הרגע שבו כל הצירים, הכאב והלחיצות מגיעים לשיא, והתינוק יוצא מגופה של אמו לעולם, הוא מעמד בלתי נתפס בעוצמתו. השנייה שבה מניחה המיילדת את התינוק על הבטן של היולדת היא פסגה בלתי ניתנת לתיאור. אבל מה קורה כאשר היולדת היא לא האם? וכאשר במקום לזרועותיה מעבירה המיילדת את התינוק לידיה של אישה שעומדת לצידה, ומביטה בו בעיניים נרגשות?
תמי, בת 39, הייתה במעמד הזה פעמיים. היא גרושה ואם לשני בנים בגילאי 13 ו- 18.
פעמיים עברה הריון שלם, בידיעה שאת התינוק תמסור, מיד עם צאתו, להוריו הביולוגיים ששכרו את שירותיה כפונדקאית. בפתיחות יוצאת דופן ובגאווה גדולה היא מספרת על שני ההריונות הפונדקאיים שלה, על יחסיה עם הזוגות שהעניקה להם את תינוקם ועל התגובות מהסביבה.
הבן שלי אמר לזוג: "אמא תתן לכם תינוק, טפלו בו יפה"
ההחלטה להפוך לאם פונדקאית הפתיעה בעצם גם אותה. "למען האמת, זה לא משהו שחשבתי שאי פעם אעשה", היא מודה. "יום אחד פשוט פתחתי את העיתון בבית, והייתה שם כתבה על מישהי שמחפשת פונדקאיות. התקשרתי לאישה שהתראיינה בכתבה, מירב, נפגשנו אצלי בבית והיא סיפרה לי במה התהליך כרוך, אילו בדיקות אני צריכה לעבור ואת כל ההיבטים הפורמליים".
ומיד ידעת שאת רוצה ללכת על זה?
"ממש לא. הייתי צריכה לעבור עם עצמי תהליך פנימי, וגם לספר להורים שלי, שאצלם אני גרה עם שני הבנים שלי. הכי חששתי לספר לאבא שלי, שהוא אדם מבוגר ולא הכי פתוח לעניינים כאלה. עברתי את הבדיקות הרפואיות בהצלחה, והתהליך עמד לפני סיום, רק הייתי צריכה להחליט סופית, ולספר לאבא.
בסוף הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ופשוט אמרתי לו שאני הולכת לעזור לזוג להביא ילד, וגם לעזור לעצמי כלכלית. בהתחלה הוא אמר שזה לא יקרה אצלו בבית, ושאשכח מזה, אבל אחרי כמה ימים הוא שינה את דעתו ואיחל לי בהצלחה. הוא אפילו פגש את הזוג הראשון שעברתי איתו את התהליך, ורק אז הרגשתי שאני יכולה להיכנס לזה באמת".
איך מחליטים דבר כזה? עם כל התגובות שידעת שתקבלי, ועם המחיר הנפשי והפיזי הלא פשוט של הריון שהוא בעצם לא שלך?
"ההחלטה לא הייתה פשוטה. לעניין הכספי היה משקל, כמובן, אבל הייתי צריכה לעבור תהליך עם עצמי. ברגע שהבנתי שאבא שלי והבנים שלי איתי, נכנסתי לזה בלב שלם. רק כשהייתי בטוחה שהבנים שלי מבינים למה אני נכנסת ולא מתנגדים נפלה ההחלטה הסופית. היום הם והזוגות שילדתי עבורם חברים, ואני יכולה לספר על מקרה מרגש שהיה לי: אחד הזוגות רצה להכיר את הבנים שלי, ולקח אותנו לסרט. באוטו הבן הקטן שלי אמר להם שהוא יודע שאמא שלו תתן להם תינוק, ואמר להם שהם צריכים להבטיח לטפל בו יפה".
ספרי על התהליך בפועל. מה קורה מרגע שהכל חתום, איך זה הולך?
"קודם כל, שני הזוגות ומירב היו איתי בכל הבדיקות, התהליכים הרפואיים וכמובן בחדר הלידה בשתי הלידות. ההריון הראשון היה מעוברים מוקפאים, כך שלא נאלצתי לקחת תרופות להשראת ביוץ, ופשוט עקבו באולטרסאונד אחרי המחזור הטבעי שלי, כדי לדעת מתי להפשיר את העוברים ולשים אותם ברחם שלי.
ביום שישי בבוקר, מהרגע להרגע, קיבלתי הודעה שיש עוברים מוצלחים, ולהגיע לבית חולים כדי להחזיר. רק האמא נכנסה איתי לחדר ההחזרות. האבא ומירב חיכו בחוץ. לפני שמשתילים את העוברים מקריאים את שמות ההורים ותעודת הזהות, כדי לוודא במאה אחוז שמחזירים את העוברים הנכונים".
מה אומרים במעמד כזה?
"קשה לי להסביר את ההתרגשות שיש ביום כזה, זו ממש התחלה של חיים חדשים. ההורים ביקשו ממני לשמור על עצמי, ומכיוון שידעתי כמה הם רוצים את הילד לקחתי שלושה ימי חופש. הם התקשרו המון פעמים לבדוק אם אני בסדר, אם אני צריכה משהו, והיו פשוט נהדרים לכל אורך התהליך. ביום של בדיקת הדם הגורלית, זו שמגלה אם ההריון נקלט או לא, הם בדיוק טסו לחו"ל. הם דחו את הנסיעה הזו כבר פעמיים, וממש ביקשתי שייסעו וייהנו. נסעתי לבד לבית החולים, ועשיתי את הבדיקה. אחרי הבדיקה חזרתי הביתה, במתח עצום, ובצהריים הפרופ' התקשר והודיע לי שיש הריון. בני הזוג היו בדיוק בטיסה כשהגיעו התוצאות, והוא השאיר להם הודעה בתא הקולי. אחר כך הם סיפרו לי שהאישה כמעט התעלפה בשדה התעופה, כי הם שמעו את ההודעה מיד כשהם נחתו".
הרופאים התחשבו, אחרי הלידות קיבלתי חדר לבד
איך הרופאים מקבלים את העובדה שנכנסים לבדיקות שלושה אנשים במקום זוג?
"ההתרגשות הייתה בעיקר שלנו, הרופאים כבר רגילים לפונדקאיות, ומתנהגים עם המון טאקט ועדינות למצב. למשל, אחרי הלידות הפונדקאיות שלי קיבלתי חדר לבד, במחלקת נשים ולא ביולדות, והצוות היה סופר עדין ומתחשב".
במה זה שונה מהריון רגיל מבחינת התחושות, החרדות, ההתרגשות?
"כל הזמן יש היה לי בראש שזו חוויה שאני חווה עבור מישהו אחר. הבעיטות והתזוזות מרגשות, כמובן, אבל האינסטינקט הראשוני שלי היה להתקשר מיד לזוג ולספר לו, שיחווה איתי את ההתרגשות עד כמה שאפשר. חוץ מזה, שומרים יותר. לא שלא נזהרתי ושמרתי בהריונות עם הבנים שלי, אבל בהריון לא שלך את שומרת ונזהרת פי שניים, כי זה לא רק את והעובר, אלא גם הזוג שעבר כל כך הרבה, וכל כך מחכים כבר לילד ורק רוצים שהכל יעבור בשלום".
מה קורה בחדר הלידה? הזוגות נכנסים איתך?
"זה מאוד תלוי. באחת הלידות שני בני הזוג היו איתי, ורק לקראת הסוף האבא יצא כי היה לו קשה מדי, אבל בשום שלב לא השאירו אותי לבד, תמיד מירב או מישהו מבני הזוג היו איתי. ברגע שמוציאים את התינוק, לא מניחים אותו עליי, וישר מעבירים להורים. אני כמובן לא מניקה אותו, זה לא נראה לי מתאים, ובשתי הלידות לקחתי כדורים לייבוש חלב.
בלידה הראשונה, אחרי שההורים חיבקו אותו והיו איתו קצת, הם החזירו לי אותו, והצטלמנו כולנו. בלידה השנייה היה קצת בלגן, כי השליה לא יצאה והיו צריכים לקחת אותי לגרידה בחדר ניתוח, אבל אחר כך הם השאירו אותו לידי, ועשיתי עליו בייביסיטר עד שהם סידרו את כל הביורוקרטיות של המדבקות והצמידים".
אם הייתי יכולה, הייתי עושה את זה שוב
איך הסביבה מקבלת את זה? אילו תגובות קיבלת מאנשים אחרים?
"אף פעם לא הסתרתי מה אני עושה, סיפרתי בשיא הכנות שאני פונדקאית, כי אני לא חושבת שיש לי במה להתבייש – אם כבר, להפך. תמיד הייתי גאה במה שאני עושה, וסיפרתי על זה לכולם. למרות שאני מחפשת זוגיות אף פעם לא הסתרתי מבני זוג פוטנציאלים את העובדה שאני פונדקאית. אני חושבת שבגלל שאני שידרתי שאני שלמה עם עצמי וגאה, לאנשים אין ברירה אלא לקבל את זה. אני יכולה להביא כדוגמה את סבתא שלי, שהייתה כמעט בת 90 בהריון הראשון שלי כפונדקאית. הסברתי לה בדיוק מה זה אומר ומה אני עושה, ואחרי ההריון השני היא שאלה אותי אם אני רוצה לעשות את זה שוב, ואמרה לי שכדאי לי, ושזה מעשה טוב".
עם יד על הלב, מעולם לא חשבת להשאיר אצלך את התינוק?
"לפני שנכנסים להריון פונדקאי, עוברים תהליך מאוד מקיף של אבחונים, שיחות והערכות, וגם הכנה נפשית. אם היה בי רצון כזה היו מגלים אותו לפני... זה תהליך רפואי מבחינתי, וגם מצווה ועבודה, אבל בשום אופן לא הריון כמו הריון של ילד שלי. חד משמעית, במהלך ההריון לא היו לי מחשבות להשאיר תינוק אצלי. יש לי מספיק ילדים, שני הבנים שלי נהדרים, והם גדולים – ממש לא בא לי להיכנס עכשיו שוב לעולם של חיתולים ולילות בלי שינה".
מבחינתה של תמי, היא הייתה עוברת את זה שוב. "הייתי שמחה לעשות את זה עוד פעם אם הייתי יכולה, הלוואי", היא אומרת. "אבל היום זה כבר לא אפשרי. אני בת 39 ואחרי שתי פונדקאויות וארבע לידות. החוק מאפשר להיות אם פונדקאית רק עד גיל 38, לא יותר מפעמיים ולא יותר מארבע לידות, כולל הילדים של הפונדקאית. אבל אפשר להגיד שזה חלק ממני, הנתינה הזו".
סייעה בהכנת הכתבה: מירב לוי, המרכז הישראלי לפונדקאות