1. מי שפיר מתחילים להיקוות ממש בתחילת ההריון. בשבועות הראשונים להריון, מי השפיר מופקים מקרומי מי השפיר, מעין שק אטום וגמיש שמצפה את הרחם מבפנים, ויכיל במהלך ההריון את המים ואת העובר. "החל משבוע 15 לערך, עיקר הנוזל הוא כבר שתן של העובר: הוא צהבהב-שקוף וצלול, די בדומה לשתן של אדם מבוגר", מסביר פרופ' ירון צלאל - רופא בכיר ביחידת האולטרסאונד של בית החולים שיבא. "למעשה, העובר בולע מי שפיר, ולאחר שהם עוברים בגופו הם מופרשים בחזרה לרחם".
2. השליה היא האחראית לניקיון מי השפיר. בנוסף לפילטרים שהיא מפעילה בסינון פסולת וחומרים זרים מגופה של האם לעובר, היא מנקה גם את מי השפיר כדי שיהיו סביבת חיים נוחה ומטפחת לעובר.
3. ברחם ממוצע יש בין חצי ליטר לליטר של מי שפיר. "סביב שבוע 18, שבו מתבצע בדרך כלל דיקור מי השפיר, למי שמעוניינת בבדיקה, יש ברחם כ-300 CC מים שמהם נשאבים כ-20 CC (כשבעה אחוזים)", אומר פרופ' צלאל. "אם נחוצות בדיקות מיוחדות מעבר לבירור הרגיל, או שמתבצעת בדיקת צ'יפ גנטי, יישאבו כ-10 CC נוספים".
4. מי השפיר מצויים בכמות הגדולה ביותר בחודש השמיני. ומתחילים להתמעט ככל שההריון מתקדם עד הלידה. "כדי לאמוד את נפח המים ברחם, אנחנו משתמשים בכלי שנקרא AFI - Amniotic Fluid Index", אומר פרופ' צלאל. "אנחנו מחלקים וירטואלית את הרחם לארבעה רבעים, ומודדים אנכית את כמות המים". המים מופיעים באולטרסאונד כמעין חללים ריקים, וחיבור אורכם של החללים נותן מספר – בדרך כלל בין 5-20, שהוא ה-AFI של האישה.
יש נשים עם יותר מדי מים. ובמקרה הזה, הכמות ממש לא מעידה על איכות. "לריבוי מי שפיר יכולים להיות הרבה מאוד גורמים", מסביר פרופ' צלאל. "הסיבות האימהיות העיקריות הן סוכרת ובעיות בשליה, ובנוסף ייתכן כי העובר סובל מבעיה נוירולוגית שלא מאפשרת לו לבלוע מים, מחסימה במערכת העיכול, בקע סרעפתי ואפילו מחלות כרומוזומליות שונות". בדרך כלל עודף מים יאובחן כאשר לאישה יש AFI גבוה מ-25.
ויש גם נשים עם פחות מדי מים. "בין AFI 5 ל-10 אנחנו מדברים על מיעוט יחסי, מתחת ל-5 זה כבר מיעוט אבסולוטי", אומר פרופ' צלאל. "החשד המרכזי במקרים של מיעוט מים הוא ירידת מים, שיכולה להיות גם סמויה, טפטוף שהאישה לא תשים אליו לב אבל ייצור חסר. גורמים נוספים הם בעיה שלייתית, בעיה בכליות של העובר או חסימה בדרכי השתן שלו".
5. מי השפיר שומרים על העובר בכמה דרכים. ראשית, מי השפיר מהווים בולמי זעזועים, ושומרים על העובר מטלטלות העולם החיצוני. כך, למשל, את יכולה לשכב על הבטן מבלי למעוך אותו, או לרוץ מבלי לטלטל אותו יותר מדי. מי השפיר גם מגנים על העובר מלחץ האיברים הפנימיים שלך, ובמקרים של חוסר משמעותי בהם, העובר עלול להיוולד עם עיוותים בפנים ובגפיים, כתוצאה מלחצים שהופעלו על גופו. בנוסף, מי השפיר לא רק נבלעים על ידי התינוק, אלא גם נשאפים לריאותיו, ומכילים חומרים חיוניים להתפתחותן התקינה.
6. מי השפיר הם כלי מצוין לאבחון מחלות. "אפשר ללמוד מהם על בעיות גנטיות של העובר, בעזרת אמניוציטים – תאי עור שנשרו מהעובר, ומשמשים כחומר גנטי לניתוח במעבדה. בנוסף, אם יש חשש להידבקות של האם ב-CMV, אפשר לבצע במי השפיר בדיקת שתן, לפחות שבעה שבועות לאחר מועד ההדבקה המשוער של האם, שתקבע האם העובר נדבק גם הוא", מסביר פרופ' צלאל.
7. אפשר לצבוע את מי השפיר בתוך הרחם. אם האישה מדווחת על רטיבות, ואמצעים כמו בדיקות ביתיות לזיהוי דליפה או בדיקה גופנית על ידי רופא לא מניבות תוצאות חד משמעיות, אפשר לצבוע את מי השפיר בתוך הרחם; הרופא מזריק לרחם נוזל כחול וסטרילי (ולמעשה מבצע דיקור מי שפיר הפוך – מכניס נוזל לרחם במקום לשאוב ממנו). אם הרטיבות בנרתיק נצבעת בכחול – הרי שמדובר בירידת מים, והאישה תופנה לטיפול מתאים.
8. אפשר לשחזר מי שפיר שירדו. כאשר הלידה מתארכת לאחר ירידת המים, או כאשר יורדים מים מקוניאלים (מלוכלכים בצואה של העובר, שהפרשתה עלולה להעיד על מצוקה), הצוות בחדר הלידה יכול להחדיר לרחם קטטר ובו תמיסת סיילין (שמזכירה קצת מים לניקוי עדשות מגע). הסיילין קרוב בהרכבו הפיזיולוגי למי השפיר, ויכול להקל מעט על הלחץ של העובר בהתכווצויות הצירים.