בטי קפרא מגיעה לשבוע 27, ולא מצליחה להפסיק לדאוג. היא עובדת כמחתימת דרכונים בנתב"ג, הבעל דודו עובד כנהג משאית; שניהם עובדים בלילות ובטי מודאגת איך יסתדרו עם תינוק קטן אחרי הלידה. בינתיים הלילות של בטי מלאים בחלומות מפחידים על הלידה ועל התינוק - מה שלא עוזר לשלוות הנפש שלה.
"המשפחה שלי רחוקה, כל הטיפול בתינוק ייפול עליי"
"לילה, ואני לא מצליחה להירדם. לא נוח לי, משעמם לי, אני לא מוצאת תנוחה שיהיה לי נוח לישון בה – לא על הצד ולא הגב. אני מתה לדבר עם דודו, אבל הוא ישן כל כך עמוק ואין סיכוי שהוא יתעורר. האמת, אני מבינה אותו, הוא עובד מאד קשה, אבל אני לא מצליחה להירדם וכל כך רוצה לשתף אותו בכל מה שעובר עליי.
"בלילות צצים לי פתאום כל הפחדים והחרדות מהלידה. אני מתחילה להריץ תסריטים מה יהיה בלידה ואם העובר בסדר. אני גם חושבת המון על זה שאני ודודו עובדים בלילות. מה יהיה כשהתינוק יצא לאוויר העולם? מה יהיה כשדודו יעבוד בלילה ואני אצטרך לקום לטפל בתינוק? ואם אני אהיה עייפה? ואם אני לא אשמע אותו בוכה? המשפחה שלי רחוקה והכל יפול עליי, אך אחד לא יוכל לעזור לי ואני לא מפסיקה לחשוב על זה.
"ברור לי שזו אני שאצטרך לעשות את כל הוויתורים, דודו לא יכול לעבור למשמרת בוקר וזה אומר שרק אני אצטרך לעבוד בבוקר ואני שונאת לעשות משמרת בוקר. שונאת.
"מאז שאני בהריון אני לא מפסיקה לחלום חלומות בלהה. חלומות הזויים ומפחידים. נראה לי שזו תופעה של נשים בהריון. שלשום חלמתי שאני נמצאת באיזה ארמון ענקי, ואני רק עולה ויורדת במדרגות. מסתובבת סביב המדרגות ולא יכולה לעצור, עד שיש לי כבר סחרחורת מתוך שינה.
"בלילה אחר חלמתי את החלום הכי הזוי שהיה לי עד עכשיו, שממש הרס לי את הלילה: חלמתי שאני בבית יולדות, האחות מביאה לי את הילד והוא בעצם ילדה! אני אומרת לה: 'סליחה, יש פה טעות, זו לא התינוקת שלי, לי יש בן'. והיא אומרת: 'לא, זה שלך, זו הילדה שלך ושל אדון קפרא'. ואנחנו ממשיכות להתווכח ואני בוכה מתוך חלום עד שאני מתעוררת פתאום בבהלה. מטורף".