תאריך הלידה המיועד מתקרב, ובטי קפרא, שמסיימת שבוע 29, מבינה שהבית שלה ושל דודו, שעד עכשיו התאים להם יופי, ממש לא מתאים לתוספת שתיכף מצטרפת למשפחה. המדרגות בכניסה, המטבח הקטנטן וחדר הרחצה שאין סיכוי להכניס בו אמבטיה לתינוק, גורמים לה לחשוב איך היא תצליח להפוך את הדירה הזוגית לקן משפחתי ונעים.
"הבית שלנו מתאים לזוג"
"רק עכשיו, כשאני כבר מתחילה לראות את הלידה מתקרבת, אני מבינה שהבית שלנו בכלל לא מתאים לתינוק. בשביל הכניסה יש מדרגות ואין לי מושג איך אני אצליח לרדת עם העגלה. רוב הזמן אני אהיה לבד, דודו לא יהיה איתי ואני לא יודעת איך אסתדר.
"בפנים, המצב לא ממש משתפר. יש לנו סלון די מרווח, חדר שינה, מטבח לא גדול שירותים קטנים וזהו. הבית הזה מתאים לנו מאד כזוג, אבל ככל שאני חושבת על זה, הוא לא מתאים למשפחה.
"המטבח, למשל, כל כך קטן שאני כבר לא מצליחה להיכנס אליו בשביל לשטוף כלים. אחרי הלידה, אני אצטרך מקום לכל הבקבוקים ואין לי מושג איפה אני אשים את כל הדברים. גם חדר הרחצה בעייתי. הוא פצפון ואין לנו בכלל אמבטיה, רק טוש. אין סיכוי שנוכל להכניס לתוכה אמבטיה של תינוק. איך אני אקלח אותו?
"דודו ואני חשבנו על זה הרבה ובסוף החלטנו לא לעבור דירה. בסך הכל כיף לנו בבית הזה – האזור סבבה, וגם השכנים. חוץ מזה, אני כבר בחודש מתקדם ומעבר דירה זה מהלך שתמיד קשה, ובטח שבסוף ההריון. החלטנו לוותר, ולדחות את זה לפחות עד אחרי הלידה.
"אז עכשיו אני מנסה לחשוב איפה אני אמקם את העריסה בחדר השינה. התינוק חייב להיות לידנו בהתחלה, מה גם שאין לי חדר אחד לשים אותו, אבל נראה שהעריסה תפריע בכל מקום שנמקם אותה.
"חוץ מזה, אני מרגישה שאני חייבת לארגן קצת את הבית לפני הלידה. אני מרגישה צורך לתת לבית תחושה של תינוק. אולי אתלה מדבקות יפות על הקיר, אולי אני אוסיף איזה וילון שייתן קצת אווירה ואולי גם מובייל, שיתנו תחושה שהחדר הזה הוא לא רק החדר שלי ושל דודו, אלא גם של התינוק שלנו".