עם יד על הלב, ואם נשים רגע את הציניות בצד (רק לרגע, תיכף תשוב) חייבים להודות שב-64 שנות קיום, הצליחה ישראל להגיע לכמה הישגים יפים. וכמעצמת פריון, ילודה והורות, לא פלא שרבים מההישגים וציוני הדרך קשורים לתחום. קבלו הצצה להתחלות, שקשה לדמיין את החיים – ובעיקר את ההריונות שלנו – בלעדיהן.
השיבו על סקר גולשים1. מחלקת היולדות הראשונה
האמת, יש הרבה טוענות לכתר. מחלקות ובתי יולדות קמו ונסגרו הרבה לפני קום המדינה, עברו מקומות בעקבות מלחמות ואילוצים שונים וקשה לקבוע מי באמת היה קודם. אבל אין ספק – הסיפור הציוני והמרגש ביותר הוא של מחלקת היולדות בבית החולים העמק.
"בית היולדות בעמק קם כמענה לצורך של אנשי גדוד העבודה, שהתבגרו, התחתנו והתחילו להביא ילדים לעולם", אומרת פרופ' שפרה שוורץ, היסטוריונית רפואית בשירותי בריאות כללית. "עד אז, היו יולדים בבתי חולים נוצריים, או מרחיקים לבתי יולדות ביפו. את השינוי יזם משה סורוקה, שלימים עמד בראש קופת חולים כללית, היה אחראי על הבריאות של הפועלים בעמק. ביום החתונה שלו הוא שמע על צריף נטוש, ומיד נסע להביא אותו, כדי לא לפספס את ההזדמנות. כשהגיע באיחור לחופה, התנצל בפני הרב ואמר: 'הכלה תחכה, הצריף לא'". הצריף הפך למחלקת יולדות, שהייתה חדשנית לאותם ימים. סביב הצריף נזרע דשא, והמקום היה מזמין ומטופח, כדי לעודד את בני המשפחה לבוא לבקר את היולדת – קונספט לא מאוד נפוץ באותם ימים. במחקר שערך על בית החולים בעמק, מציין ההיסטוריון ד"ר דניאל נדב כי בעת המעבר מהצריף למבנה קבע, תושבי האזור נאלצו לשלם מס של 20 גרוש מצרי, על מנת לממן את הקמת המבנה החדיש. כיום עומד בראש מחלקת היולדות פרופ' אליעזר שלו, דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון.
2. המלונית הראשונה
"אם וילד", בית החלמה ליולדות שפועל עד היום בבני ברק, הוא למעשה המלונית העברית הראשונה בארץ ישראל. אם וילד הוקם ב-1970, על ידי קבוצת נשים שעזרו בסיוע לחולים במסגרת אגודת "ביקור חולים".
"הנשים האלו, וביניהן גם אמא שלי, אסתר ויינברג, הבינו שנשים אחרי לידה זקוקות לכל העזרה שהן יכולות לקבל", מספרת חדווה לרנר, ממנהלות המקום. "זה היה דור של אחרי השואה, בלי משפחה תומכת, והן נאלצו להתמודד לבד עם ההלם של לידה ראשונה ועם החזרה הביתה לילדים בלידות הבאות. כילדה, אני זוכרת איך אמא שלי הסתובבה בעולם וגייסה כסף למטרה החשובה הזו, עד שהאגודה הצליחה לקנות בית קטן ברחוב יונה הנביא בבני ברק. בהתחלה היו 20-30 מיטות, בחדרים גדולים עם אפילו שש מיטות באותו חדר. היום, כשהבנות והנכדות של היולדות מאז באות אלינו אחרי הלידה, האמהות והסבתות לא מאמינות לשינוי – חדרים פרטיים, לובי וכולי – אבל אומרות שגם אז היה להן טוב".
חדווה מספרת כי לאט לאט המקום תפס תאוצה, והתחיל להיות צפוף. "בהתחלה הוסיפו עוד קומה, אבל אחרי כמה שנים עברנו למקום חדש, שבו אנחנו נמצאים עד היום – ואנחנו עדיין ממשיכים לגדול, כך שבקרוב נצטרך כנראה לעבור שוב. אחרי ההצלחה שלנו, בתי חולים ובתי מלון הקימו מלוניות משלהם, אחרי שהם זיהו את החשיבות של העניין ואת הפוטנציאל העסקי. אנחנו נשארנו מקום שפועל למען הקהילה, במחירי עלות, למען היולדות".
3. בדיקת מי השפיר הראשונה
אם בגאווה עסקינן, לא הרבה יודעים אבל גם בדיקת מי השפיר היא פרי פיתוח ישראלי. פרופ' ליאו זקס, ביחד עם פרופ' מטילדה דנון וד"ר דוד סר, פתחו את הבדיקה החדשנית במטרה לאפשר זיהוי מוקדם של מין העובר. בימים ההם עדיין לא היה אולטרסאונד, וזו הייתה הדרך היחידה לדעת. הבדיקה הראשונה נערכה ב-1955, ושנתיים לאחר מכן כבר הצליחו לזהות בעזרת הבדיקה האם העובר לוקה בסיסטיק פיברוזיס.
כיום כבר משתמשים בבדיקת מי שפיר לזיהוי מגוון רחב של מחלות גנטיות וזיהומיות, והעתיד אופטימי. בשנים האחרונות עומלים מדענים ברחבי העולם על פיתוח בדיקת דם פשוטה, שתחליף את דיקור מי השפיר, ותמנע את הסיכון לזיהום והפלה הכרוכים בו.
4. חנות התינוקות הראשונה
את רשת שילב הקימו שושי ואיציק אורן, בשנת 1974, בסמוך ללידת בנם השני, בעקבות מסע רכישות מייגע ובלתי מוצלח שעבר על איציק. באותה תקופה לא היה מקום אחד שריכז את כל המוצרים לתינוק, וכמובן שלא שירות של הזמנת המוצרים לפני הלידה וקבלתם מיד אחריה. אגב, "רשימת הלידה" המפורסמת של שילב גובשה על ידי בני הזוג, ומשמשת באותו פורמט עד היום בארץ ובעולם.
שילב הייתה חלוצת הסלקלים וכיסאות הבטיחות בישראל, בתחילת שנות השמונים (עד אז היה נהוג פשוט לנסוע עם התינוק בידיים), וגיבשה גודל סטנדרטי למיטות תינוק (במקום מספר גדלים שיצרו כאוס בקניית מצעים ומזרנים עבורם).
5. הפורמולה הראשונה
מפעל מטרנה הוקם בשנת 1981, על ידי אנשי קיבוץ מעברות. עד אותה שנה, אמהות שלא רצו או לא הצליחו להניק האכילו את התינוקות בחלב פרה מדולל במים – אופציה שלכולנו די קשה לעכל היום. הרעיון היה לייצר תרכובת מזון הדומה ככל האפשר לחלב אם במרכיביה התזונתיים. לדברי אנשי מטרנה, עד היום התנסו במוצרים השונים קרוב ל-2 מיליון תינוקות ישראלים.
בנוסף לפורמולת החלב, שהייתה ונשארה מוצר הדגל של החברה, משווקת היום מטרנה גם דייסות, ביסקוויטים, פסטה לתינוקות ומשקאות חלב לילדים גדולים יותר. מטרנה מפעילה גם מרכז ייעוץ תזונתי להורים, המאוייש על ידי אנשי מקצוע מתחומי הבריאות, ההתפתחות ואפילו ההנקה.
6. חנות בגדי ההריון הראשונה
"ב-1971 אשתי הייתה בהריון עם הבן הבכור שלי, שאגב עובד איתנו היום בחברה, ולא מצאה בגדים יפים כמו שחיפשה", מספר רמי מזרחי, מייסד רשת "רמי לי".
"באותו זמן פתחתי עסק לעיצוב בגדים, ואחרי שראיתי את המצוקה שלה, חשבתי להתמקד בתחום הזה. המעצבות אצלי בעסק עיצבו לה כמה סטים, שגררו תגובות נלהבות. אז, ובעצם - עד היום, יש בגדי הריון שנראים כמו אוהל, שגורמים לאישה לא להיראות בהריון, אלא שמנה וחסרת צורה. המוטו שלנו היה ליצור בגדים רגילים, שרק רחבים במקומות הנכונים כדי שתוכל להיכנס. למשל, מידת הכתפיים נשארת אותו דבר, וכך גם היקף השרוולים – החולצה פשוט ארוכה יותר ויש יותר בד בחזה".
"העתיד עבורנו", מציין רמי, "הוא כמובן להתרחב בארץ (גם בתחום ההלבשה התחתונה והקוסמטיקה), וגם בחו"ל, ולהיות מובילי אופנת ההריון באירופה. עשינו זאת בעבר, והתגובות היו טובות, ובעתיד אנחנו שואפים לשחזר את ההצלחה".
7. טיפול הפוריות הראשון
בשנת 1978 עמד עולם המדע בפה פעור מול הכרזתו של פרופ' רוברט אדוארדס, מדען בריטי שטען כי הצליח לגרום לאישה להרות בעזרת הפרייה חוץ גופית. הביקורת העולמית לא איחרה להגיע, ואדוארדס אף הואשם בזיוף התוצאות.
פרופ' שלמה משיח, חלוץ ההפריות החוץ גופיות בישראל, דווקא בחר להאמין לו, ופתח במסע לייבוא הטכנולוגיה. "היינו הראשונים בארץ, וה-5 בעולם בהשגת הריון ב-IVF", אמר משיח בראיון השבוע. "התכוננו לזה במשך שלוש שנים. עקבנו אחרי אדוארדס, ורצינו ללמוד ממנו, אבל הוא לא שש לשחרר מידע. נסענו למרכזים רפואיים בחו"ל, שכבר התחילו לעבוד עם IVF, למדנו את התורה ואז התחלנו בתהליך מול משרד הבריאות, שצריך היה לאשר התהליך. ב-81' התחלנו, וכבר בניסיון השני הצלחנו להשיג הריון. ממש עד שהתינוקת הראשונה יצאה לאוויר העולם, היינו בדאגות כבדות. לא היו אמצעים כמו היום לעקוב אחרי העובר ברחם, וחששנו מאוד מה ייצא מההרפתקה הזו. היום אנחנו יכולים להיות רגועים: התינוקת הראשונה שנולדה מ-IVF בישראל היא אישה צעירה, יפה וחכמה – אתם מכירים אותי אולי מחדשות 10, ושמה רומי נוימרק.
במשך 30 שנה, קרה המון בתחום. בהתחלה שאבנו ביציות בלפרוסקופיה, בחדירה לתוך הבטן, היום אנחנו עושים זאת במחט בהנחיית אולטרסאונד דרך הנרתיק. היום אנחנו מסוגלים להפרות ביצית גם אם לגבר אין כמעט זרעונים, מה שלא היה אפשרי בהתחלה. עדיין, אנחנו תמיד שואפים להגדיל את אחוזי ההצלחה, ולפתור מצבים שבהם אין תאי רבייה (זרעים או ביציות), ולהשיג הריונות מביצית של האישה גם בגיל מבוגר, ללא צורך בתרומה. הפתרונות לכל האתגרים הללו טמונים כנראה בתאי גזע, וזה העתיד בתחום".