"אני לבד עכשיו בבית, דודו יצא עם חברים והאמת, די משעמם לי. יכולתי להצטרף אליו, אבל מאז ההריון אני מעדיפה שלא. אני פשוט לא מוצאת את עצמי במקומות האלה. אם לפני ההריון הייתי נהנית מהיציאות האלה - מהזמרים, החפלות, המוזיקה - עכשיו אין לי מה לעשות שם. אני לא יכולה לשתות, והצפיפות מפחידה אותי, שלא ידחפו אותי או יתנו לי בטעות מכה בבטן.
"יצא לי לחשוב הרבה לאחרונה על כל העניין הזה: דודו מאד דואג לי בהריון, הוא לא רוצה שאני אזיז דברים בבית ולא נותן לי להרים שום דבר כבד, אבל האמת? אני מרגישה שהכל סובב סביב ההריון. ומה איתי? הלו, גם אני פה.
מחר אני אמורה לצאת לקורס מהעבודה - שלושה ימים בבית מלון בצפון. אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה, כי מאז האח הגדול לא הייתי דקה בלי דודו. כמה שזה נשמע נחמד – קורס מהעבודה, בית מלון, הופעות, אבל זה דודו לא יהיה שם, ואני בטוחה שיהיה לי קשה.
07:00 בבוקר, למחרת: "אני אורזת את הבגדים ומכינה את התיק לקורס. אני מנסה לשכנע את עצמי שיהיה לי כיף שם - יש לך שם חברות וזה כולה 3 ימים, אני אומרת לעצמי, אבל דודו לא יהיה איתי וזה קשה. מצד שני, אולי זה דווקא יעשה לנו טוב, ויגרום לנו להתגעגע קצת".
19:00, אי שם בצפון: "המלון דווקא נחמד, החדר סבבה לגמרי, ואפילו חמוד. חזרתי מארוחת הערב והיה לי ממש נחמד. דיברתי היום עם דודו רק פעמיים וזה ממש נדיר, אני לא רגילה לא לדבר איתו בכל רגע נתון. בפעם האחרונה שדיברנו הוא שאל אותי איך אני מרגישה ואני בטוחה שהוא הרגיש בקול שלי שאני כמעט בוכה. קשה לי בלעדיו ואני ממש מתגעגעת. הוא חסר לי. לא אכחיש שאתמול בכיתי קצת בלילה, מרוב געגועים. אבל סך הכל, די נחמד פה. אני מתה להתקשר לדודו, אבל אני לא רוצה להציק לו - הוא עבד קשה ואני נותנת לו קצת ספייס. למרות שבינינו, ממש מעניין אותי איפה הוא עכשיו ומה הוא עושה. אבל זה רק בינינו, כן?"