סינר הנקה, ביררתי על סוגי משאבות חלב – ומאוד חיכיתי לזה".

אבל כבר בבית החולים, זמן קצר אחרי הלידה, מיטל הבינה שחלומות לחוד – ומציאות לחוד.  "עוד באשפוז אחרי הלידה התחלתי להבין שיש בעיה. הייתי במצב פיזי מאוד קשה, ומהר מאוד נוצרו לי קרעים ופצעים בפטמות".

למרות הכאבים וההתמודדות הלא פשוטה, מיטל לא נלחצה והייתה בטוחה שתצליח להניק. "ממש נלחמתי כדי להמשיך. ידעתי שיש נשים עם התחלה קשה. השלמנו לו עם קצת תמ"ל, וכשחזרנו הביתה הזמנו יועצת הנקה שהמליצה לי לעבור לשאיבה בלעדית לאור המצב. במשך שבועיים שאבתי שמונה פעמים ביום. הפצעים לא החלימו, הייתי שואבת עם דמעות בעיניים, והדם היה מטפטף לבקבוק".

נעמה אייזנברג - תורמת חלב אם (צילום: תומר ושחר צלמים)
"התחלתי לשאוב במיוחד בשבילה". נעמה אייזנברג | צילום: תומר ושחר צלמים

מיטל הקדישה שעות על גבי שעות לשאיבות היומיות, אך הכאבים לא פסקו. "מרוב כאבים לא הצלחתי להחזיק את הילל על הידיים. הרגשתי שהפכתי למכונה: שואבת, מעבירה את הבקבוק לאלעד והוא מאכיל, כי אני לא הייתי מסוגלת. אחרי שבועיים הבנו שמספיק, שאני צריכה לספק להילל גם חום אמהי. גם אלעד וגם אני באים מתחום הנפש, והגענו למסקנה שמגע לא פחות חשוב מחלב אם עבורו. ההחלטה נפלה: עוברים לתמ"ל".

"על גופתי הבן שלי יקבל חלב מאישה זרה"

בשלב הזה החל מסע הייסורים של בני הזוג. הילל לא הגיב טוב לפורמולות השונות, היו לו כאבי בטן והוא פיתח עצירויות קשות. "רק הורים שראו את התינוק שלהם סובל ובוכה מעצירות יבינו את חוסר האונים הנורא הזה", אומר אלעד. "זה היה שלב מאוד קשה, הילד פשוט התפתל מכאבים ולא עשה קקי. ניסינו הכל. חרשנו את האינטרנט, ראינו המון רופאים, החלפנו כמה סוגים של פורמולה, וכלום לא עזר. הרגשתי שאני לא יכול להכיל את זה יותר, זה קרע לי את הלב, ומעבר לקושי הנפשי, היה גם קושי פיזי, לא תפקדתי מחוסר שינה, מרוב לילות של בכי של הילל".

"כולם אמרו לנו שזה הגיל שמתחילים הגזים ובעיות העיכול, ושזה לא קשור לתמ"ל", מוסיפה מיטל. "אבל לאלעד הייתה תחושת בטן מאוד חזקה שזה כן. כשהוא בא והציע בפעם הראשונה שנעבור לחלב אם מתרומות הזדעזעתי עד עמקי נשמתי".

הילל והלל - תרומת חלב אם (צילום: תומר ושחר צלמים)
אחים לחלב. הילל משמאל והלל מימין | צילום: תומר ושחר צלמים

עצם הרעיון גרם למיטל לחששות רבים. בישראל אין בנק חלב ואין שום פיקוח על חלב אם. אי אפשר לדעת מה האם התורמת נושאת, מה היא אוכלת ומה יכול לעבור בחלב לתינוק. "חששתי ממחלות קשות שיכולות לעבור בחלב. גם ברמה הרגשית זו הייתה מכה. הרגשתי כאילו אלעד אומר לי: 'בואי נמצא אמא יותר טובה ממך, שתתן לבן שלך את מה שהוא צריך', שהוא מאשים אותי שבגללי הילד סובל. אמרתי לו שעל גופתי המתה הבן שלי יקבל חלב מאישה זרה, שזה לא קשור לכאבי הבטן, ושלמיליון תינוקות יש בעיות עיכול. אלעד לא ויתר, לחץ ולחץ, וכדי להוריד אותו ממני החלטתי שננסה, רק פעם אחת".

בדיוק באותה תקופה קשה, חברה של מיטל סיפרה לה על חברה אחרת שיש לה המון חלב ושתסכים לתרום אותו בשמחה. מיטל הסכימה לקבל את ההצעה וכמה שעות אחר כך הילל כבר עשה קקי והיה הרבה יותר רגוע. מאז המצב רק הלך והשתפר.

אחרי שבני הזוג הבינו שהתינוק הרך שלהם צריך לאכול אך ורק חלב אם, המאבק עלה שלב. "התחלנו במירוץ מטורף לגייס עוד ועוד תרומות", מספרת מיטל. "נכנסנו לפורומים באינטרנט, שאלנו חברים, וכל פעם השגנו חלב לעוד יום יומיים. דרך הקושי שלנו נחשפנו לקושי של הורים אחרים, ולרצון של הרבה אמהות אחרות לתרום – והחלטנו לעשות מעשה".

המעשה שמיטל מדברת עליו הוא הקמת האתר מאמילק, שמשדך בין נשים שתורמות חלב אם לבין הורים שזקוקים לו. "הפרויקט דרש המון אנרגיות שגם ככה לא היו לנו בשפע", מספר אלעד, בעל תואר שני בקרימינולוגיה קלינית שעושה בימים אלה תואר שני גם בעבודה סוציאלית, עובד בהוסטל של "אוכלוסייה גבולית" (אנשים על סף פיגור) ומטפל גם באופן פרטי. "בנוסף על העבודה, הלימודים והטיפול בהילל, היינו צריכים למצוא זמן גם לזה. אבל זה גרם לנו להתאחד סביב מטרה משותפת שהרגשנו שהיא מאוד חזקה ונעלה. אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית, התחלה של מהפכה חברתית, וערכים של עזרה הדדית, ביחד עם החשיבות העצומה שאני מייחס לחלב אם, הניעו אותי להמשיך".

קיבלתם עזרה ממישהו?
"עשינו הכל לבד, אנחנו ואח של מיטל. ישבנו שעות כדי להקים את האתר. בינתיים אנחנו מקבלים תגובות מעולות וגם לא מעט הצעות לשיפור, ומקווים שנמשיך להשתכלל ולשפר את האתר כדי שיעזור לכמה שיותר הורים".

_OBJ

הרישום לאתר אינו כרוך בתשלום. אלעד ומיטל, שגם לומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית ועובדת כמנהלת שיקום ב"שכולו טוב", פרויקט תעסוקתי של נפגעי נפש, מפעילים אותו בצורה התנדבותית לחלוטין. הם אינם דואגים לאחסון פיזי של מנות החלב או לשינוען, אלא רק משדכים בין תורמות למשפחות הזקוקות לחלב אם. המנות אינן נבדקות, אולם כפי שכותב אלעד באתר: "האתר הוקם מתוך אמונה שמי שתורמת אחראית מספיק כדי לא למסור חלב שעלול להזיק".

הסיבה שבני הזוג נאלצים להסתמך על אחריותה של התורמת, היא שאין, כאמור, בנק חלב ממוסד בישראל מטעם משרד הבריאות, כזה שיציע לנשים חלב אם עם תו תקן. הסיבה לכך היא בעיקר תקציבית. הקמה של בנק כזה (שאגב, אושרה בכנסת כבר ב-2005) כרוכה בעלויות לא זניחות. לפי הערכות שונות עלות של בדיקת ליטר חלב למחלות ומזהמים שונים ואחסנתו בבנק יכולה להגיע ל-160 דולר (כ-600 שקלים).

הבדיקות המחמירות נועדו למנוע העברה של מזהמים כמו סמים, אלכוהול וניקוטין שייתכן כי נצרכו על ידי התורמת. ישנן גם מחלות שונות שעלולות לעבור בחלב אם: איידס, צהבת מסוגים שונים, הרפס ואפילו CMV. בעוד שבתרומות אישיות מחליטה כל אם על ניהול הסיכונים שלה, כשמדובר בבנק ממשלתי, האחריות לבדוק כל טיפה שנכנסת אליו מוטלת על המדינה, בדומה לבנק הדם. בינתיים ייאלצו הישראליות שמתקשות בהנקה להמשיך להסתדר עם תרומות מזדמנות, לעבור לתמ"ל – או להקים קול צעקה ציבורית.

"התחלתי לשאוב יותר כדי להגביר את הייצור"

מורן ויינברנד ילדה את בתה, לינוי, לפני תשעה חודשים. גם אצלה ההתחלה לא הייתה קלה, אבל מסיבה הפוכה: היה לה עודף חלב. "בניגוד למה שחושבים, זה לא דבר טוב", היא נזכרת. "הבת שלי עלתה המון במשקל, היא הוסיפה שני קילו בחודש אחד ואף אחד לא הסביר לי שזה לא טוב".

_OBJ

מורן מספרת כי בכל פעם שהיה לה גודש או כשהייתה שואבת חלב לבתה ונשאר לה עודף, היא הייתה מקפיאה את החלב. "כשראיתי שיש לי סטוק יפה, אבל עם תוקף שעומד לפוג, פרסמתי בקומונה של תרומת חלב אם בתפוז שיש לי חלב למסירה, ומישהי ביקשה וקיבלה אותו. רק אחר כך מיטל פנתה אליי, והתרשמתי שהיא ממש זקוקה לחלב. נתתי לה כמה שקיות שנשארו, ובמקביל התחלתי לשאוב במיוחד בשבילה. מדי יום הייתי מכינה לה מנה ומצרפת גם מנות ששאבתי עבור הבת שלי והיא ויתרה עליהן. אחת לשבוע היא או מישהו מבני המשפחה שלה היה בא לאסוף ממני 11-12 שקיות. הסיפור שלה כל כך נגע לי ללב, שעשיתי את זה בשמחה".

_OBJ

גם לבן של נעמה איזנברג קוראים הלל. הוא נולד כמה שבועות לפני הילל של מיטל ואלעד, והאמהות, שנפגשו בקורס הכנה ללידה, הן חברות טובות. "כשהילל נולד, מיטל סיפרה לי על הקשיים שיש להם עם ההנקה, ולאחר מכן על ענייני העיכול שלו. הם שיתפו אותי בלבטים שלהם לגבי התרומה ועודדתי אותם לקחת חלב מחברה שלי, שסיפרה לי שנאגר לה המון".

בשלב מאוחר יותר נעמה כבר העניקה למיטל מחלב האם שלה. "שאבתי יותר כדי להגביר את הייצור, ובהמשך 'הקדשתי' לה שאיבה אחת ביום. כשהלל שלי היה בן שלושה חודשים וחצי, היה לי סוג של משבר הנקה. הוא לא רצה לינוק, וחשבנו שאולי נזדקק לחלב שאוב ששמרתי במקפיא. התלבטנו אם לתת אותו למיטל או לשמור לעצמנו, ואז החלטנו שמכיוון שגם ככה ההנקה שלי בדרך לסיום, ומכיוון שהלל שלנו לא יגיב קשה כל כך לתחליפים כמו הילל של מיטל, ניתן להם את החלב הזה, ואני שמחה מאוד שעשינו את זה. הלוואי שהיה לי יותר כדי לתרום".

_OBJ

לסיפור של מיטל יש סוף מפתיע, חיובי ומרגש. מזה חודש וחצי היא נאבקת מחדש על ייצור החלב שלה, וכבר הגיעה לתוצאות מרשימות. "כשראיתי כמה טוב הילל מגיב לחלב אם, זה נתן לי בוסט להיאבק על החלב שלי. אחרי חודשיים שלא הנקתי ולא שאבתי, התחלתי בתהליך של החזרת החלב, בעזרת כדורי מוטיליום וכמוסות חילבה, וכמובן שאיבות אינטנסיביות. כרגע אני במצב חלומי, ומספקת משהו כמו 3/4 מהחלב שהילל צורך ביום בעצמי". אלעד מודה שהפעם הוא היה דווקא הסקפטי מבין השניים, אבל מאושר מההתקדמות: "היא מתקדמת כל כך יפה, שתיכף היא תתחיל לתרום בעצמה".

אמאל'ה אמא: אמהות עוזרות לאמהות אחרי לידה